אין לי כוח לצאת איתך לצימרים בסופ"ש
כל השבוע אנחנו עובדים קשה ומתעייפים, והמנוחה שלי היא בשבת. טלוויזיה, ספרים, פטפוטים, הילדים מתרוצצים מסביב ונותנים משמעות מודגשת יותר למילה 'בלגן'. אז אם טל רוצה לצאת לסופ"ש, צריך להכין תיקים, להעמיס את האוטו, לטייל בלי סוף בצפון, להעמיס שוב, לפרוק חפצים, בקיצור, לחזור ממוטטת
"שמעתי שאתם נוסעים לצימרים בסוף שבוע", מכריזה ומפתיעה אותי אימי היקרה בטלפון.
"איזה צימרים, על מה את מדברת?" אני מביעה את הפתעתי.
"נו באמת, טל אמר לי כרגע".
"אני לא יודעת על מה את מדברת, טל רוצה לצאת לצימרים?" אני שואלת אותה וחושבת לעצמי שאמא שלי צריכה לשאול אותי את השאלה הזאת ולא אני אותה.
"לא יודעת מתוקה, ככה הוא אמר", היא תופסת פינה ומתרחקת.
"מתי הוא אמר את זה?" אני ממשיכה לחקור.
"מממ... היום בבוקר. טוב אולי הוא רק חשב על זה ושיתף אותי", היא עונה.
בואו לדבר על זה גם בפייסבוק של ערוץ יחסים
"כן, אולי. אני לא שמעתי על זה וגם ככה לא בא לי. אני רוצה לנוח בבית, בפינה שלי", אני פוסקת את החלטתי.
"אני בטוחה שתדברו על זה, יש לי עבודה, נדבר אחר כך", היא מנפנפת אותי בעדינות.
אני שואלת את עצמי אם בא לי בכלל לצאת מחוץ לבית. כל השבוע אנחנו עובדים קשה ומתעייפים, והמנוחה שלי היא בשבת. טלוויזיה, ספרים, פטפוטים, הילדים מתרוצצים מסביב ונותנים משמעות מודגשת יותר למילה 'בלגן'. אז אם טל רוצה לצאת לסופ"ש, צריך להכין תיקים, להעמיס את האוטו, לטייל בלי סוף בצפון, להעמיס שוב, לפרוק חפצים, בקיצור, לחזור ממוטטת. לא בא לי.
"הי, מה קורה?" טל נכנס לבית באמצע הדילמות שלי ומתחיל להעלות את הנושא המדובר. "אפשר לקחת אותם לגן גורו..."
"זה מה שחסר, שקנגורו יעשה לך את זה..."
"חמוד, יש את הגן הזואולוגי והספארי יותר קרוב. קנגורו לא עושה לי את זה".
"זה מה שחסר, שקנגורו יעשה לך את זה...", הוא מתיישב בספה מולי וצוחק עליי.
"איזה ילד קטן אתה", אני מחזירה לו.
"איזה מפונקת את. אני מציע חופשה, ואת מעדיפה להיות סגורה בבית".
"אתה מציע חופשה ללילה אחד. זאת התעללות. נפשית ופיזית. לך לך לדרכך, ישר ושמאלה לכיוון המחשב שלך, וכשתחליט שזה יהיה לשלושה ימים, דבר איתי".
"אז איפה החיסכון פה? לא אמרנו שמקצצים בדברים? הורדתי יום אחד" הוא מנמק.
"תראה איזה נחמדה וסימפטית אני", אני קמה מהספה ומתקרבת אליו "הורדתי לך את הכל. אני חסכתי יותר", אני מסיימת את המשפט שלי קרוב לפנים שלו וממשיכה בדרכי.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
