"היא התאהבה בתינוק והפסיקה לשכב איתי"
מקובל לחשוב שניתן לחזור ליחסי מין מלאים 6 שבועות אחרי הלידה, אך לא מדובר במדע מדויק. נשים רבות זקוקות לזמן נוסף עד שיוכלו להסתגל לשינויים שגופן עבר. רק הקשבה, הבנה ושיתוף פעולה מצד הגבר, יעזרו להן בהגברת הרצון לחוות סקס
מזל טוב, הפכת לאבא טרי. לפני שתינוקך נולד, יתכן ושמעת ממישהו מחבריך הותיקים יותר את ה"שמועה", שברגע שהתינוק ייוולד – יסתיימו חיי הסקס שלך. בזמנו, זה לא נראה לך רלוונטי במיוחד. היו לך דברים יותר דחופים לדאוג להם, ובראשם - לדאוג שהלידה תעבור בשלום.
עוד בנושא:
את חייבת לעשות לך לפחות ילד אחד
בכלל לא חשבתי אם יש לי כוח לגדל תינוק
לקום בלילה לתינוק בוכה זאת בהחלט מחווה רומנטית
תינוק עושים באהבה או לא עושים בכלל
השבועות הראשונים אחרי הלידה נעים בין התרגשות לעייפות, ומלאים חוויות ואתגרים, אבל לאט-לאט אתה קולט שהכל סובב סביב התינוק: ההנקה, השינה ההחתלה והלילות נטולי השינה. אין יותר זמן איכות ביחד, יש רק מאבק הישרדות - שעות השינה שלכם מול רצונותיו של התינוק.
בדרך כלל האב החדש מתגעגע לימים שקדמו לבואו של התינוק, כאשר לסקס הוקדש זמן, מחשבה וחשיבות. אבל פתאום נדמה כאילו האמא הטרייה לא חושבת על כך כלל. הצרכים שלה מסתכמים בקבלת עזרה בבית, השתתפות בחרדות שלה, בכאבים ובשינויים הגופניים העוברים עליה, ומקסימום - חיבוק אבהי שיעודד אותה מול החששות שלה בתור אמא חדשה.
מבט פנימי אל גוף האשה
נשאלת השאלה למה זוהי תופעה כל כך גורפת, אשר חוצה תרבויות, עמים ויבשות? האם יש כאן איזו קונספירציה שמטרתה ללכוד את האב התמים ולהסתיר מפניו את המיניות הצפויה לו לאורך חיי הנישואין?
הרשו לי לעשות קצת סדר: מקובל לחשוב ולהמליץ שניתן לחזור ליחסי מין מלאים שישה שבועות אחרי הלידה. יש נשים שמוכנות לכך פיזית מוקדם יותר, ויש כאלה שהרבה יותר מאוחר. התשוקה לסקס אצל האם הצעירה מושפעת מתהליכים גופניים, מנטאליים ורגשיים.
ידוע שיש כמה גורמים פיזיים המפריעים לקיום יחסי מין אצל היולדת. אזור הואגינה עבר טראומה בגלל המתיחה הגדולה, ולרוב יש חיתוך ותפרים שהופכים את האזור לרגיש וכואב. מחסור מצטבר בשינה ועייפות גוברת – כל אלו מורידים באופן מובהק את התשוקה. הגוף עובר גם שינויים הורמונאליים הקשורים להנקה, וקורים בין אם האם מניקה ובין אם לא.
השדיים נעשים רגישים יותר וכבדים יותר. רמת הטסטוסטרון אצלה יורדת פלאים, כך שפיזיולוגית, האמא הטרייה ממש לא מצוידת בהורמונים הנדרשים להרגיש תשוקה מינית. המעבר המיידי לאחר הלידה ל"מוד" של דאגה וטיפול ביצור אחר, תובע לא רק אנרגיות פיזיות אלא תעצומות נפש. בבת אחת האם הצעירה עוברת להיות מישהי שחייו של יצור אחר תלויים בה ובתפקודה, והחופש לעשות כרצונה ניטל ממנה. זו אחריות כבדה ונדרשת הסתגלות רגשית ל"מוד" החדש.
