ביורוקרטיה ובורות: כך ישראל מפספסת את הביוגז

אין זו החברה הבינלאומית הראשונה שנוהגת כך – ייצור חשמל מביוגז זה תחום מוכר במדינות אירופה. בארץ לעומת זאת, הוא נמצא עדיין בחיתוליו, למרות שהמדינה התחייבה להחליף כ-20% מהאנרגיה שלה לאנרגיות מתחדשות עד 2020.

בישראל ממשיכים, במקרה הטוב, לשרוף את הגז הבוקע ממטמנות פסולת ומכוני טיהור שפכים (מט"שים) ולהגביר את זיהום האוויר. במקום זאת, אפשר לעשות בו שימוש וכך גם להקטין את פליטת גזי החממה מהמטמנות והמט"שים, וגם להקטין את היקף פליטת גזי החממה מתחנות הכוח של חברת החשמל, שחלקן עובדות עדיין על מזוט ופחם.

מתקן לייצור ביוגז במטמנת דודאים. צילום: טכנוגרפיקס יניב שוורץ

הכל מתחיל במטמנות

ביוגז הוא גז הנוצר מעיכול של חומרים אורגניים כמו שאריות אוכל מהמטבח, הפרשות של בעלי חיים, גזם וביוב. אמנם הייצור שלו לא נשמע כמו תענוג עילאי, אבל התוצאה מחפה על הכל: גז שמניע טורבינות לייצור חשמל.

מזל שאפשר לייצר ביוגז באופן מלאכותי מההפרשות הבקר(צילום: רוני שיצר)

יתרון על מערכות סולאריות

בתהליך ייצור הביוגז מרכזים את החומרים האורגניים ביחד ופשוט מניחים להם להתפרק. בשלב הראשון מתבצעת התפרקות אירובית שכוללת נוכחות של חמצן. בתהליך נוטלים חלק מיקרואורגניזמים שונים כמו בקטריות ואצות, שניזונים מהחומרים האורגנים שבאשפה ומפרקים אותם.

השלב השני הוא השלב האנאירובי - ללא חמצן, שמתחיל אחרי שהבקטריות השתמשו בכל החמצן שיש בערימת הזבל. הוא מתבצע על ידי בקטריות שמסתדרות גם בלי חמצן ושממשיכות במלאכת הפירוק עד שנוצרות מולקולות פשוטות. תוך כדי התהליך נפלט הביוגז.

הביוגז יכול לשמש כמקור אנרגיה למספר תחומים, בראשם לייצור חשמל וחום. לייצור חשמל מביוגז יש יתרון על פני מערכות סולאריות, משום שזמינות המערכת מאפשרת להפיק חשמל ליותר מ-7,500 שעות בשנה, למול ייצור חשמל מקרינת השמש שמספיק בדרך כלל לכ-1,500 שעות בשנה, תלוי באזור. יתרון נוסף הוא שהשטח הנדרש קטן מאד ביחס לשטח שנדרש עבור מערכת סולארית.

מכשולים ביורוקרטים

אחת הבעיות בשימוש בביוגז בישראל היא שרוב מקורות הגז נמצאים במרחק רב ממפעלים ואין בסביבתם מפעל שיכול להשתמש בגז זה כמקור חום. לשימוש בכלי תחבורה אין כרגע אישורים בכלל לעשות זאת, כך שהשימוש הנפוץ ביותר בביוגז בארץ הוא לייצור חשמל.

בישראל מופעלת מערכת לייצור חשמל מביוגז במחצבה ישנה בסמוך לקיבוץ עברון. בנוסף עתידים לקום מפעלים לייצור חשמל מביוגז במטמנות האשפה באתר אפעה ובגני הדס שבנגב. מיון הפסולת נעשה באתרים לקליטת פסולת, בניגוד לאירופה שם המיחזור הוא חלק מחיי האזרחים, הנוהגים להפריד את הפסולת האורגנית משאר הפסולת כבר בביתם.

‏ (צילום: טכנוגרפיקס יניב שוורץ)

1

2

3

4

5

הבעיה העיקרית של הקמת תחנות כוח מסוג זה בישראל, היא ההסכמה הנדרשת מבעלי הקרקע, מינהל מקרקעי ישראל ברוב המקרים, שמעכב את האישורים. גם השימוש בביומתאן להנעת כלי רכב עוד רחוק - בימים אלה עובד מכון התקנים על תקן שיאפשר להפעיל כלי תחבורה באמצעות גז טבעי, אולם בשלב זה הוא לא יתן מענה גם לביומתאן.

בעוד שבמדינות מתקדמות הטכנולוגיה הזו כבר מיושמת להנעת כלי רכב כבדים, בישראל נאסר להפעיל אוטובוסים על ידי גז טבעי או ביומתאן בטענה כי השימוש בגז זה מסוכן. בין האישורים הנוספים שנמצאים עדיין בבדיקה כלולים אישור מוסכים, אישור משרד התחבורה ואישור משטרה בנושאי ביטחון.

על פי מומחים בתחום, הפוטנציאל ליצור חשמל הוא אדיר - במטמנות שמתכננות להקים תחנות כוח לייצור חשמל בארץ, יש פוטנציאל ייצור אנרגיה של יותר מ-15 מגוואט חשמל בשעה ומעל 112 אלף מגוואט לשעה בשנה, שיכולים לספק את תצרוכת החשמל של כ-14,800 משקי בית. אולם כדי שיתממש החזון הזה, יצטרכו למצוא דרך להתגבר על המכשולים הביורוקטיים שמערימים משרדי ממשלה וגופי התכנון השונים. 

בילי פרנקל השתתפה בהכנת הכתבה