שתף קטע נבחר
 

עמדנו עירומים וחזרנו למקומנו הטבעי

"האווירה הייתה נעימה, אדיבה, בלתי מציצנית בעליל. עירום כמעט נטול מיניות". בניגוד לאילנה ברודו, גילי גוראל חוותה חוויה טובה של כיף ופשטות במיצב של ספנסר טוניק בים המלח

עד כמה שראיתי, לאף אחד מהגברים שהשתתפו בצילום העירום ההמוני של ספנסר טוניק, לא עמד. כלומר, לא הייתה להם זקפה, על אף שעמדו עירומים במחיצתן של מאות בחורות עירומות, שיכולות לספק מענה לכל טעם ונטייה.

 

ספנסר טוניק בערוץ יחסים:

 

לאחר שעניתי על השאלה שבוודאי הציקה לרבים, אני מקווה שמי שימשיך לקרוא, יוכל להבין גם קצת יותר למה זה לא קרה, ומה כן התרחש בשבת בבוקר, על גדת ים המוות הגוסס, כש-1000 בני אדם הורידו את הבגדים.

 

 

ברגע האחרון, ע' מחליטה לוותר

הגעתי אחוזת התרגשות למגרש החניה בתל אביב. סקרתי שוב ושוב את המאות שנקהלו שם כשבמוחי מחשבה מהממת – בעוד כמה שעות אראה את כולם עירומים, וכולם יראו אותי. חשבתי שלא ארצה לדבר עם איש וסקרתי באובססיביות את הקהל כדי לוודא שאיני מכירה אדם מהמשתתפים. רציתי חוויה אישית, שלא תופרע מהתרשמותו של אדם אחר. חשבתי שיביך אותי להתפשט ליד אנשים שאני מכירה, גם אם זה לכמה שעות בלבד, אבל הבידוד נשבר כשהבחנתי ב-ע' ו-ת'.

 

הן נראו לי כמו חברות טובות, אבל מסתבר שהכירו זה עתה. ע' מהססת. למעשה, היא נראתה די מבועתת. היא בין הראשונים שנרשמו ושילמו אבל עכשיו היא מפחדת, מתחרטת, לא רוצה לעלות על האוטובוס. היא רוצה, אבל לא. אנחנו מנסות לשכנע, לשדל, לעשות עליה מניפולציות, להזכיר לה למה נרשמה מלכתחילה.

 

"אני אוהבת את האמנות הזאת, אני מעריכה מאד את מה שספנסר עושה, אבל האם זה אומר שאני צריכה להשתתף בזה?", שאלה ע'. בשלוש לפנות בוקר, כשנותרנו רק כמה עשרות, הצטרפו האחרים למאמצי השכנוע, בשירה, באיומים, בבדיחות. ע' הגיעה עד לאוטובוס ונופפה לנו לשלום. דמעות עלו בעיניה של ע', אך היא לא עלתה. היא טענה שלא חשה את החדווה, את רוממות הרוח שחשבה שעליה לחוש.

 

למען האמת, לאחר המתנה חסרת יעילות של שעות במגרש החניה, לא נראה לי שאיש מאיתנו חש רוממות רוח, אך הכול שב ועטה התרגשות כשהגענו לחוף מינרל בים המלח, בחושך שהסתמנו בו כבר גווני אור דקים, והתאספנו כולנו כדי להקשיב להנחיות של ספנסר.

 

 

עירום מוחלט, בלי טבעות ומשקפיים

"אני במרוץ נגד השמש, כמו מין ערפד אמנותי", הסביר האמן, וביקש שנקפיד להיות עירומים לחלוטין, ללא טבעות ומשקפיים. "תנסו ליהנות מהתהליך הפנימי שתעברו. כששקט ויש 1000 אנשים עירומים מסביבכם, זה אחד הדברים היפים ביותר שתראו אי פעם", אמר והבהיר שנישאר לבושים עד שיאמר לנו להסיר את הבגדים.

 

השתררה ציפייה מתוחה, ואז, מבלי כל הוראה מקדימה, אנשים פשוט התחילו להתפשט. כאילו שהם לא יכלו יותר להתאפק. הגברים נתנו את הטון, אולי הם רגילים יותר לעירום משותף, אולי רגילים פחות לבושה הפיזית.

 

מתברר שמה שמוזר יותר הוא לא העירום הפומבי שלך, אלא העירום של אנשים אחרים. "מה את רוצה, אני מתפשטת כל יום, זה לא חדש לי", אומרת לי ת', "אבל למה כל האנשים האלה מסביבי בלי בגדים?!". יש איזה 'וייב' מיוחד והקהל, כמו לא יודע לאן להוליך את האנרגיות שזה עתה השתחררו, פורץ במחיאות כפיים.

 

ברגעים הראשונים עוד מסתכלים ממש, ומדברים. "איזו מהממת זאת עם החבר המכוער", "איזה חזה יש להיא". אחרי כמה דקות זה נרגע. מוזר פתאום לעמוד ליד המתנדבים בחולצות הלבנות. הם הפכו ליוצאי הדופן, למשונים. אנחנו, הרוב העירום, הפכנו לנורמלים.

 

ספנסר קורא לסטפאן מבלגיה, ופתאום איש זקן צועד קדימה מתוך הקהל הגדול, נתמך בגבר צעיר. הקונטרסט ביניהם, המלווה בחוסר בושה בלתי אופייני בזקנה, מרגש אותנו וכולם מוחאים יחדיו כפיים.

 

המלאכה מתחילה. 1000 עירומים צועדים לתוך המים השמנוניים, מבלי להשפריץ, מבלי לפגוע באיש. ספנסר צועק הוראות כמו משוגע ואנחנו מתקשים לשמוע בגלל רעש מצנחי הרחיפה הממונעים שבאו ליהנות על חשבון הרס הנאתם של אחרים. המצנחים מחרידים את שלוות המדבר בזריחה בטרטור נוראי, מזהמים את הנוף. הם אלה שעליהם צריך לצאת קצפם של כל הזועקים חמס נגד המיזם הזה, שכולו אהבת הטבע והאדם.

 

המיצב בים המלח. מחלוקות וחוויות שונות (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
המיצב בים המלח. מחלוקות וחוויות שונות(צילום: ירון ברנר)
 

 

אחוות לוחמים עירומים

המבוכה נעלמת במהרה. מדהים באיזו קלות מגיש לי בחור עירום את ידו כדי לעזור לי לעלות לחוף, ואז נעלם. מדהים באיזו קלות מצטופפים ליד המקלחות, אפילו מתחבקים, משוחחים. האווירה נעימה, אדיבה, בלתי מציצנית בעליל. עירום כמעט נטול מיניות. המחשבות ישנן, "איזה בחור יפה", אבל באותה מידה היינו יכולים להיות לבושים, בפאב.

 

 

החוויה אסתטית מאד. לאו דווקא הוד והדר ורוממות רוח, אבל יופי וכיף ופשטות. שמש עולה מירדן, צובעת את הים ואת המצוקים. אנשים שמחים ומתרגשים בודקים את הגבול בין הטבעי למוזר, עוברים צדדים וחוזרים למקומם "הטבעי". פתאום המילה הזו נראית תלושה.

 

"היה ממש כיף", מסכמת ת'. "אבל בתכלס', לאנשים יותר יפה בגדים".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אלף איש ערומים. המיצב בים המלח
צילום: ירון ברנר
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים