שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    נטולי גאווה: זוג חד מיני לא יקבל אזרחות
    פעם אחר פעם אנו מוצאים שעיר לעזאזל חדש. פעם אחת אנחנו נגד הפליטים, פעם אחרת מגלים גזענות אל האתיופים ופעם נוספת אנחנו חשוכים והומופובים. השבוע התבשרנו על זוג חד מיני, שלא זכאי לתעודת אזרח, מאחר ובישראל - זוג נשוי לצורכי מעמד אזרחי, כולל גבר ואשה בלבד
    בסוף שנות ה-90, הזמר אביב גפן עמד להוציא אלבום חדש בשם 'חלולים', ובכדי לקדם את השיר הראשון החליט להציב שלטי חוצות ענקיים הנושאים את טייטל השיר – "בוקר טוב איראן". נראה כי עם חלוף השנים נבואתו של הזמר שהגדיר דור שלם בזמנו, מתגשמת ואף משנה את עורה על פי צבעי הקשת האקטואליים.

     

    עוד בנושא זכויות הגאים בערוץ יחסים:

    בלי בושה חייכתי, הרמתי דגל גאווה וצעדתי 

    יש לי חלום על עולם נטול הומופוביה

    גאווה? לא בבית ספרינו

    נאבק על החלום: הזכות לפונדקאות גאה בישראל

     

    פעם אחר פעם אנו מוצאים שעיר לעזאזל חדש, ומחליטים להיטפל אליו. פעם אחת אנחנו נגד הפליטים, פעם אחרת מגלים גזענות אל האתיופים ופעם נוספת אנחנו חשוכים והומופובים. אם עדיין לא התעוררתם, זה בדיוק הזמן. ישראל חותרת לכיוון פרימיטיבי ואנחנו עתידים להיות אלו שישאו בתוצאות המרות.

     

     

    מיסים - כן, זכויות - בחיים לא

    אומרים כי החיים בנויים על פי תזמון, ואמרה זו מקבלת משמעות חדשה שבועיים לאחר בחירת העיר תל אביב לגאה ביותר בעולם. לא חסרות ידיעות חדשותיות שיגבו ויבססו את טענתי, מספיק לרפרף בעיתון הבוקר היומי בכדי להשתכנע בכך.

     

    השבוע למשל, פרשה שתפסה את תשומת ליבי שייכת לסיפורו האישי של זוג חד מיני, אחד אזרח ישראלי והשני אזרח אורוגוואי. מעין צפריר הישראלי ופליפה חוויאר אפיסקופו, אזרח אורוגוואי, נישאו על פי חוק בקנדה ונרשמו בארץ כנשואים במרשם האוכלוסין. כמובן שמיד עטו עליהם בתשלומי מיסים וביטוח לאומי, אך את תעודת האזרח עדיין מסרבים להעניק להם.

     

    מלבד ההגבלה והפגיעה באורח חייהם, הדבר גם מונע מבן הזוג הלא ישראלי לאמץ את ילדיהם המשותפים. דמיינו לכם חלילה כי דבר מה יקרה לאב בעל האזרחות. במצב שכזה - הילדים שהתרגלו כבר לשני הורים, יוותרו ללא אף אחד מהם לצדם, כיוון שהאפוטרופוס האחרון בחייהם עתיד להיות מגורש מהארץ הזאת בבושת פנים.

     

    כאשר אני חושב על משמעות הדבר, אני לא יכול להתאפק מלרצות לרדת לרחוב ולצרוח בקולי קולות: "אפליה!". הסירוב הזה לבקשתם, קשור כמובן בסעיף מפלה של משרד הפנים, לפיו זוג נשוי לצורכי מעמד אזרחי, כולל גבר ואשה בלבד. הדבר הזה הזכיר לי כי למרות הצעדים הרבים שאנו פוסעים קדימה, תמיד ידאגו לחבוט בנו מלמעלה, ולהוכיח לנו עד כמה אנחנו עומדים מאחור.

     

    הגיע הזמן לשינוי בתפיסה

    אלו המנהלים לנו את המדינה, ברובם הידוע לפחות, הם הטרוסקסואלים המחליטים עבורנו חוקים וחיים. אנחנו מעניקים כוח למנהיגים אשר אינם מתייחסים אלינו כשווי אדם, אלא על פי האוריינטציה המינית שלנו, והדבר ממקם אותנו לא רחוק ממדינות ערב שאנו כביכול גאים בקדמה שלנו על פניהם.

     

    משרד הפנים כמובן, מתחמק מהנושא בטענות בירוקרטיות ובהשלכת האחריות לכל עבר. לשמחתו, החוק עומד לצידו ועל מנת לחולל פה שינוי כנראה שגם אנחנו הגאים, זקוקים לשינוי בתפיסה. ישראל, כמו כל מדינה אחרת, לא מעוניינת לכבס את הכביסה המלוכלכת שלה לעיני כל, וכאן בדיוק נכנס קלף התקשורת.

     

    למזלה של הקהילה הגאה, העיתונות החוקרת בין אם כתובה או טלוויזיונית - אוהבת דרמות, חוסר צדק ואי שוויון. הגיע העת שנשתמש בכל אלו כאשר הם מכוונים כלפינו, ונכבס את הכביסה המלוכלכת מול כל עם ישראל.

     

    הרי זכורים לי לא מעט מקרים של חברים ישראלים אשר הכירו את אהבת חייהם לאו דווקא בארצנו החמה. כל אותם חברים נתקלו בסירובים, בירוקרטיות והמתנות ארוכות עד אינסוף. חלקם אף עזבו את הארץ עקב הדבר, והצליחו לקבל אזרחות במדינתו של בן זוגם בקלות מגוחכת לעומת המצב אצלנו.

     

    בוקר טוב ישראל

    במציאות של היום "מרשים" לנו להתגייס לצה"ל ומגנים את ההומופוביה במוסדות המוכרים, אולם בני זוגנו עדיין נותרים מדוכאים אם אינם ישראלים. הדבר היה יכול עוד להיחשב סטנדרטי, במידה וההתייחסות הייתה דומה גם אצל אלו שהם הטרוסקסואלים, אך קיים שוני מהותי. בקלות יתרה יצליחו כל אלו שאינם בעלי נטיות חד מיניות להוציא היתר שהייה, ואפילו לקבל אזרחות עבור בן זוגם הזר.

     

     

    אנחנו מתקרבים לתקופה של בחירות, וכל אותם המציגים קמפיינים ומצע פוליטי מתעמקים במדיניות החוץ שעל ישראל לנקוט בה. אולי הגיע העת שיבינו כי משהו בפנים נרקב לנו כאן. אנחנו לא מתייחסים בשוויון אל השונה מאתנו, ובסופו של יום פוגעים באנשים, כמונו.

     

    מדיניות הפנים בישראל חייבת להשתנות. יתכן ועלינו מוטלת האחריות והתפקיד, אולי זה הזמן להפגנות ולא למצעדים ראוותניים. כך או כך זה יהיה לנו ביד. רק דרוש לנו מעט כוח, אמביציה ומוטיבציה לשנות. לא יכול להיות שאנחנו נתגייס למען המדינה, נשלם מיסים, נעמוד בחוקים ולבסוף נצא קירחים מכאן ומכאן, נטולי זכויות בסיסיות שמגיעות לנו כאזרחים. בוקר טוב ישראל, הגיע זמן לקום.

     

     

    הכותב מוציא לאור, עורך וכתב ראשי בפנזין האורבני "כבשה שחורה".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים