מרוב צעצועים לא רואים חדר? אומרים שלום לבלגן
הארון מתפקע מצעצועים, המדפים קורסים תחת הספרים והבלגן בחדר הילדים חוגג. אבל מי בכלל צריך את כל השפע הזה? דני גיל מציע להיכנס באומץ אל הזירה, לרוקן אותה מקשקושי "הכל בשקל" וללמד גם את הילדים להיפרד מחפצים
אם גם אתם נכנסים לחדר הילדים בבית ורואים משהו שדומה יותר למחסן - אתם לא לבד. השילוב שבין המעמד הבינוני על שלושת החדרים הקטנים שלו, תרבות השפע, משבר הסמכות ההורית והורים שנמצאים מחוץ לבית גם כשהם כאילו בתוכו, הביא לכך שחדרי הילדים שלנו נעלמו ואת מקומם תפסו ערימות של משחקים חד-פעמיים שנרכשו מחנויות שמבטיחות "הכל בשקל" ועד חנויות יוקרה.
איך לגרום לילדים לסדר את החדר?
- אל תסדרו במקומם: ללמד את הילדים מהי אחריות
החדר שבו גדלתי כילד היה קטן, אבל היו בו קירות שניתן לראות אותם ובעיקר אוויר לנשימה. הייתה בו כוננית שעל מדפיה היו כמה ספרים ומעט משחקים, אך המעט הזה היה כל כך הרבה - אלה פריטים בעלי ערך שהיו לנוף ילדותי וזכורים לי עד היום.
תסתכלו עליהם היום, על החדרים המפוספסים האלה, כמה משחקים יש בהם שהילדים לעולם לא נגעו ולא יגעו בהם? כמה ספרים שלא נקראים? כמה "חומר"? ובינינו, מי שייך למי - החומר לילדים או הילדים לחומר?
היום מחק הוא לא רק מחק. הוא גם משחק הרכבה וגם דמות מסרט, ובכל מקרה הוא כאן לא כדי למחוק כי אם להפגין נוכחות. כמה מחקים יש לילד שלכם בקלמר? וכמה קלמרים יש לו בילקוט?
איך הצליח עידן השפע לשכנע את הילדים שלנו שכדאי להם לסחוב שלושה קלמרים בתיק שממילא שוקל כמו מצבר של משאית?
ועכשיו דמיינו בבקשה ילד החוגג יום הולדת, או ליתר דיוק שלושה ימי הולדת (בכיתה, עם החברים ועם המשפחה). אם הילד חובב כדורגל, תארו לעצמכם כמה כדורים הוא יקבל ביום ההולדת, ואלה יצטרפו לשמונה הכדורים שכבר מתגלגלים אצלו בחדר, כי הילד כאמור אוהב כדורגל.
נדמה לנו שהתשלום בחנויות "הכל בשקל" או "בשני שקל" זול, אבל אלו החנויות הגובות מאיתנו את המחיר היקר ביותר, משום שהצריכה בהן עולה לנו ולילדים שלנו באוויר שאנו נושמים. כל מה שנרכוש בחנויות האלה יעניין את הילדים בדיוק שעתיים, אבל בחדר שלהם החפצים החדשים יישארו לפחות חודשיים, לצד עבודות היצירה שהביאו חזרה מהגן היום, אתמול ושלשום.
מה עושים? מכניסים את הסמכות לתוך חדר הילדים, היישר אל תוך הבלגן. העם דורש צדק חברתי, ואם הוא לא מקבל אותו אז לפחות שחדר הילדים יהיה מסודר. הנה כמה הצעות בדרך אל הסדר ומרווח הנשימה בחדר:
1. הגבלה כמותית ומרחבית
ארגנו את רהיטי החדר באופן שבו שטח האחסון יוגבל: מדף אחד לספרים, אחד למשחקי קופסה, אחד לעבודות יצירה וכדומה.
אכן, לא ניתן להכניס הכל מכל למדף אחד או למגירה אחת. זה המקום לבחור, לברור, ליצור סדר עדיפויות חדש - ולאפשר לילדים ללמוד להיפרד.
2. הגבלה איכותית
בדקו עם הילדים לכמה פריטים הם זקוקים מכל תחום: כמה כדורגל, כמה כדורסל, כמה עפרונות צבעוניים, כמה מכוניות וכמה בובות.
ילד שקיבל ליום ההולדת מכונית עם שלט במתנה מסבתא לא צריך להתבאס משום שיש לו כבר מכונית כזאת בבית, לכן עלינו לדאוג ל"פריסה" הולמת של הצעצועים ול"אחזקה חודשית", כפי שיוסבר בסעיף הבא.
3. אחזקה חודשית
אחת לחודש או לתקופה קבועה אחרת, היכנסו באומץ אל הזירה, רוקנו אותה מכל הטוב והרע שיש בה, והכניסו לשם את הילדים למען יתאהבו מחדש. לאחר מכן, בהחלטה משותפת עם הילדים, הכניסו רק את הטוב - את הנחוץ.
4. למדו אותם לתת
קחו את כל התכולה שביקשתם להוציא מהחדר והחליטו יחד עם הילדים מה יעלה בגורלם. זו בדיוק ההזדמנות לאפשר לילדים ליהנות מהזכות לתת, למתן את חווית הפרידה, להעניק ערך לדברים, להפנים פרופורציות.
5. תנו להם להבין
שוחחו עם הילדים, הציגו בפניהם את האלטרנטיבות, תנו להם להבין את ההיגיון מאחורי רעיון ה"פחות זה יותר" ואפילו התחילו בכך שתיתנו להם לבחור.
כאשר ילדים רואים את החדר שלהם מתרוקן משטויות ומתמלא באוויר, הם בדרך כלל נוטים לבחור באוויר.
הכותב הוא בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה, אב לשניים, מחבר הספר "אלוהים בגובה העיניים" ומנהל הפורום באתר סופר-דדי.
לפנייה לכתב/ת 
