ירושלים המאוחדת, או עיר לשלוש דתות? תערוכה
ספיר בן צדוק, תלמידה במגמת צילום בתיכון דב הוז, נטלה את המצלמה ועלתה לירושלים. האם מצאה את העיר הבנויה לתלפיות, או את העיר השסועה, מחולקת ומפולגת בין שלוש דתות? ירושלים שלי
לפני כשנה נפגשתי לראשונה עם בני נוער ערבים. כמי שגדלה בבית ימני מסורתי היו לי הרבה חששות מהמפגש. ראיתי אותם בעיניים של הסכסוך הערבי-ישראלי כפי שהוא מצטייר בתקשורת: כאילו הם פחות מתקדמים מבחינה טכנולוגית, שהקידמה לא הגיעה אליהם ושהם עסוקים כל היום בליבוי הסכסוך.
אבל אז גיליתי בני נוער כמוני וכמוכם שמתעניינים באותם דברים: לומדים, מבלים עם חברים וגולשים באינטרנט ובפייסבוק. כך למדתי מניסיון אישי שהדברים שמחברים בינינו רבים מהדברים שמבדילים בינינו. הבנתי שאם רק מתחילים לדבר ופותחים ערוץ תקשורת, אפשר להתגבר על הבדלי הדתות והתרבויות ואפילו להיות חברים.
לכן, כשניגשתי לבחור נושא לפרויקט הגמר בצילום, ביקשתי לעסוק בנושא "מדינה אחת לכמה דתות". ואיזה לוקיישן מתאים לכך אם לא ירושלים, העיר הקדושה לשלוש הדתות? ירושלים היא העיר הטעונה ביותר בסוגיית הסכסוך הערבי-ישראלי ודווקא שם רציתי לנסות ולמצוא סיטואציות שמרמזות על דו-קיום ותקווה לשלום בעתיד.
מהצד קל יותר להבחין בדמיון מאשר בשוני (צילומים: ספיר בן צדוק)
נסעתי לירושלים עם המורה שלי לצילום, עמית רז, והסתובבנו שעות במרכז העיר, במדרחוב, בשוק מחנה יהודה ולאחר מכן בסמטאות העיר העתיקה. ספגתי את האווירה המיוחדת של ירושלים וחשתי את הקדושה האופפת את המקום. הכל בעיר הזאת שונה ומיוחד: הבתים המצופים אבן ירושלמית, הקצב האיטי, והצבעוניות של אנשים מדתות ותרבויות שונות.
חיפשתי זוויות צילום משותפות של יהודים, מוסלמים ונוצרים, אולם לצערי גיליתי שהצדדים לא מתערבבים, אלא שומרים על ריחוק זה מזה. הרגשתי תחושת קוטביות במרחק בין השניים, אולם מנקודת מבטה של המצלמה התקשיתי למצוא את ההבדלים. גם החרדים וגם הערבים מקפידים בסממנים חיצוניים של דת, הלכה וצניעות, ולמתבונן מהצד קל יותר לראות את הדמיון ביניהם מאשר את השוני.
התמונה הכי חזקה בעיני שמביעה את מה שרציתי להעביר בלי מילים היא הצילום של הבחור החרדי שמתבונן על הר הבית. הוא עמד במקום כחצי שעה והתבונן כל הזמן לאותה נקודה ואני הרגשתי תחושה חיובית באוויר של חיבור משותף, שאולי יום יבוא ונוכל לחיות יחד בלי שנאה.
ביקרתי גם בכותל, קיוויתי לצלם פריים הפוך של מוסלמי המתבונן ביראה בכותל, אולם לא מצאתי. בדרך חזרה חשבתי שאולי למוסלמים אסור להיכנס לרחבת לכותל.
ירושלים בעיני המתבונן
אני מקווה שהצלחתי להביע את התקווה הזאת באמצעות הצילום שממחיש בעיני שהדמיון בינינו רב והפערים ניתנים לגישור. אולי אנחנו מדברים בשפות שונות אבל למעשה אנחנו לא כל כך שונים. היום, כשאני מתבוננת בתמונות שצילמתי, מתעורר אצלי קונפליקט בין האמונה שלי מבית בירושלים המאוחדת לעולמי עולמים, לבין ירושלים ששייכת לשלוש הדתות גם יחד, ומקווה שיבוא היום שניתן יהיה לגשר על הקוטביות הזו ולהביא סוף סוף לשלום המיוחל כל כך.
בחופש אני מתכוונת לחזור לירושלים, לטייל במקומות נוספים בעיר, אני והמצלמה, לספוג את האווירה המיוחדת של המקום ולחפש זוויות נוספות מעניינות לצילום. אולי אחרי זה גם אבקר במנזרים ביפו ואתמקד בדת הנוצרית. שילובי הדתות במדינה מעניינים אותי הרבה מעבר לעוד פרויקט בבית הספר.
העיר שחוברה לי יחדיו - ומקודשת לשלוש דתות
להביע את התקווה באמצעות הצילום
- ספיר בן צדוק היא בוגרת מגמת הצילום בתיכון דב הוז בת"א
שתמונותיה בנושא "3 דתות בארץ אחת" מוצגות בימים אלו בתערוכה חדשה. התערוכה בתיכון "דב הוז" תהיה פתוחה בחודשי הקיץ לקהל הרחב. התמונות מוצעות לרכישה וכל ההכנסות יוקדשו למען קידום מגמת הצילום בביה"ס.
לפנייה לכתב/ת 
