מי אני שאקבע איזה סוג יחסים אתה רוצה
פעם הכל היה ברור וחד משמעי. היו שואלים אותי אם אני נמצאת במערכת יחסים, והיו שתי אפשרויות בלבד: כן או לא. היום יש כל מיני אפשרויות, לטוב ולרע
בואו לדבר על יחסים גם בפייסבוק של ynet יחסים
אילו יכולתי לומר היום משהו למירב שכתבה את הטור ההוא לפני ארבע שנים, הייתי מתחילה במשפט מנער וסנסציוני, שיגרום לה להקשיב: העולם לא סובב סביבך, ואת לא מרכז העולם. תפסיקי לקחת כל דבר לריאות, כאילו כוון במטרה לפגוע בך, אישית. אנשים פועלים מתוך העולם שלהם, הרצונות שלהם, החלומות והפנטזיות שלהם, השאיפות שלהם, האישיות שלהם. את רק עוברת אורח בעולם שלהם, בדיוק כפי שהם בשלך.
מאוד הייתי שמחה להסביר למי שהייתי לפני ארבע שנים למה כדאי לה לנשום עמוק ולהפסיק עם ההתעסקות בטפל. במיוחד בזכות הידיעה שלי, שמעט אחרי הטור ההוא, היא כבר תהיה במקום מאוהב ומאושר יותר, אז בכלל חבל על העצבים. אז הנה שיעור חינם, למי שרוצה להקשיב (גברים ונשים).
סקירה מהירה של סצנת היחסים המודרנית מגלה כמה עשירה השפה שלנו. לכל מילה יש מספר פירושים ומשמעויות, כל אחד למעשה יכול להמציא לעצמו משמעות שונה, השייכת רק לו ולעולמו. כמו ששני אנשים יכולים להביט באותה תמונה ולראות שני דברים שונים לחלוטין. הכל דרך שפתיו של המדבר, ליבו, מחשבותיו, נסיון חייו, מאוויו ותפישת עולמו.
פעם הכל היה ברור וחד משמעי. היו שואלים אותי אם אני נמצאת במערכת יחסים, והיו שתי אפשרויות בלבד: כן או לא. היום אם אשאל את אותה שאלה, אאלץ לשאול את השואל לאיזה יחסים בדיוק הוא מתכוון - יחסים עם עצמי, עם משפחתי, עם גרושי, עם מאהבי, עם בן זוגי, עם הספסל בגן הציבורי ועוד כהנה וכהנה אפשרויות. באותה מידה אני נאלצת לשאול את אותה שאלה את מי שמבקש להכיר אותי. האם ההכרות היא למטרות הנאה, עסקים או זוגיות? ואם זה למטרת זוגיות, איזו זוגיות? פתוחה, סגורה, באמצע או בצד.
כן, אכן התקדמנו הרבה מאז הימים ההם של אחד-על-אחד מסורתי ובנאלי. הימים בהם לא היתה לך אפשרות בחירה, הכל נבחר עבורך. היום אנחנו המחליטים הבלעדיים, ובהתאם לכך המצאנו גם כל מיני אפשרויות להחליט מתוכן. אתה יכול לרצות הכל, לבקש הכל ולהתאים לזה שם שתוכל לקרוא לו "היחסים שלי".
נאמנות היא כבר כמעט פאסה, את הכותרות תופסים במהרה הרועים בשדות זרים. את המונוגמיה החליפו ללא להניד עפעף יחסים פתוחים. אהבה היא כבר מושג ארכאי, כי בשביל מה לאהוב אם אפשר לחפש ריגושים זמינים כל יום, כל היום. בן/בת זוג הפך למילה גסה, כי היום זה פרטנר/ית, והכוונה היא לשטחי המיטה בלבד.
אנחנו יצרנו את ריבוי המשמעויות האלה, לטוב ולרע
ואתם יודעים מה? מותר לנו לרצות ולחפש מה שבא לנו, ואף אחד לא צריך להגביל או להעניש אותנו. אם אני רוצה אהבה וזוגיות, אני לא צריכה להיסקל באבנים רק מפני שמישהו מחפש בילוי והנאה. אם מישהו מחפש סקס או קשר לא מחייב, מי אני שאקבע מה הוא צריך או לא צריך לרצות/להיות. אנחנו יצרנו את ריבוי המשמעויות האלה, לטוב ולרע. המילה יחסים התרחבה כמו אשה עם פתיחה לפני לידה, וזו המציאות שיצרנו. עלינו ללמוד להכיל אותה.
מי אמר שמציאת האדם המתאים אמורה להיות משימה קלה? הדברים החשובים באמת בחיים לא מושגים בקלות. אין מה לעשות, אנחנו, כבני אדם, מעריכים בעיקר את מה שהזענו ועמלנו בשבילו. אם כל אדם שני היה מתאים לנו, לא היה ערוץ יחסים או אתרי הכרויות או חבר מביא חבר או שידוכים, ואף אחד לא היה מקטר על אף אחד, אני בספק אם היה בכלל משהו ראוי לדבר עליו, ויחסים היו משעממים כמו הרצאה גרועה באוניברסיטה.
דמיינו פאזל עם 1,000 חלקים, שהתמונה שלו היא של ים ושמיים. באמצע הים יש סירה קטנה. בסך הכל, עיקר התמונה של הפאזל היא גוונים של כחול/תכלת ולבן. קיבלתם ויז'ואל? עכשיו דמיינו שיש עוד ארבעה פאזלים כאלו, עם תמונה שונה כל פעם, עם צבע חלקים שונה, אבל אותו קו כמו הפאזל הראשון: גוונים דומה לכל החלקים. דמיינו שכל 5,000 החלקים נמצאים בערימה אחת, ואתם צריכים להרכיב את הפאזלים.
המון זמן, עצבים, כעסים, תסכול, ובסוף - הקלה (צילום: Shutterstock)
פעולה ראשונה שנעשה היא להפריד בין חמשת הגוונים שמייצגים את הפאזלים השונים וליצור חמש ערימות נפרדות. פעולה שנייה תהיה למצוא את החלקים של מסגרת הפאזל בכל אחת מהערימות. אחר כך נרכיב את המסגרת לכל אחד מהפאזלים. ואז נתחיל את העבודה הקשה והמאתגרת באמת. כי מה נשאר לנו בכל אחת מן הערימות? מאות חלקים שהם כל כך דומים, אבל בכל זאת רק חלקים בודדים, ייחודיים, יתאימו. ייקח לנו המון זמן, עצבים, כעסים, תסכול, מרמור, ובסוף, כשנצליח, נחוש גאווה, הקלה, הישג וניצחון.
להבחין מי מחפש יחסים "מהפאזל שלי" ומי לא
עכשיו דמיינו שאנחנו החלקים, ואילו הפאזלים השונים מייצגים את המשמעויות והסוגים השונים של יחסים. אלפי חלקים מסתובבים בבלגן מושלם. הפעולה הראשונה היא הקלה ביותר, נכון? להבחין מי מחפש יחסים "מהפאזל שלי" ומי לא. דווקא על הפעולה הזאת נתקעתי כל כך לפני ארבע שנים, ונראה שכעת גם עדי ושכמותה. הרי מה הסיפור הגדול, שבגינו יצאנו כה מתוסכלים? אני בגוון "זוגי" והאדם מולי בגוון "לא מחייב"?
העבודה האמיתית, הקשה, המתסכלת ביותר, מחכה לנו בתוך הפאזל שלנו. מה ההיגיון להתרגש מכל אחד שהציע משהו שלא מתאים למה שאנחנו רוצים? איזה פשע בדיוק בוצע?
אילו הייתי צריכה לומר משהו אחד למירב שכתבה את הטור מלפני ארבע שנים, הייתי מחייכת אליה ברכות ואומרת לה להרפות. פשוט להרפות. ואילו הייתי רוצה ממש לזעזע אותה, הייתי קורצת לה ומלווה זאת בתנועת יד מתאימה: תתקדמי!
הבלוג של מירב רזניק
לפנייה לכתב/ת 
