שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    די, לא רוצים שעון קיץ

    שנאת הדת שמעוררת התמיכה בשעון חורף גורמת לפוליטיקאים דתיים ליסוג מפני קמפיין "שעון קיץ כל השנה", ואין מי שיזעק את זעקת הציבור הזה: שעון קיץ בשבת זה סיוט שדופק לנו את יום המנוחה, ואת היחסים עם הילדים והנכדים

    נדמה שנגזר עלינו להעביר את הקיץ בתוך קמפיין חילוני אקטיביסטי למען הפעלת שעון קיץ בישראל כל ימות השנה, ואם לא די בכך הרי שיוזמי הקמפיין (אורלי וגיא) סוחבים אחריהם גם פעילי קצה, המבקשים לגזור עלינו בקיץ שעה נוספת על הנ"ל.

     

     

    עסקני הפוליטיקה הדתיים, שנשלחו על-ידי בוחריהם כדי לדאוג לאינטרסים הפשוטים שלהם, פשוט נסוגו לאחור נוכח שנאת הדת והדתיים שהתעוררה מדבקותם בשעון החורף מאחרי יום כיפור ועד לאחר ליל הסדר. שפנים ברשות התורה.

     

    ולא נותרתי אלא אני לבדי למחות על העוול הזה (האמת היא שחיכיתי די הרבה זמן עד שבעצמי אזרתי עוז נגד שני אלה, ונגד חבר הכנסת ניצן–תקראו-לי-בכל-מאבק-בדתיים-הורביץ). אז הריני להגיד במילים פשוטות מאד: שעון קיץ רע לדתיים. ואני לגמרי מוכנה להוסיף שבימות הקיץ החמים אני רוצה לקצר את שעות האור בשעתיים לפחות.

     

    זה לא הכלכלה, זה אבא

    כולם כבר עזבו את הטיעונים המסורתיים של חיסכון כלכלי, אחרי שהתברר שמדובר בקשקוש חסר ערך. הלהיט עכשיו הוא אהבת הילדים המשותפת לכל יהודי באשר הוא.

     

    אני לגמרי מבינה את התעוררות היאפים החילונים שמצאו את עצמם פתאום לא מכירים את הילדים שלהם. הם חוזרים מהעבודה בחושך! והם לא יכולים ליהנות איתם בגן שעשועים או בחוגי קראטה. אני לא רוצה לעורר עלי את זעמם הקדוש של ההורים החילונים, אבל ביננו, ככה, שעה נוספת של אור תביא אתכם הביתה יותר מוקדם? כי בשעות הרגילות שהורים יוצאים היום מהמשרד – גם חיים בקוטב (או במקום אחר ששם השמש לעולם לא שוקעת...) תגיעו הביתה בחושך.

     

    זה לא אור היום שמשאיר אתכם במשרד, זה המקלחות של הילדים, האישה המבאסת, השיעורי בית שאולי עוד יבקשו מכם לעזור בהם, החיתולים שצריך להחליף וארוחת ערב שצריך להכין...

     

    אבל נגיד שאני מאמינה לכם, נגיד שאפשר יהיה לפטר את סופר נני ואת אלון גל וההורות שלכם תלויה כולה בשעה אחת של אור כל יום... גם לנו יש טיעונים הוריים כבדי משקל לא פחות.

     

    זה הדיל: חצי חצי

    לנהל משפחה דתית בשבתות של שעון קיץ זה סיוט. כניסת השבת היא בשעה שבה בימות החול רוב ילדינו הצעירים כבר ישנים. ואז הם צריכים להתנער ולהתגבר, להתקלח וללבוש בגדי שבת, ללכת לבית-כנסת, לחזור לקראת חצות הלילה ולפתוח בסעודת ליל שבת רגועה, מלווה בזמירות קודש. הורים צעירים מורטים בכל קיץ את שערות ראשם מרוב תסכול.

     

    אי-אפשר ללמד-לחנך את הילדים בשום אופן נימוסי ומנהגי שולחן שבת (על דברי התורה בזמן הארוחה עוד לא דיברנו) כשהם מרוסקים מעייפות, מרעב, ומתסכול על עוד ליל שבת שיש בו פוטנציאל להרס המשפחה. ולמחרת בבוקר צריך לנסות להעיר את הילדים וההורים האלה לתפילת שחרית... בהצלחה עם זה.

     

    אבל גולת הכותרת האמיתית היא זמן צאת השבת. בקיץ, השבת יוצאת במשפחות הדתיות כמה שעות אחרי שיוצאת להם כבר הנשמה. בשוליים יש כמה צדיקים שמרגישים בשבת באמת מעין עולם הבא ומוכנים למשוך את זה עד יום ראשון בצהריים, אבל אצל רובנו, שבת ממצה את עצמה בסביבות חמש-שש אחר הצהריים. ככה אנחנו, דתיים עם טוויסט.

     

    אני מפצירה בכם, תעזבו אותנו עם הכפייה החילונית האובססיבית הזאת. לא מתאים לנו שעון קיץ. זה דופק לנו את השבתות והחגים (לא מוכנה לצום ביום כיפור דקה אחרי שש בערב!) וזה הורס את היחסים שלנו עם הילדים והנכדים, בניסיון לחבב עליהם את השבת.

     

    אני מבינה את הפואנטה שלכם, תבינו אתם את שלנו. הגענו להבנה שחצי שנה אתם לוקחים, אל תהיו חזירים. זה הכי סטטוס קוו שתקבלו ממני לפני האינתיפאדה של המגזר. 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    החילונים רוצים אור
    צילום: אבי רוקח
    הדתיים מחכים לצאת השבת
    צילום: ישראל ברדוגו
    יעל משאלי
    מומלצים