שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    הסכם כיל ימשיך בחיסול ים המלח. מה הפתרון?
    שוב המדינה מכרה את נכסיה בזול: למרות שהציבור הצביע עבור ים המלח כאחד מפלאי הטבע העולמיים, נחתם הסכם אטום לרצון העם. ויש פתרונות: צמצום היקף השאיבה של המפעלים או השקעה בטכנולוגיות מתקדמות יותר הם רק חלק מהם. כעת זו ההזדמנות האחרונה שלנו לדרוש שינוי. דעה

    שרי הממשלה החליטו לאשר היום (א') את ההסכם בין כיל, חברת האם של מפעלי ים המלח, למשרד האוצר - הסכם שממשיך את התנהלות ה"עסקים כרגיל" לחיסול ים המלח. למעשה, מדובר בהסכם כלכלי כושל, שבינו לבין מצבו הסביבתי של ים המלח קשר מקרי בלבד, אם בכלל.

     

     

    האוצר מתגאה ב"הצלחה" בהכפלת אחוז התמלוגים מ-5% ל-10%, אבל זה לא הישג משמעותי, בוודאי ביחס לסטנדרט העולמי עבור מרבצי מינרלים דומים. ההסכם הזה, שנידון ונחתם הרחק מהעין הציבורית, משמר ומקבע את מכירתם בזול של משאבי הטבע היקרים שבים המלח. רק אם מפעלי ים המלח ישלמו 100% מהעלויות של קציר המלח יישמר העקרון הבסיסי של "המזהם משלם".

     

    האוצר, בהסכמתו למימון של 10% מהעלויות על ידי המדינה (קרי, אנחנו - הציבור) מזלזל בעקרון סביבתי בסיסי המקובל בארץ ובעולם. חמור מכך, ההסכם בעצם מאפשר למפעלי ים המלח להמשיך בשאיבה בלתי מוגבלת, ללא התייחסות להשפעות הההרסניות שיש לשאיבה זאת על סביבת ים המלח.

     

    הציבור הצביע בגדול עבור ים המלח כאחד מפלאי הטבע העולמיים, על מנת לעורר את הממשלה לשנות את מדיניותה הסביבתית בים המלח. הסכם זה בין האוצר לחברת כיל הוא אטימות לרצון העם. הציבור לא יילך שולל אחרי הודעת ה"אולטימטום" כביכול של שר האוצר יובל שטייניץ לכיל.

     

    הדיונים בדלתיים סגורות וחוסר השקיפות של של המשא ומתן מונעים כל אמון בתוצאות - ובצדק. הציבור מבין היטב שהרעיון הבסיסי, של משא ומתן עם המפעלים על מנת שישלמו על טיפול בנזקים שהם עצמם גרמו, הוא מופרך מיסודו.

     

    יש לצמצם את היקף השאיבה

    עם כל הרעש התקשורתי סביב ההסכם, אפשר היה לשכוח את שאר האיומים על ים המלח הגווע. בנוסף לבעיית עליית המפלס באגן הדרומי, שתטופל על ידי קציר המלח, יש לצמצם את היקף השאיבה מהאגן הצפוני שמפלסו נסוג ולעצור תוכניות פיתוח שיטיבו עם המפעלים ויפגעו בטבע, כגון הקמת בריכה מספר 6 או העברת מיקום המשאבות הצפוייה לפגוע בנחל צאלים.

     

    כמו כן, יש לעצור את פרויקט תעלת הימים ולהשיב מספיק מים לנהר הירדן הדרומי, הזורמים אל ים המלח. אם לא תיושם תכנית מקיפה שתטפל במצוקותיו של לים המלח, בעוד שנים ספורות נגלה שהוא השתנה לבלי הכר.

     

    זוהי ההזדמנות האחרונה של הציבור לדרוש מהממשלה שינוי, למשל באמצעות תמיכה בהצעת החוק להגנת ושיקום ים המלח של ח"כ דב חנין (חד"ש), בה תומך השר להגנת הסביבה גלעד ארדן, המטפלת בכל סוגיות הליבה של שיקום אזור ים המלח בצורה מקיפה.

     

    החוק המוצע ייתן בידי השר להגנת הסביבה את שיקול הדעת לגבי היקף השאיבה מים המלח, על מנת לצמצם את השפעתה על נסיגת מפלסו של הים. אם יעבור החוק, הוא ימריץ את המפעלים להשקיע בטכנולוגיות חדשות, כמו ממברנות, שמאפשרות הפקת המלחים ללא ייבוש הים.

     

    הצעת החוק הנ"ל כוללת אמצעי זהירות נוספים על מנת למנוע נזקים אפשריים מפרוייקט תעלת הימים, בשל החששות הכבדים של תוצאות הערבוב של מי הים האדום עם ים המלח. החוק גם יוצר קרן לשיקום האזורים שנפגעו כתוצאה מייבוש ים המלח.

     

    הצעת החוק, אם כן, כוללת את כל המרכיבים הנחוצים ליצירת האיזון בין פיתוח כלכלי לשמירה על נכסי הציבור והסביבה. רק לפני שבועות ספורים הודיעה הממשלה כי תתמוך בעקרונות הצמיחה הירוקה, וכעת יש לה הזדמנות פז ליישם זאת. ניתן לקוות כי היא תבחר באינטרס של הציבור, שלא יוותר על נכסי הטבע הלאומיים, על פני האינטרסים של הטייקונים.

     

    הכותב הוא מנכ"ל ישראלי בארגון ידידי כדור הארץ מזה"ת

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: lowshot
    גדעון ברומברג
    צילום: ידידי כדור הארץ
    מומלצים