פני הדור כפני הכלב שנדרס פעמיים

לפני שבוע דווח על דריסתו של כלב - פעמיים. פעם אחת נפגע אותו כלב ובפעם השנייה נדרס על-פי החשד למוות על-ידי נהג אוטובוס דן. כמעט מדי יום אנחנו עדים לאלימות מצערת כלפי בעלי חיים, אבל הפעם נפרץ הגבול. לראות על פי החשד כלב דרוס ולדרוס אותו שוב זה מעשה המעיד על אדישות ואובדן מוחלט של חמלה.

לטעמי, דריסה פיזית או דריסה של זכויות בעל חיים ובפרט לברדור, שגודלו אינו מאפשר התעלמות (לא נרמסה כאן נמלה), מסמלת יותר מכל אובדן ערכים. מי שמתאכזר לבעלי חיים, סופו שיתאכזר לקשישים חסרי ישע, חסרי בית ואוכלוסיות חלשות אחרות. תגובת דובר דן שטען בין היתר כי "נהג האוטובוס לא יכול היה לעצור או לסטות הצדה מחשש לבטיחות הנוסעים וכלי הרכב הסמוכים בכביש", מכוונת לאותה אדישות שעליה אני מדבר. נראה שחברת דן התבלבלה וחושבת שהיא נוהגת ברכבות שלא יכולות להאט או לסטות ממסלולן.

עוד בערוץ הדעות  של ynet:

אחמד טיבי, אנחנו פשענו וחטאנו / שאול רוזנפלד

חילונים, גונבים לכם את המדינה / רוני בריזון

חברת דן חייבת לעמוד ביעדיה, להגיע בזמן לתחנות ולספק שירות חיוני. היא מרכזת כוח רב ומפוקחת על-ידי משרד התחבורה. אך מה לגבי הגינות ושמירה על בטיחות עוברי הדרך כולם, בלי יוצא מן הכלל? נהג המסיע ברכבו הציבורי עשרות אנשים, נוטל על עצמו אחריות לא רק ביחס לבטיחותם, אלא גם ביחס לבטיחות משתמשי הדרך האחרים, בהם גם בעלי החיים.

אבל הכלב לא קבור בתל-אביב. כדי לשנות את מצב זכויות בעלי החיים, כדאי להתבונן על התמונה הכוללת. אם רוצים להילחם באמת באלימות נגד בעלי חיים, אין מנוס מהעברת הנושא ממשרד החקלאות אל המשטרה הכחולה. יש מקום להחריף את סעיפי האישום כלפי החשודים בעבירות אלימות, התעללות והמתה של בעלי חיים. הדבר יוכל לסייע לבתי המשפט להחמיר בענישה.

חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), תשנ"ד-1994, קובע בין היתר כי על המענה, מתאכזר או מתעלל בבעל חיים בכל דרך שהיא, יחול עונש של שלוש שנות מאסר או קנס של עד 226,000 שקלים. עם זאת, לקט פסקי דין בעבירות נגד בעלי חיים, שבהם מתהדר המשרד לאיכות הסביבה באתרו, מלמד שבתי משפט רחוקים מלנצל את הסמכות הנתונה להם. בדרך כלל הם פוסקים עונשים שרחוקים מדי מעונשי המקסימום. גם מערכת החינוך חייבת לתרום את חלקה ולהקדיש משאבים ללימוד הנושא. פינת ליטוף בגן-חובה אינה מספקת בעליל. המתעללים באים מקרב כל שכבות הגיל ובעיקר בני נוער. מדוע שלא ישקיעו בחינוך בנושא גם בבתי הספר התיכוניים?

להפוך את ישראל למקום אנושי יותר

באווירת תמימות מוגזמת אולי, הגיעה העת שגם חברי כנסת (שלא ירוויחו אמנם קולות של בעלי חיים בקלפיות) ידאגו לשיפור איכות החיים באמצעות רענון חוק צער בעלי חיים, שנחקק לפני 18 שנה. יש להפוך את סעיפי הענישה לאפקטיביים וריאליים, כאלה שיגבילו את בתי המשפט בחופש הענישה המרחמת שנטלו לעצמם. יש ליצור זיקה ברורה בין יסוד נפשי של עבירות המתה ואלימות כלפי בני אדם לכאלה הנעשות כלפי בעלי חיים. יש להטיל עונשים כבדים על המרביעים בלא אישור בעלי חיים לפרנסתם ובכך פוגעים בבריאות הנקבות ויוצרים אוכלוסיית בעלי חיים שנידונים לנטישה, להזנחה פיזית ונפשית, למחלות ולהמתה בתנאים איומים.

חרף ניסיונות בודדים ברשת לקדם עצומה כזו או אחרת להחמרת ענישה נגד המתעללים בבעלי חיים, הציבור הישראלי, שאולי התעייף מענייני היומיום, שכח להותיר מקום לדיון ציבורי בנושא ההגנה על בעלי החיים. למה לדבר על כלב מת, כשיש כל כך הרבה צרות אחרות? לכולנו מגיע הרבה יותר מהדיון הבלתי פוסק על האיום האיראני ועל צינור הגז של מימן. במדינה הזו יש חיים ויש בעלי חיים שמשפרים אותה. אם יש מישהו שיכול ללמד את כולנו על חמלה שאבדה ולהפוך את המקום שבו אנחנו חיים לאנושי יותר, אלה דווקא בעלי החיים, שסופגים בשקט וללא כל תלונה את מי שאנחנו. במקרים עצובים גם סופגים בכניעה התעללות, הזנחה ואדישות-אלימה כלפיהם.

דיון ציבורי בעניין החמרת ענישה למתעללים בבעלי חיים יכול לחדש ערכים שנדרסו. אף על פי שיהיו מי שיאמרו שמוגזם להחשיב פגיעה בבעלי חיים כפגיעה בבני אדם, נדמה שבנסיבות שבהן האדישות חוגגת, אין מנוס מללחוץ לשינוי שיהפוך את ישראל למקום אנושי יותר. יש גבול לכל דבר והגבול הזה נדרס פעם אחת יותר מדי.

דרור כהן, עו"ד

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il