הושמד ב-4 ביולי
בישראל נהוג לעשות על האש ביום העצמאות, אז לרגל יום הולדתה ה-235 של ארצות הברית נחגוג עם הסרטים שהעלו בלהבות את ניו יורק, וושינגטון וערים אחרות באמריקה. בתיאבון
ארצות הברית חוגגת את יום העצמאות היום, ומיד חובבי ההרס שבינינו נזכרים בסצנה בה חייזרים מחרבים את הבית הלבן ב"היום השלישי", הלוא הוא "יום העצמאות" ("Independence Day") בתרגום מדויק. עד כמה שהאמריקנים נהנים להפגין פטריוטיות, הם נהנים אפילו יותר לצפות בסצנות אקשן בהן הערים האהובות עליהם נחרבות.
מי רוצה על האש? הבית הלבן נהרס ב"היום השלישי"
רולנד אמריך, הבמאי של "היום השלישי" ועוד סרטים דומים לו שיגיעו בהמשך, יודעי שאין כמו אירוע הרסני בדיוני, וגיבור אנושי גדול מהחיים בצידו, כדי לפרוק מתחים ולהחזיר את האמון באומה האמריקנית ואנשיה. אחרי שוויל סמית' שוב מציל את העולם (כי אמריקה, מבחינתה, היא טבורו של העולם, ואולי אף של היקום כולו), אפשר לצאת מאולם הקולנוע חדורי הרואיות, לראות שהעיר עדיין עומדת על תילה, ולנשום לרווחה.
לצד וושינגטון והבית הלבן בראשה, עוד עיר שחביבה על במאי ההרס היא ניו יורק. סביר להניח שמיליוני מכוניות צהובות ועשרות ראשים של פסל החירות הושמדו, פוצצו ורוצצו במהלך השנים. ב"ארמגדון" מ-1998 של חובב בלגן נוסף, מייקל ביי, ברוס וויליס וחבורתו נקראים לדגל כדי למנוע ממטאור ענק להרוס את הכדור. אולם לפני שהם מגיעים אליו, גשם של מטאורים קטנים יותר עושה מספיק בעיות.
בניין קרייזלר אומר שלום. "ארמגדון"
אחת הסצנות המצמררות ביותר המערבות את פסל החירות (זהירות, ספוילר) נמצאת בסופו של "כוכב הקופים" המקורי, מ-1968. גם היום אי אפשר להישאר אדישים לזעקות השבר של צ'רלטון הסטון, כשהוא מגלה שהכוכב המוזר שהוא נמצא עליו, הוא בעצם כדור הארץ, שנשלט כעת על ידי פרימאטים חכמים.
יא קופים, מה עשיתם לפסל החירות? "כוכב הקופים"
"כוכב הקופים" הוא שובר קופות משנות השישים, אולם התעללות בפסל החירות נמצאת באופנה גם היום, ובשנות האלפיים אפשר לבצע אותה עם מימון מינימלי, כפי שהוכיח יוצר הסרט "קלוברפילד", מאט ריבס. הבמאי עיצב מפלצת דמויית גודזילה שהחליטה להתמקם בניו יורק הדקדנטית ולגרש משם את גברת ליברטי - טוב, העיר הזאת קטנה מדי בשביל שתיהן.
לבלוע את "התפוח הגדול". ניו יורק תחת מתקפה
"כוכב הקופים" ו"קלוברפילד" משתייכים לסרטי נבואות הזעם, בהם אפשר לפרש את ההרס כעונש שמגיע למין האנושי על הנזק שהוא גורם ביהירותו לכדור. זה המצב גם ב"היום שאחרי מחר", בבימויו של אותו אמריך מ"היום השלישי", אלא שבו במקום קופים וחייזרים אלו איתני הטבע עצמם, שמשתוללים אחרי שחיממנו יותר מדי את הכדור.
הנה בא עוד גל גדול. צונאמי ב"היום שאחרי מחר"
בעוד ניו יורק מקבלת צונאמי, גם לוס אנג'לס לא נשארת מקופחת, וזוכה למתקפת הוריקנים שעושים בה כרצונם ובה בעת עושים צחוק מכלי התקשורת שמנסים לתעד את המתרחש.
רוחות מלחמה מאמא-טבע. טורנדו ב"היום שאחרי מחר"
ואם כבר בנבואות זעם עסקינן, יש לנו פחות משנה עד 2012, השנה בה מי שסומך על בני המאיה מניח שהעולם יגיע אל קיצו. בסרט על שמה מ-2009, גם הוא של אמריך, ג'ון קיוזאק הוא הגיבור בעל כורחו שנמלט עם משפחתו מלוס אנג'לס, הקורסת תחתיה.
כל אחד יכול לשרוד רעידת אדמה עם לימוזינה ומסוק. קיוזאק ב"2012"
ברוב הסרטים בז'אנר ההרסני, תפקיד הגיבור מוטל באופן מסורתי על גברים, בין אם הם לוחמים אמיצים מלכתחילה, או הופכים לכאלה במהלך הסרט. ב"פלישה עולמית: הקרב על לוס אנג'לס" שיצא השנה לעומת זאת, אהרון אקהרט אמנם מגלם את התפקיד הראשי כמפקד בחיל הנחתים, אבל קיימת גם נציגות נשית קשוחה בדמותה של מישל רודריגז, שמנסה לעצור את החייזרים שפולשים לעיר.
גם ב"מלחמת העולמות" מ-2005 בבימויו סטיבן שפילברג על פי ספרו של ה. ג. וולס, יש נוכחות נשית בולטת, אך לא לטובה. טום קרוז מגלם אב לא מתפקד לדקוטה פאנינג, הבת הצווחנית ביותר בעולם. במהלך הסרט רוב הצופים יתקשו להחליט מה מלחיץ יותר, הקולות שהחייזרים משמיעים, או הצרחות שלה.
נא להכין אטמי אוזניים. דקוטה פאנינג מדגימה פאניקה ב"מלחמת העולמות"
הבעיות המשפחתיות המלודרמטיות והעלילה המקרטעת הופכים את הצפייה בסרט לאסון בפני עצמו. הדבר הטוב היחיד בו הן סצנות יפות של ניו ג'רסי תחת מתקפה.
גם החייזרים מפחידים, כמעט כמו דקוטה
האמריקנים לא שבעו מסרטי אסונות גם אחרי אסון התאומים, אולם מרכז הסחר העולמי בניו יורק חדל מטבע הדברים לככב בהם. הופעתו בקטע של פגיעת המטאור והצונאמי בעקבותיו ב"פגיעה קטלנית" מ-1998, נראית אירונית במיוחד, שכן מגדלי התאומים הם הבניינים היחידים שמבצבצים מבעד למים בסוף הסצנה.
רק את מגדלי התאומים הצונאמי לא מצליח להפיל. "פגיעה קטלנית"
הדוגמה העדכנית ביותר לסרט בו נהרסת עיר בארצות הברית הוא "רובוטריקים 3" בבימויו של מייקל ביי. ביי עבר כברת דרך מאז "ארמגדון", ועכשיו הוא אוהב את הסרטים שלו עם פחות תסריט ויותר פיצוצים.
במקרה הזה הוא מחרב את שיקגו על ידי רובוטי ענק במשך כמעט שעה, בסרט המשתייך לזן שפוטר את המין האנושי מאחריות, כיצורים קטנים שרק משמשים רקע לריב של גדולים מהם. לא שוושינגטון יוצאת ללא פגע. באחת הסצינות בסרט מגטרון עורף את ראשו המפוסל של אברהם לינקולן ויושב על ברכיו במוניומנט המפורסם בבירה.
הפסקה הבאה והסרטון שאחריה מכילים ספוילר, אך הוא מתייחס שאתם לא באמת רוצים לראות. "הנבואה" עוקב אחר ניקולס קייג' כפרופסור ואלמן מעורער, המגלה שממסצ'וסטס תיפתח הרעה, ושסוף העולם מתקרב.
הבמאי אלכס פרויאס התקשה לבחור בין נבואת זעם דתית לסרט מדע בדיוני, וביים יציר כלאיים משונה ומשעמם. ממש קשה לחכות עד שמגיע קץ העולם המתבקש, וכשהפגיעה הקטלנית מתרחשת היא מרגישה כמו מופע זיקוקים מרהיב לצופים, שיוצאים לעצמאות מהסרט המעיק.
סוף העולם מגיע, תודה לאל
