שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צילום: ירון ברנר

    מזרנים, ופרחים לשוטרים: חסרי בית הפגינו בלוד

    תושבים ודיירי המאהל בעיר צעדו לבניין הסוכנות הנטוש. בני זוג עם ילדות: "הן כל הזמן שואלות מתי נחזור הביתה. הן לא מבינות שאין לנו לאן לחזור"

    אורטל, בת 26, ובעלה חיים, בן 30, גרים במאהל מחוסרי הדיור בלוד עם שתי בנותיהן, בנות 4 ושנתיים. אחת מהן סובלת מאסטמה. עד לפני כשנה עסק חיים בצביעת פרקטים, אז התגלתה פריצת דיסק בגבו שמקשה עליו לעבוד ולהחזיק בעבודות במשך זמן רב. אמש (יום ה') הם היו בין העשרות שהפגינו מול בניין נטוש בעיר.

     

    מחאת האוהלים - כותרות אחרונות ב-ynet

     

    האם אורטל נאלצת להישאר בבית ולטפל בבנות. "אני לא יכולה להתחייב לעבודה, כי כל פעם אני יוצרת חורים בימי עבודה ובשעות עבודה בגלל שאני צריכה להישאר עם הילדות", הסבירה, "שבעה חודשים חיים לא יכול לזוז מהמיטה, אבל הוא לא מוכר כנכה, לכן אנחנו לא זכאים להקלות ולתשלומים נוספים".

     

    לדבריה, קשה מאוד לגדל ילדה הסובלת מאסטמה במאהל. "קשה לקום ב-02:00 ולשים לה אינהלציה בתוך מאהל שבו היא סובלת גם מאבק וגם מדשן, וזה למעשה רק גורם למצב שלה להיות גרוע יותר". היא הוסיפה: "הן כל הזמן שואלות אותנו מתי נחזור הביתה. הן לא מבינות שאין לנו לאן לחזור".

     

    מפגינים בלוד. "בסך הכל רוצה בית" (צילום: הדר כהן) (צילום: הדר כהן)
    מפגינים בלוד. "בסך הכל רוצה בית"(צילום: הדר כהן)
     

    אורטל וחיים יצאו עם עוד עשרות בתהלוכה לבניין הסוכנות היהודית ברחוב דוד המלך בלוד כשהם מצוידים במזרנים, שמיכות וכריות. המפגינים מחו על כך שבבניין הסוכנות ישנן 80 דירות ריקות שמיועדות לעולם חדשים, יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר, במקום למחוסרי הדיור בעיר.

     

    מאות המפגינים התכוונו לישון בבניין, אך בכניסה עמדו עשרות שוטרים ומאבטחים שמנעו מהם להיכנס. המפגינים לא התעמתו עם השוטרים, אלא העניקו להם פרחים, שרו שירים ופרסו את המזרנים בכניסה לבניין. הם ישבו שם זמן קצר. בין המפגינים היו סתיו שפיר, ממובילות מחאת האוהלים, וראובן אברג'יל, חבר תנועת "הפנתרים השחורים" שפעלה בשנות ה-70.

     

    עוד בערוץ החדשות:

     

    משיחות עם דיירי המאהל ניתן ללמוד על מצוקת הדיור והמצוקה הכלכלית. תושב אחר בשם חיים, בן 38, ואשתו מתגוררים עם שני ילדיהם התאומים, בני 4, במאהל. הוא מועסק כמנהל מחסן עבור 4,000 שקל בחודש ושקוע בחובות במאות אלפי שקלים.

     

    "אין לנו לאן לחזור" (צילום: הדר כהן) (צילום: הדר כהן)
    "אין לנו לאן לחזור"(צילום: הדר כהן)
     

     

    "אני לוקח הלוואות מחברים, וגם את ההלוואות האלה אני מחזיר מהלוואות שלקחתי מחברים אחרים", סיפר,

     "אשתי לא עובדת, ואין לנו אפילו אפשרות לחסוך כסף בשביל לסגור את ההלוואות ובשביל לחסוך. אין לנו אפשרות להפקיד בחשבונות בנק כי כל החשבונות שלנו מעוקלים".

     

    כשהוא מחזיק את ילדיו הקטנים על כתפיו הוסיף חיים: "אני בסך הכל רוצה בית, לא יותר. הילדים שלי אומנם נמצאים בגן עירייה, אבל כל פעם מלבד התשלום הבסיסי הזעום לגנים האלה, אנחנו לא יכולים לעמוד בתשלומים אחרים כמו הוצאות טיולים, ציוד וספרים, ואני לא יודע מה יהיה בסוף".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים