נתניהו מחליש את ישראל
ישראל בפני מבחן ולא מספיק שנתניהו ידבר באו"ם על צדקת הדרך. עליו ליזום ולפתוח במו"מ. דרך התקווה אפשרית, ואם לא נצא לדרך הזאת בניו-יורק, קדימה תוביל אותה אחרי הבחירות
למרבה הצער עמידה בצומת ללא החלטה גורמת לכך שישראל מידרדרת במדרון ללא שליטה. מה שטענו מאז קמה הממשלה הפך, לצערי כאזרחית המדינה, לעובדה מוגמרת הידועה לכל - הקיפאון המדיני מוביל לבידוד מדיני. הבידוד המדיני פוגע בביטחון ישראל וביכולתה להגן על עצמה. הניסיון שלא להחליט מוביל לכך שהעולם מחליט עבורנו, ולא בטובתנו.
כינוס סוער באו"ם - כותרות אחרונות ב-ynet
- "חלום פלסטין מתרחק". כעס ותסכול ברמאללה
- אובמה לאבו-מאזן: 'אטיל וטו אם לא תהיה ברירה'
- הגבוני האחרון: "האזרחים כאן מודעים לאפקט"
איני יודעת האם, מתי ומה תהיה החלטת האו"ם בעניין המדינה הפלסטינית, אבל דבר אחד ברור - ישראל מבודדת היום יותר מתמיד. הידידות האמיצה והקרובה עם ארצות-הברית, היחסים המהווים את בסיס כוח ההרתעה של ישראל, הפכו לשנויים במחלוקת (גם אחרי נאום אובמה). העוגנים המוסלמים החזקים שהיו באזור - טורקיה ומצרים - מתהפכים נגד ישראל.
נכון, ישראל לא אשמה בכל מה שקורה בעולם ובאזור. המזרח התיכון היה ונשאר שכונה קשה ובעיקר שכונה קשה ליהודים. ידענו את זה מראשית ימיה של הציונות ובחרנו להיאחז ולהקים מדינה לתפארת. ידענו לעמוד מול האתגרים, אבל חשוב מכך - ידענו להתמודד איתם ולנצח.
עוד בערוץ החדשות:
- ועד עובדי הרכבת מאיים: לא נפתח הקו לראשל"צ
- מהכל דיבורים לראשות העבודה. הנסיקה של שלי
- קרלה ברוני: "נמאס מההריון, רוצה לעשן סיגריה"
הוויכוח בינינו לממשלה אינו על צדקת הדרך, כולנו שותפים לה. הוויכוח בינינו הוא על חוכמת המעשה, ולצערי היעדרה של חוכמת המעשה הביאה את מדינת ישראל לנקודת שפל מדינית, שהיא פשוט לא הייתה צריכה להיות בו.
המהלכים באו"ם לא ייקבעו לפי נאומו של נתניהו. אולם, דבר אחד ברור - נאומים, טובים ככל שיהיו, שיגרמו לנו להרגיש גאים לרגע אולי טובים פוליטית, אבל לא יועילו מדינית. כמי שהייתה שם וגייסה את העולם למטרותיה של ישראל, אני יודעת שחשוב לדבר על צדקת הדרך, אבל זה לא מספיק. שגריר טוב באו"ם כבר יש לנו. מה שישראל צריכה הוא ראש ממשלה עם חוכמת המעשה.
אמרתי לנתניהו בשיחותינו ואני קוראת גם עכשיו - תחשוב מדינית, אל תחשוש פוליטית. תחשוב על ישראל ולא על הקואליציה. במקום לנאום עוד נאום, קבל החלטה שתאפשר את פתיחת המשא ומתן המדיני. אם תיזום, אנחנו נתמוך בכך. מעבר לעובדה שרק הסדר מדיני ישמור על האינטרסים הביטחוניים והלאומיים של ישראל, היעדרו מייצר דה-לגיטימציה לישראל היהודית, הידרדרות ביטחונית והצבעות באו"ם שנכפות עלינו. כל מי שעיניו בראשו מבין שמצבה של ישראל היום רע ממה שהיה לפני חודש ובחודש הבא מצבנו יורע אם נסתפק רק בנאומים.
ישראל צריכה משא ומתן גם ללא האיום באו״ם ואם היה משא ומתן, לא היינו באו"ם. חזרה למשא ומתן, זאת המשימה האמיתית. זה הניצחון האמיתי. התנעתו של משא ומתן תעצור את כדור השלג שמתגלגל נגדנו באו"ם ובכלל. הוא ימנע את כפייתן של תוכניות זרות עלינו, ושלא בטובתנו. הוא יתקן את היחסים הרעועים עם ארצות-הברית וישנה את הנתיב המסוכן של יחסינו עם שכנותינו באזור.
כדי שייפתח משא ומתן, נתניהו צריך שיאמינו לו. לא מספיק לשאת נאום של מה שהוא מאמין בו - עליו לעשות מעשה שיגרום לכולם להאמין לו. ככל שנוקף הזמן ללא משא ומתן, מחיר הכניסה של ישראל אליו רק עולה. זהו לא מחיר שנתניהו משלם עליו לבדו - העם בישראל משלם עליו, בהווה ובעתיד. ישראל שמקיימת משא ומתן היא ישראל אחרת - בעיני עצמה ובעיני העולם.
נכון שגם הפלסטינים צריכים להוכיח שיש פרטנר לסיום סכסוך, אבל המבחן הזה עדיין לפנינו. לעומתו, מבחנה של ישראל הוא עכשיו.
השנייה, דרך התקווה אותה תוביל קדימה בראשותי. זו דרך צודקת שמגייסת את העולם לטובתנו ולא נאבקת בו. היא תחזק את ישראל מול אויביה מבחוץ ותאחד אותה עם ידידותיה שהולכות ומתרחקות מאיתנו. כיוונה ברור - שמירה על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
הציונות ידעה תמיד ליזום מהלכים מול איומים שהופנו נגדה וכך עלינו ליזום גם עכשיו. לו היינו יוזמים קודם לכן, לא היינו נמצאים בנקודה זו עכשיו. בצומת ההיסטורי של ימינו נתניהו בוחר שלא ליזום. ממשלתו בוחרת בקיפאון, מגננה והתקרבנות. לא רק שזהו אקט שאינו ציוני בעיניי, זוהי התנהגות שמחלישה את ישראל.
גם כשנראה שאנחנו מחליקים במדרון בכיוון אחד עוד לא מאוחר לבחור. דרך התקווה אפשרית, ואם לא נצא לדרך הזאת עכשיו בניו-יורק – נוביל אותה מירושלים אחרי הבחירות.
לפנייה לכתב/ת 
