שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    התורה אצלכם, תסתדרו לבד
    "אלוקים השאיר את התורה בידיים שלנו, ונתן לנו כלים וקודים לפענח אותה. מי שעדיין עורג למפגש ישיר עם האל, מוזמן להמשיך לשלוח לו מכתבים פחות פומביים. כלומר, להתפלל". מכתב חוזר לרחלי מלק-בודה

    רחלי, שלום.

     

    האמת היא שאני בכלל לא אמור לכתוב את המכתב הזה. בתור פקיד זוטר ברשות הדואר השמיימית - לא אלוקים, לא הסגן שלו, לא מלאך, ואפילו לא חיית קודש - אין לי שום סמכות לשלוח מכתבי תגובה. אבל האמת היא שאני לא מתיימר לדבר בשם ריבונו של עולם, אלא בשם עצמי. מה לעשות, כל שתי שניות נשלח מכתב אחר לריבונו של עולם, ומישהו צריך לעשות סדר.

     

     

    העומס על מערכת הדואר הישיר לבורא עולם הוא בלתי נתפס. המכתבים מצטברים בערימות ענק,

    ולרבים מהם יש מכנה משותף: דרישה מאלוקים להתגלות. נעזוב כרגע את כל הירידה לפרטים קטנים יחסית - כן הפרדה בבית הספר או לא הפרדה, איך להתייחס בדיוק לחילולי שבת או מי מתגייס לצבא. בשורה התחתונה, התחושה שם למטה היא שמישהו שם למעלה מפקיר את העולם. כאילו המלך יצא לחופשה, והעסקנים השפלים ביותר בארמון ניצלו את ההזדמנות כדי להשתלט על הממלכה, ולנהל אותה כראות עיניהם המשוגעות.

     

    רוצים לראות את אלוקים

    אתם, כותבי המכתבים היקרים, מסתכלים בכל אלה שחוגגים את חג מתן תורה, ומתבאסים על כך שאף אחד לא מבין את האמת הכואבת - שבועות היה בסך כל מסיבת הפרידה של האל מעולמו. אני נותן לכם את התורה, הוא אמר, ועכשיו לכו תסתדרו איתה לבד.

     

    מאז, היושב במרומים לא הודיע בגלוי האם הוא תומך באלה שמדברים בשמו או לא, אז אתם מנסים לכתוב לו מכתב כדי שיעשה זאת. ואם הוא לא יענה, נהפוך את הפנייה מתפילה אישית למכתב פומבי באינטרנט, אולי זה יעזור. לא נעים להגיד, אבל כמות המכתבים הזאת היא קצת בעייתית, מעבר לבזבוז הנייר והבולים.

     

    נכון, הרצון לשמוע את דבר האלוקים בעצמו, מהמקור, באופן הכי אותנטי שיכול להיות, הוא רצון

    שראוי שיקנן בליבו של כל יהודי, ושל כל אדם באשר הוא. הבעיה היא שבחלק גדול מהמקרים, הרצון הזה לא בא לבד; נלווה אליו גם ייאוש מבני האדם.

     

    הרי המכתבים האלה לא פונים רק אל הקדוש ברוך הוא, מצורף אליהם העתק לכל הרבנים ולכל תלמידיהם, והטענה היא שאי-אפשר לסמוך עליהם. כשנותנים לבני אדם לפרש את התורה - הם יעוותו אותה. אם מה שהם אומרים לא נראה לנו - המסקנה תהיה שהקב"ה בצד שלנו, והממסד הדתי האורתודוכסי הוא הטועה, כי בני אדם תמיד טועים.

     

    מאמין במאמינים

    אין זה מתפקידי למסור את העמדה הרשמית של בית-דין-של-מעלה בעניין מסורבות גט, ממזרים או לימוד תורה מול שירות צבאי, אבל נראה לי שדבר אחד אפשר לנסות להגיד: לאלוקים יש אמון בבני אדם.

     

    לא בשמים היא. אי-אפשר לחכות כל פעם לבת-הקול שתגיד לנו מה לעשות. התורה נמצאת בידיים שלנו. לא כל-כך פשוט להוציא ממנה את דבר השם; צריך המון ידע, המון שכל, בקיאות בכתובים, הבנת כלי הניתוח היחודיים של התורה, וכמובן תיקון מיוחד של מידות הנפש.

     

    אבל מי שבאמת השיג את כל הנתונים הדרושים, ושומר על נאמנות להלכה העוברת במסורת מאז מעמד הר סיני - יוכל לנתח את הקודים האלוקיים הטמונים בתורה. לא רק לחשוב כפי שנוח לנו, ולקוות שגם אלוקים מסכים לכך, עקרונית - אלא לפתח נקודת מבט עמוקה שיכולה, עם הרבה ענווה, להבין מה התורה אומרת לנו. גם אם לפעמים זה נראה קשה, גם אם זה דורש הקרבה, וגם אם לא הכל מובן לשכל האנושי הפשוט. חבל לכתוב עוד ועוד מכתבים ולשאול שאלות, כשניתנו כל הכלים להגיע לתשובות.

     

    חג השבועות הוא גם יום ההולדת שלנו, אנשי הדואר שבין אלוקים לברואיו. המכתב הראשון לאלוקים

    נשלח ממש בתחילת חודש סיוון, כשעם ישראל רצה לראות את הקב"ה בלייב, וקיבל את מעמד הר סיני. אבל זה היה גדול עליו, הנשמות כמעט פרחו, והעם החליט שהוא מעדיף לשמוע את התורה מפי משה רבנו. מאז אנחנו חיים עם התורה שבעל-פה, וזאת אמורה להיות תעודת כבוד בשבילנו; כן, לכל אחד מאיתנו יש פוטנציאל לדבר בשמו של הקב"ה, אם רק ילמד איך לעשות זאת באופן הנכון.

     

    מי שעדיין מרגיש בתוכו כמיהה למפגש ישיר עם אלוקים, מוזמן להמשיך לשלוח לו מכתבים פחות פומביים. כלומר, להתפלל.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    סליחה מה המיקוד ברקיע השביעי?
    צילום: ישראל יוסף
    מומלצים