לילדים יש יום הולדת ואני בחופשה בחו"ל

לפני כארבע שנים כתבתי כאן את אחד ממשפטי המפתח שלי: "חופשה עם ילדים זו לא חופשה". חלקתי בשמחה את התובנות שעומדות מאחוריו, שהושגו בעמל רב יש לציין, אך אפילו תובנות אלו לא מנעו מכמה עשרות של אימהות מזועזעות לבדוק את האופציה של הזמנת שירותי הרווחה לביתי הקט למען יצילו את ילדיי המוזנחים קשות.

מאז חגגנו כמה ימי הולדת, ולמשפחה הצטרף עוד מוזנח קטן ומתוק, ואני שמחה לבשר שבשבוע שעבר הצלחתי לשבור אפילו את השיאים של עצמי ונסעתי עם בעלי לחופשה רומנטית בדרום צרפת בדיוק באותו שבוע בו חגגו שניים משלושת ילדיי את יום הולדתם בארץ הקודש, מרחק כמה אלפי מיילים מהוריהם. הטיעון היחיד שאטען להגנתי הוא שרצה הגורל ואחותי התחתנה באותו שבוע עם צרפתי, בצרפת, והנסיעה תוכננה מראש מסביב לאותו מאורע משמח.

אתחיל מהסוף, למען לא תקרוס, מעומס, המרכזיה במועצה לשלום הילד - החתונה הייתה מקסימה, הילדים חגגו עם הדודות והסבתות את יום הולדתם (התמונות עלו לפייסבוק שעה אחרי), חגיגות הפיצוי התקיימו ביום החזרה לארץ ואנחנו, זוג המזניחים, חזרנו עם מצברים כאלו מפוצצים באנרגיות שאני אישית התייצבתי עם הקטן בגן השעשועים במשך שבוע רצוף, כולל מאות נדנודים על המגלשה, לפני שהבטרייה חזרה למצב צבירה סטנדרטי שעומד על "אוף, כמה עוד אפשר להיות בגן שעשועים הזה".

מתי שרוצים - כמה שרוצים

קשה לי להעביר כמה כיף היה לנו, אבל אני אטרח כי זו הסיבה שאני בכלל חולקת עמכם את החוויה המרטיטה. במשך שבעה ימים רצופים לישון עד מתי שרוצים, לאכול מה ומתי שרוצים, לישון שוב מתי שרוצים, לתנות אהבים מתי שרוצים, לעשות כלום מתי שרוצים, לקרוא ספר מתי שרוצים, לעשות סקס כמה ומתי שרוצים (כן, גולשות וגולשים יקרים, לילדים האהובים המתוקים והמהממים שלנו יש חלק נכבד בירידת מפלס הסקס אל מתחת לקו האדום), לצאת לבר או למועדון מתי שרוצים, לנמנם קלות מתי שרוצים, לשמוע מוסיקה בקולי קולות מתי שרוצים, לעשות ולקבל מסג' מפנק פלוס תוספות (שכל אחד ישלים בראש את התוספות שלו), וגם זה - מתי שרוצים.

כן, חברים וחברות, מילות המפתח הן "מה ומתי שרוצים": תעלו על דעתכם כל מה שבא לכם לעשות, כל מה ששכחתם שאפשר לעשות, כל מה שבא לכם אבל לא נעים לכם לעשות, כל מה שבא לכם אבל אתם חושבים בטעות שאסור לכם ואז תרימו את הטלפון לסוכנ/ת הנסיעות שלכם ופשוט תזמינו לכם ביומן שבוע כזה. זה ממש לא משנה לאיפה טסים, ומה מצבכם הכלכלי, הרשת מפוצצת במבצעים ולא צריך לחצות אוקיינוסים בשביל זה.

זוכרים את הזוגיות?

כל מה שצריך זה רק להרשות לעצמכם את זה, לכל אחד מכם בתור אינדיבידואל שאולי כבר שכח מזמן מה זה להיות אינדיבידואל, ולהרשות לזוגיות שלכם את זה, זוכרים אותה? את הזוגיות? אותה אחת שכל כך השקענו בה פעם, עשינו למענה ויזמנו עבורה דברים? בימים "ההם" לפני שהמנוזלים הקטנים תקפו אותנו וגנבו לנו, ללא רחמים וללא החזרות, את הלבבות שלנו? אה כן, צריך גם סבתות או דודות שיסכימו לשמור עליהם ולבשל להם. אישית אנחנו אוהבים לשחד את אחת האחיות שלי, רווקה עם אופי של מפקד בצבא בשילוב מנצח עם לב של זהב, שתישן אצלנו ותשמור עליהם וכך כולם יוצאים מזה מורווחים.

לקראת סיום נחזור מעט אחורה, לימים שלפני הנסיעה. ישבתי עם בני הגדול, בן ה-11, והסברתי לו את הנסיבות (חתונה-אחות-צרפת-יומולדת-תאריכים זהים-הברזה). היו לו שלוש שאלות: האחת, האם הוא עדיין מקבל מתנת יומולדת כשנחזור מצרפת? השנייה, האם נאכל סושי במסעדה לרגל יום היוולדו כשנחזור מצרפת? והשלישית, האם אני ואבא נעשה כיף בצרפת? בגלל השאלה האחרונה כתבתי לו ביום הולדתו על הקיר שלו בפייסבוק כמה אני אוהבת אותו וכמה אני נהנית. ברור לכם שזה הדבר היחידי בגינו הייתי צריכה לפצות אותו. אופס, שכחתי שכל החברים שלו רואים את זה...

הקטן, בן שלוש, עוד לא הגיע בחייו לשלב הדרישות ולא הרגשתי צורך לעדכן אותו בגילו המופלג שלא נהיה בארץ ביום הולדתו. ביחד עם ההסבר שאבא ואמא נוסעים לטיול במטוס גדול גדול שטס רחוק רחוק, הוא קיבל טבלת ייאוש מושקעת שבה בכל יום שעובר מדביקים מדבקה וככה יודעים בדיוק מתי אבא ואמא חוזרים מהטיול. אני אומנם אמא שמעיזה לחשוב על עצמה ועל בן הזוג שלה לא פחות מאשר על הילדים שלה, אבל עדיין מאמצת טיפים על הורות מאנשי מקצוע פה ושם וחוץ מזה, יש לי אישור מפרופסור רולידר, אותו ראיינתי לא מזמן, שלא קורה לילדים כלום כשנהנים מדי פעם גם בלעדיהם.