שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לעורכי ויקיפדיה קשה לצאת מהארץ
    הכינוס הבינלאומי של עורכי ויקיפדיה הסתיים בשבוע שעבר באקורד צורם כשרשות שדות התעופה הפכו את היציאה מהארץ לסיוט. הם יחזרו לבקר פה? לא בטוח

    בסוף השבוע האחרון התקיימה בחיפה ועידת "ויקימניה" – הכינוס הבינלאומי של עורכי ומתנדבי ויקיפדיה, שנערך בכל שנה בעיר אחרת בעולם. כמעט חצי שנה עמלו עשרות מתנדבים לזכות בהזדמנות לארח את הוועידה בישראל ועוד כשנה על הפקתו. בהתנדבות מלאה. כ-720 משתתפים מ-56 מדינות לקחו חלק בחגיגה.

     

    בחודשים האחרונים עבדנו למול משרד החוץ בכדי לאשר מאות ויזות למשתתפים, ניהלנו מדי יום שיחות עם קונסוליות ברחבי העולם והצלחנו לאפשר לכולם את ההזדמנות להגיע לישראל (למעט איראני-גרמני אחד).

     

    ביום שבת, במסיבת הסיום שנערכה בחוף בחיפה, ראינו את מאות המשתתפים רוקדים, מאושרים, לא מפסיקים לחלק מחמאות על הכנס, על חיפה, ועל האירוח בישראל. מצייצים בטוויטר ובבלוגים בשבחיה של ישראל. אחד המשתתפים הגרמנים אף כתב פוסט בבלוג "צריך לשקול לקיים את האסיפה הכללית שלנו בחיפה בשנה הבאה", אחרים כבר הבטיחו לשוב ולבקר בחיפה ובישראל.

     


     

    אם לוקחים בחשבון את עלות הוועידה, המלונות וההוצאות של מאות המשתתפים במהלך כמעט שבוע שהם נמצאים בישראל – מדובר על הכנסה של מיליוני שקלים לחיפה ולמדינה.

     

    אחד הדברים שהיה חשוב לנו כמארגנים, מעבר להצלחת הוועידה כמובן, היא להכיר למשתתפים את ישראל. לא כל יום מגיעים מאות מובילי דעה לישראל - וזו הייתה גם אחת הסיבות המרכזיות שבגינה שמלכתחילה הכנסנו את עצמנו להרפתקה הזאת - עבודה של שנה בהתנדבות. רצינו להראות למשתתפים את ישראל היפה והאמיתית, ולא ישראל שחייה טרור, כפי שהתקבעה בדמיון של חלקם. היה לסיבה שקיימנו את הוועידה פה השנה, הרבה עניין של ציונות מבחינתנו.

     

    ביום ראשון האחרון, כבר יכולנו לטפוח אחד לשני על השכם, לחזור למקומות העבודה שלנו, שמחים ומאושרים – אך לקחנו עוד יום חופש, כי רצינו לעשות עוד משהו. החלטנו לארגן טיולים מאורגנים למאות המשתתפים, על חשבוננו – ולהראות להם את מדינתנו היפה.

     

    שלחנו אותם לטייל בעכו, הגליל, חיפה וירושלים. ב-7 השנים שכנס ויקימניה מתקיים לעולם לא נעשה דבר כזה. לנו היה חשוב לעשות את זה, גם אם זה אומר עוד גיוס חסויות, ועוד עבודה.

     

    את הידיעה על מאות משתתפים המבקרים בישראל – ידעו כולם (וגם היה קשה לפספס בתקשורת בישראל ובעולם בכלל). החל ממשרד החוץ שעשה ככל שביכולתו לסייע בוויזות, ביקורת גבולות בכדי להקל על כניסתם לישראל וגם הצוות בנתב"ג. המשתתפים צויידו במכתבי ההזמנה מטעם הכנס והתבקשו להציג את תגי המשתתף, בכדי להעיד על השתתפותם ולמנוע מהם סיבוכים ביציאה מישראל.

