שלמה ארצי: "אנשים באו כדי לצעוק"

יותר מ-200 אלף איש גדשו אתמול (מוצ"ש) את רחובות תל אביב בדרישה לצדק חברתי. לצד ההשתתפות במחאה, זכו ההמונים גם להופעתו של שלמה ארצי, שלצד הדוברים על הבמה ברחוב קפלן, ביצע כמה משיריו, כולל השיר "פתאום קם אדם" ("שיר בבוקר בבוקר") שהפך להמנון בלתי רשמי במחאה. הבוקר (א') בראיון לגלי צה"ל, חלק הזמר הוותיק את תחושותיו מהאירוע עם השדרנים רזי ברקאי ורביב דרוקר. 

ארצי סיפר שמזווית הראיה שלו, התקשה לראות את ההמונים, אולם התרגש מאוד ככל שאלו הלכו והתעצמו לאורך רחוב קפלן. "מרגש מאוד", אמר ארצי, "האמת שאנחנו, מהמקום שהיינו בו, לא ראינו את נחיל הדבורים הזה. בסופו של דבר היתה הרגשה במקום שעמדתי שאני מופיע בפני 300-400 איש ולא לאלפי אנשים".

"אני לא בגיל של הצעירים האלה והם מאוד מקסימים", המשיך ואמר, "יש משהו מאוד שובה לב. חשבתי שאולי אני אפגוש משהו מתייהר קצת, שהתבלבל קצת, שההיבריס תפס להם את המוח, אבל ממש לא. הם אנשים. פשוט זרם שם. צעירים טובים, אנרגיה טובה, אני באתי ממש מוקדם, בשמונה בערב, כדי להרגיש את זה, לא סתם לבוא ולעלות כמו איזה בר-מצווה, וזה היה בשבילי ממש, ממש מחמם את הלב".

ארצי נמנע לדבר על פתרונות פרקטיים למצב, אך סיפר על השתלבותו במחאה: "אני אדם שמנסח תחושות יותר. אני חושב שאני כותב שירים, אני חושב שהמחאה היא יותר איזו תחושה מאשר פרקטיקה. ויכול להיות שבשביל פרקטיקה צריכים להגיע אנשים אחרים. בדרך כלל החיים מתחילים בתחושות של אנשים וכנראה נגמרים במסדרונות הפוליטיים. שמה בעצם קובעים את הדברים ושם מנסחים אותם. אני חושב שהאנשים לא באו כדי לנסח, אלא באו כדי לצעוק".

"למה לא הולכים להסתכל להם בעיניים"

ארצי סיפר כי העדיף להתנסח באמצעות שירה ולכן נמנע מלדבר. "רציתי לדבר אבל ויתרתי. תוך כדי שעליתי הבנתי מה החלק החדש שלי", אמר ארצי והסביר את בחירת השירים. "לא היתה לי התלבטות לגבי 'פתאום קם אדם בבוקר'", אמר והמשיך, "דווקא לא חשבתי שאני אעשה את 'ארץ חדשה'. חשבתי על 'ים תיכון', ומשהו מ'ירח'".

ארצי ודפני ליף על הבמה (צילום: נמרוד גליקמן)

"ב'ירח' יש סיפור על זוג צעיר, שהם שוכרים דירה 'והאושר בא בזעם ושרפנו את הכל', אז כאילו זה תחושה של מרידה שיש בשורות האלה". לשאלת המראיינים, מדוע נמנע מלדבר, השיב ארצי: "נסתם לי הפה. כאילו פתאום אמרתי לעצמי שהשירים ידברו. אני זמר, זה התפקיד שלי לאורך כל השנים. ופתאום הבנתי שגם אני הרגשתי פתאום שהייתי שם - שהשירים שלי יגידו את זה הכי טוב. כל מה שאני אדבר זה יהיה בלבול מוח".

מי שכן התבטאה בנוגע למחאה, ועוררה עליה את זעמם של המפגינים היתה מרגלית צנעני, שאמרה כי ה"לב שלה לא עם המפגינים". ארצי הודה כי הוא מחבב את הזמרת ואמר כי ייתכן שיש פה "טעות בהסתכלות".

בכל הנוגע להתייחסותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לגל הציבורי, קבע ארצי כי הטעות הגדולה היא הריחוק מהציבור המוחה.

"אני במקומו הייתי יוצא החוצה", אמר ארצי. "דווקא אני אוהב את זה בגלעד ארדן, שהוא כן אחד שבאומץ לב הלך להסתכל לאנשים בעיניים באוהלים ולא פחד. לו הייתי, וזה המקסימום שאני יכול להיות ראש ממשלה, הייתי הולך להסתכל בעיניים, ואני מופתע הרבה פעמים - למה הם לא הולכים להסתכל להם בעיניים? הוא לא הראשון שלא עושה את זה".

בהשוואה למנהיגות של היום, נזכר ארצי באביו, חבר הכנסת יצחק ארצי, וסיפר כי ביום יום, היה נוסע באוטובוס לירושלים. "אני חושב שיילכו (הפוליטיקאים) לדבר איתם (עם המפגינים). הם לא מאיימים, יש בהם משהו ישיר מנוסח, דור חדש, עולם חדש... אני חושב שהם עקפו אותנו במשהו, בעוצמה, זה מה שיש לי. אתם איתי? הם עוקפים אותנו במשהו".