שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    פרק וראיון: הבאנו ביכורים עם רוני אשכול

    ברומן "עלמא", יוצאת רוני אשכול עם גיבורה ייחודית לעולם של פנטזיה, ולוקחת איתה פילוסופיה היהודית וחוויות ילדות בטבע. "ברגע שעלמא התחילה לנדוד, גם אני התחלתי" היא אומרת

    ברומן הביכורים של רוני אשכול, עלמא, הנושאת גם את שם הרומן, מתחילה את חייה כרועה בכפר קטן, תחת השמים הכחולים ששני ירחים משייטים בהם. אבל עלמא שונה מבני משפחתה ומתושבי הכפר - היא סקרנית מספיק בכדי להידחק לסדק קטן במצוק אשר בגבול אדמות המרעה, ולמצוא את עצמה במקום בו השמש איננה זורחת או שוקעת, שם ממתינה לה משימה אדירה.

     

    ביכורים נוספים :

      

    הרומן "עלמא", וכן גיבורתו, דומה ושונה מחייה של הסופרת רוני אשכול שכתבה אותו. אשכול, כיום כותבת וספרנית שמתמחה בספרי נוער, מד"ב ופנטזיה, גרה במשגב עם בעלה ושלושת בנותיה, ביישוב בשם אשחר, בו חיים אנשים ממגוון הקשת היהודית, על שלל אמונותיה.

     

    עלמא. עולם חדש, בריאה חדשה (עטיפת הספר) (עטיפת הספר) (עטיפת הספר)
    עלמא. עולם חדש, בריאה חדשה (עטיפת הספר)

     

    אבל החיים הנוכחיים שלה שונים מכל מה שקדם להם - שכלל חוויות של ילדות מבודדת בטבע ביישוב מרוחק, קירבה לדת והתרחקות ממנה, והתמודדויות עם מעברי דירות חוזרים ונשנים, שגרמו לה לחפש מקום טוב לחיות בו - וגם תשובות בעולם הפנטזיה. לצד מפלצים קדמונים, חומה שמחלקת את העולם לשניים, נסיכים אבודים ורודנים קשוחים, "עלמא" נכתב בהשראת הפילוסופיה היהודית לצד הז'אנר הפנטסטי.

     

    רוצים לקרוא פרק מספרה של רוני אשכול? היכנסו לכאן

     

    "גדלתי במשפחה מאוד חילונית בחרשים, יישוב קטנצ'יק ודי בועתי. הרבה דברים שקשורים לחיים עירוניים כמו מוסדות דת, נניח, בית כנסת, פשוט לא ידעתי על קיומם, כי הם לא היו בסביבה. אחרי התיכון עשיתי שנת שירות בקריית מלאכי, ושם, בין המתנדבים, היו המון משפחות דתיות. התמכרתי לארון הספרים שלהם. ככה הכרתי את הדת, דרך הטקסטים. קראתי את הרב קוק ואת הרמב"ם, וזה מאוד תפס אותי". בהמשך מצאה את עצמה אשכול מתחזקת, ומחפשת מקום שיקבל אותה על אמונתה, בלי שתצטרך להגדיר את עצמה כדתיה. בין המקומות שגרה בהם, היה גם הקיבוץ העירוני ראשית.

     

    פנזטיה עמוק בשורשים

    ב"עלמא" היא בוראת עולם חדש, גדוש בטבע, חיות מוזרות, כשפים ואתגרים. "הדגש שלי היה גם במשחק עם השפה", היא מספרת על תהליך הכתיבה. "חיפשתי יצירה גם בתוך העברית, והמצאתי מילים, ביטויים ושמות. זה היה לי כיף כמו המשחק עם הדמיון, להמציא עולם. נגיד 'יחידאי' (דמות שקיימת בסיפור) זה לא ייצור שקיים ב'שר הטבעות' או ב'סיפורי עמים'. זה נולד מתוך התרבות והשורשים שלנו".

      

    מדוע כתיבה?

     

    "היה ספר שעורר אותי לנסות לכתוב. בציבור הדתי מכירים אותו: 'לוחמי התמורות' מאת הרב ארז משה דורון מקהילת ברסלב. נתקלתי בו בדיוק בצומת בה יצאתי מהדת, ומאוד נהנתי ממנו. זהו ספר פנזטיה שמבוסס על מיסטיקה יהודית, והנושא גירה אותי".

     

    "היה לי המון זמן פנוי באותה תקופה וחיפשתי את עצמי דווקא בתחום של אמנות. ניסיתי לצייר 'סיפור', שהסתובבתי איתו הרבה זמן ולהפוך אותו לטקסט. בסופו של דבר, הניסיון הזה לא עצר עד שנהיה ממנו ספר, לא באופן מתוכנן. זה היה טירוף של כתיבה. בשלב שהבנתי שזה לא יהיה רומן ריאליסטי, התחלתי לחפש ספרות פנטסטית כדי להכיר את הז'אנר. ככה הגעתי לסופרים כמו אורוסולה לה-גווין, שכותבת פנטזיה פילוסופית פסיכולוגית מאוד יפה.

     

    "אני חושבת שכל דבר שקרה לי בזמן הכתיבה, נכנס לספר, ונתן לו עוד ממדים - אם זה לימודים שלמדתי על עליות לרגל, אם זה בן זוגי שכתב דוקטורט בנושא השופר שנתן לי השראה. חוויתי גם תקופה של דיכאון אז, והכל נכנס פנימה".

     

    על מה הספר שכתבת?

     

    "זה ספר על מסע אישי שכל אחד יכול למצוא בו את עצמו. הקדשתי אותו 'לך' כי זה מסע ארכיטיפי. הדמות של עלמא הגיבורה נולדה בתוך ציור שציירתי לפני הרבה שנים של נערה וסוס, שמצויר בצבעים עזים כמו לקוח מעולם אחר".

     

    איך בחרת את שם הספר?

     

    "זה משחק מילים, גם השם של גיבורה וגם העובדה שמדובר בעולם אחר. היה לי מאוד כיף וחופשי לכתוב ולהמציא מקום שלם וחדש. כמו לעוף. זאת תחושה שהכל אפשרי, שאין שום מגבלה שבאה מבחוץ. לאט לאט, עם הכתיבה, כשהעולם של 'עלמא' הלך והתהדק, נוצרו לו גם חוקים. העולם הזה נולד אצלי מתוך תרגיל של דמיון מודרך, בו דימיתי את ארץ שיחר בה היא עוברת את כל מסע החניכה. ברגע שהיא התחילה לנדוד, גם אני התחלתי. 

     

    "הקשר עם הטבע מתקשר לילדות שלי, גדלתי במקום כל כך קטן שבו לא היו עוד ילדים בגיל שלי, והכלבה שלי היתה תחליף לחברה - משהו מאוד דומיננטי בחיים, כמו בסיפור של עלמא. כשכתבתי, הרשתי את עצמי להמציא בעלי חיים, חלקם לא דומים לבעלי החיים במציאות".

     

    מהו המקום שאת חולמת לכתוב בו?

     

    "במקדש במזרח הרחוק. אולי מישהו יקרא את זה ויגיד, יאללה אני אשלח אותה. לתקופה זה יהיה נפלא".

     

    מאיזה סופר היית שמחה לשמוע דעה על כתב היד שלך?

     

    "כמובן מאורוסלה לה-גווין, וגם מאיטלו קאלווינו, שאותו אני מאוד אוהבת. הוא הפנטזיה שהכרתי, לפני שהכרתי פנטזיה ממש".

     

    על איזה ספר ילדים גדלת?

     

    "על 'הסיפור שאינו נגמר'. הגיבור בוחר לקרוא ספר אינסופי, שזה דבר שאפשר להגיד על כל ספר. האפשרויות שם מעניינות מהחיים הקטנוניים שלנו, וזה מסר מאוד מעודד לילדים ובכלל, שיש מעבר. שיש משהו שמחכה לך כמו הקיסרית הילדותית שמחכה. אני חושבת שכל הרעיון הזה, של היחיד שמציל את העולם שהוא חי בו, זה דבר חזק שתמיד נחפש בספרים".

     

    איזה ספר פרוזה השפיע עלייך במיוחד?

     

    "'סידהרתא' הוא רומן שהולך איתי הרבה. 'אלגנטיות של קיפוד' זה ספר שיצא יחסית לאחרונה ונחרט בי, והוא הכי לא פנטסטי בעולם. הוא ריגש אותי דווקא מהמקום של כניסה לתוך ראש של דמות, שזה עניין לא פחות 'בורא עולם' מאשר ליצור בכתיבה עולם פנטסטי שלם".

     

    מסר לקוראים: "הספר הוא לא רק לחובבי ז'אנר הפנטזיה. לכל בנאדם יש פנטזיה, ובכל ספר יש פנטזיה, ואני בהחלט שמחה לעמוד עם רגל אחת בז'אנר ורגל שנייה בספרות הכללית".

     

    יש לך איחולים לספרות הישראלית?

     

    "אני מאחלת לספרות העברית שהיא גם תעמיד את שתי הרגליים בפנטזיה ובריאליזם. זה ייתן לה שיווי משקל".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רוני אשכול. רגל אחת בז'אנר
    צילום: אלון סיגוי
    לאתר ההטבות
    מומלצים