     

    אחרי כ"כ הרבה עבודה בלהפיק את הכנס, להנעים את השהות של ממשתתפי הכנס ולאפשר כניסה ויציאה נוחה מישראל – כבר חשבנו שהכל מאחורינו והצלחנו להפוך כמה מאות תיירים לשגרירים של ישראל בעולם האינטרנט ובכלל.

     

    כמה טעינו. מאז יום שני, כשמשתתפי הוועידה הראשונים החלו לעזוב את ישראל – התחלנו לקבל אימיילים, הודעות בטוויטר וטלפונים. מסתבר שהרבה יותר קשה לצאת מישראל, מאשר להיכנס אליה.

     

    בחור צעיר אחד מצ'ילה, "בילה" שעתיים בבידוק בטחוני. הוא פרסם בפייסבוק שלו מכתב ארוך בספרדית, המספר איך בדקו לו כל פריט בתיק. החל מבדיקה של כל מזכרת ומזכרת, דרך הסבונים שבתיק ותחקרו היכן קנה את הבגדים. משתתף אחר חקרו איזה מידע נמצא על הדיסק און קי וביקשו לטעון אותו למחשב ולפתוח קבצים.

     

    לחלק מהמשתתפים הצרפתים (מדינה ידידותית לישראל!) הוחרמו פריטים שנרכשו בישראל (לרבות קבלות הרכישה) בטענה שיקבלו אותם בצרפת. הם עדין מחכים להם. למשתתף הגרמני החרימו את מכונת הגילוח, והוא עכשיו מנסה מול חברת התעופה לקבל אותה בחזרה. את האמריקאית, שהיא במקרה גם חברת הוועד המנהל הבינלאומי של התנועה, ושביקרה לפני כמה חודשים בישראל בכדי לקדם את ויקיפדיה, עיכבו הבודקים הביטחוניים במשך 45 דקות לתחקור.

     


    האורחים עברו בדיקות מדוקדקות עד כדי השפלה. למצולמות אין קשר לכתבה

     

    חלק מהמשתתפים שיתפו אותנו בסיפורם, כתבו שלמרות העיכובים והתקלות המרובות בנתב"ג, הם לא ישכחו לעולם את החוויה בחיפה והודו לנו על האירוח. אבל כל אימייל, כל טוויט, כל סטטוס בפייסבוק, גורם לנו להתבייש. זה כואב, לדעת שעבדת כ"כ קשה במשך שנה להביא תיירים למדינת ישראל, לגרום להם לזכור את ישראל היפה, להפוך אותם לשגרירים שלנו ולהחזיר אותם לפה בעתיד – אבל דווקא ביציאה מהמדינה, נותנים להם את ההרגשה "עדיף אולי היה שלא תבואו".

     

    שיקולי ביטחון, זה מה שיודעים תמיד להגיב על מקרים כאלה. ואף אחד מאיתנו לא חושב לוותר ולו לרגע על הביטחון של הנוסעים, אך לפעמים ההרגשה שמשהו נעשה כאן לא בסדר. שנעשה עוול לאנשים. אנשים נורמטיביים, יש שיאמרו אפילו "חנונים", שבאו במיוחד לוועידה, מצוידים בכל המסמכיםואושרו על ידי משרד החוץ והמארגנים – ובסופו של דבר, מבלים שעתיים בבידוק בטחוני משפיל, מוחרם להם ציוד – וכל הטעם הטוב מישראל, נעלם ברגע.

     

    שפרסמתי את האכזבה שלי בעמוד הפייסבוק שלי, איש לא הופתע. כאילו זה ברור מאליו, שמדינת ישראל מתעללת ביוצאים ממנה. חברי מחברות בינלאומיות שיתפו איך גם אורחיהם עברו חוויות דומות.

     

    כ"כ הרבה השקעה נעשית על ידי משרדי ממשלה, גופים וארגונים בכדי להביא תיירים לישראל. אולי צריך להתחיל להפנות חלק מתשומת הלב הזאת גם לעזור להם לצאת ממדינת ישראל בצורה פחות משפילה.

     

     

    איציק אדרי, דובר ויקימדיה ישראל וחבר צוות ההפקה של ויקימניה 2011 בחיפה

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים