אל תתגרשו כל-כך מהר
"האם בראייה היהודית, העצמה נשית, הגשמה אישית וצבירת הון הם עילת גירושים מספקת? האם באמת ניסיתם הכל?" מחשבות בעקבות הטור של דינה אברמסון
לא התפרסמו נתונים סטטסטיים או מחקריים - אולי כי לא היה לאיש את האומץ לחשוף אותם - אך העובדה המדאיגה והידועה לכל היא שבשנים האחרונות תופעת הגירושים במגזר הדתי והחרדי גדלה פי כמה וכמה, ויעידו על כך בני המגזר שנחשפים ביום בהיר אחד לגרושה צעירה בדירה ליד, או לגרוש שזוכה לראות את ילדיו בהסדרי ראייה בלבד.
אבל הם הרי יעדיפו להסתפק באותה אנחה חפוזה, ולהמשיך למדוד ולהיטיב את הפאה מול המראה, לקראת היציאה הלילית הקבועה לעברה של החתונה הבאה.
מאמצים טרנד
נכון שהעובדות מוכיחות שכמעט כל הטרנדים של הציבור הכללי בסופו של תהליך מגיעים וחודרים, בגרסה מעט אחרת ושונה, לציבור
הדתי והחרדי. זה קרה עם המחשב, האינטרנט, חנויות האופנה והקניונים, ואפילו גירסת הרדיו החרדי ל"כוכב נולד". אבל בנושא הגירושים היה נחמד אם היה ניסיון להישאר עם הזמירות הישנות, השמרניות והטובות, ששמרו על דורות רבים של משפחות שומרי תורה ומצוות.
כן, מותר בהחלט לזכור את הגמרא "כל המגרש אשתו ראשונה, אפילו מזבח מוריד עליו דמעות" (גיטין צ ע"ב), ובוודאי שמותר לדבוק בערך החשוב של "שלום בית" ולעשות הכול למען שמירת המסגרת המשפחתית - שהייתה תמיד נר לרגלו של המגזר, תוך כדי הדגשת גאוות התיאור הציורי והקסום של שולחן השבת ובני המשפחה המאושרת והמושלמת.
והנה, מתחילות להישמע בתוככי המיינסטרים של המגזר קולות שנשמעו בעבר בבית מדרשם של רבניות מרצ לשעבר, וכל מאות ארגוני הנשים המציפים את המדינה. פתאום נשמעים משפטים כמו "עוצמה נשית" או "הפסקתי לאהוב אותו", ולעולם
לא אשכח את אותה גרושה חרדית, בני ברקית פלוס שלושה, שניסתה להסביר לי השבוע את סיבת גירושיה במילים "כבר לא היה בא לי עליו".
ומגדילים לעשות אלו - והם אינם מעטים גם בציבור האמוני - שגם בהליך הגירושים נוהגים שאין עניין של דרך ארץ וחילול השם, וינעצו שיניהם זה בזו וזו בזה, עד זוב דם ילדיהם.
להתאהב מחדש
אמת, גירושים אמנם היו גם בציבור המאוד מאמין, שהרי לא לחינם חז"לנו כתבו לנו את מסכת גיטין ובוודאי שלא נחשוד בהם, ועוד
בערב חג מתן תורה, בחטא ביטול התורה. הם התפלפלו והתחבטו בסוגיה רק למקרים חריגים, ולמקרה כשכלו באמת כל הקיצין וברור שאין כל כוונה שהנישואין חס וחלילה בלתי הפיכים. ירדנו לעולם לא בשביל לסבול, ומגיע לכל לאיש ולכל אישה חיי אהבה ואישות מלאים וטובים, וכשלא הולך אז לא הולך.
אבל האם בראייה היהודית העצמה נשית, הגשמה אישית וצבירת הון הם עילת גירושים מספקת? האם באמת ניסיתם הכל, ולו רק למען הילדים? ואולי תנסו להתאהב מחדש? אם תחייכי אליו, אולי הוא יחייך אלייך חזרה, וההפך, ממש כמו בירח הדבש?
כי מצווה להיות בשמחה, ולא מצווה להיות גרושה.
- הכותב הוא גרוש + 4
לפנייה לכתב/ת 