אחד הדברים היותר קשים לאישה אחרי לידה, הוא להסתגל לשינויים שגופה עבר. בדרך כלל נוצר עודף משקל שמאוד מעיק ומדאיג, ודימוי הגוף ירוד לאחר תקופה ממושכת של הריון שבו האישה לא מרגישה סקסית ומושכת.
עניין של זמן
אחרי הלידה הבטן רפויה, יש סימני מתיחה, השדיים משתנים ו"נופלים" קצת, המותניים מתעבים והרגליים נפוחות. אלו דברים שלפעמים הגבר כלל לא רואה, אבל אשה מרגישה אותם היטב. היא משלמת במחיר כבד של בלאי גופני על ההיריון ועל הלידה. כל הדברים הללו הינם ממש אנטיתזה לתשוקה מינית, ואילו הגבר נמצא במקום ממש הפוך.
הוא מרגיש מחוץ לעניינים, עליו למלא תפקידים רבים יותר מבעבר: להמשיך לפרנס, לעזור בבית הרבה יותר מאי פעם, וגם משאבי האנרגיה שלו מתרוקנים. הוא רואה איך זוגתו נענית לכל קריאה של התינוק, ומרגיש מיותר, לפעמים מפריע, מגושם, עושה טעויות. הוא משתוקק לחבור שוב אל אשתו, מתגעגע לימים הטובים בהם היו רק שניהם, לחוש את אותה ברית גופנית ורוגע שמעניק להם הסקס.
בשבילו סקס הוא גם גשר - קיצור דרך מענג ומתגמל, המאפשר לו להרגיש קירבה מיידית לזוגתו, אפילו אם כמה דקות לפני כן היה ביניהם ריב. כך קורה לרוב שהראשון שיוזם וכמה לסקס הוא הגבר. עם זאת, גדול הסיכוי שיוזמתו תנחת על האישה ברגע הכי פחות מתאים, ומיד יתלווה לכך אפילו מרמור על כך שהגבר כבר רוצה את גופה, כאשר היא למעשה, נתבעת להעמיד את גופה ואת האנרגיות שלה לתינוק.
על הגבר להבין שהמעבר ל"מוד" של סקס הוא בעדיפות אחרונה כרגע מבחינת האשה, ומלווה בפחד מפני הכאב הצפוי בחדירה לואגינה הדאובה. האם נמצאת ב"מוד" פונקציונאלי, ואפילו כאשר כבר מתרחשת פעילות מינית, מחשבותיה סביר להניח נודדות לכיוון התינוק – האם ומתי הוא יתעורר.
הבעיה מתעצמת מכיוון שאחרי שהפניות הראשונות של הגבר לסקס נענות בדחייה, מתווספים לכל הנושא המיני מטענים חורגים של רגשות שליליים. הגבר מרגיש דחוי, לא נחשק ולא רצוי, והאישה מרגישה אשמה על כך שאינה מספקת את צרכיו של הגבר מבחינה מינית.
רוב הזוגות לא מצליחים ממש לשוחח על כך אלא רק לרטון ולהתלונן, לריב או להדחיק את הנושא ולא לדון בו, מה שמגביר את המטענים השליליים. בשלב מסוים הופך כל נושא הסקס לנטל ולמחויבות מכיוונה של האשה, ולתביעה "מוצדקת" של הגבר ממנה, המלווה בסנקציות מצידו אם היא לא נענית, כגון השתמטות מעזרה בבית ועם התינוק, חוסר רגישות לצרכיה האישיים, תלונות ומצב רוח עכור, שפוגע באווירה בבית.
הנה דבריו של גבר מתוסכל מאחד הפורומים: "אני באמת מנסה לדבר עם אשתי כבר שנים על 'לקבל' קצת, והיא אפילו לא מחבקת אותי. אני חושב להתחיל לחפש בחוץ, ואת האמת כבר לא אכפת לי אם הנישואים יתפרקו כי כבר אין סקס וריגושים. אם מישהי רוצה גבר צעיר בעל יכולות מיניות גבוהות ויכולה להישאר ערה כל הלילה אני מוכן לעבוד, לגהץ, לשטוף כלים ולהוריד את הזבל. אפילו לקנות לך ג'יפ רק תתני לי להיות מאושר במיטה".
תמיכה, הבנה והקשבה
אם כך, מהי הדרך שתוביל את בני הזוג לפתור את הקושי המסתמן? גבר הרי לא יכול להיכנס להריון וללדת במקום האישה. גופו לא עובר את השינויים הרבים, לא חווה כאבים ואי נוחות, ואינו משלם את מחיר הבלאי. מה שהוא כן יכול לקחת על עצמו - וזו יכולה ממש להיות התרומה שלו לפרויקט החדש של הבאת תינוק לעולם - זה להבין מה עובר על האישה מבחינה גופנית, רגשית ונפשית, לתמוך בה ולהקל עליה. להבין שהיא זקוקה עכשיו למישהו שיטפל בה, יחשוב על צרכיה ויספק אותם במידת יכולתו.
גבר שיצליח להבין מה עובר על בת זוגו, יעשה כל מאמץ להעניק לה טיפול ותמיכה – יצליח ליצור חיבור רגשי חזק איתה. חשוב לזכור שרוב הנשים צריכות קודם להרגיש שהן מחוברות רגשית לגבר, ורק אז הן חושבות גם על סקס אינטימי איתו.
אם הגבר ישנה את המשימה העומדת לנגד עיניו – במקום "להשיג/ לקבל סקס" לעצמו - לדאוג עכשיו ליחסים עם בת זוגו, לדאוג לצרכים שלה – לעזור לה לישון יותר, לאפשר לה לקחת זמן לעצמה, אזי יש סיכוי גדול כי מתוך התחושה הנעימה שהוא קורא נכון את צרכיה ודואג לה – תחזור גם האינטימיות ויחזור גם הסקס.
כל דרך אחרת (תלונות והאשמות), רק תגביר את מעגל הקסמים הזדוני ותרחיק את בני הזוג מן האינטימיות המבוקשת. תלונות, כעסים וחוסר סבלנות ייצרו ריחוק ועוינות. סקס יהפוך עבור האישה ל"עוד מטלה" ברשימה ארוכה של מטלות שעליה לבצע.
התקופה הזאת קריטית להחזרת הסקס בין בני הזוג בתור משהו שמחבר ומרגיע, ולא בתור מטלה שממלאת את שניהם במתח, ואשר מאופיינת בכך שהוא סופר את הימים בהם לא היה סקס ורוטן, ואילו היא מסמנת "וי" מידי כמה זמן, ונושמת לרווחה כמה ימים אחרי ש"מילאה את חובתה".
בקצב שלה
חשוב לקחת צעדים קטנים בכל פעם ולא ללחוץ זה על זו. על פי רוב, זוגות מצליחים לחזור לחיי סקס תקינים עד תום השנה הראשונה לאחר הלידה. וכמו שהאישה לקחה על עצמה את ההיריון ואת הלידה – הצעתי היא שהגבר ייקח על עצמו את האחריות לזוגיות בתקופה של השנה הראשונה. הוא יכול לדאוג לפנות זמן איכות להיות יחד – למצוא בייביסיטר, לאפשר לה לישון מספיק, ואם מתחילה אינטימיות – להיות קשוב לרצונותיה. לפנק אותה ולהימנע מלהכאיב לה.
על הגבר למצוא דרכים אחרות לסיפוק הדדי אם החדירה מפחידה אותה בתחילה. אחרי כל מה שהגוף שלה עבר – צריך להתייחס למגע המיני הראשון כאילו היא בתולה. להרבות במשחק מקדים כדי שהיא תהיה מוכנה ורטובה. בכל הזדמנות עליו להשתדל להחמיא לה על תפקודה בתור אמא, על הופעתה החיצונית, על הריח הטוב שלה, על תחושת העור הרך, לפנק אותה במתנות המעידות על תשומת לב ולהראות לה שהוא חושב עליה.
אשה שתרגיש שבן זוגה לא לוחץ עליה כלל ורק מחבק אותה ומקדיש לה זמן - תרגיש רצון וצורך טבעי להתקרב עוד יותר, וברגע שיתאים לה היא תיזום את המעבר לסקס רגיל בעצמה, ואין רגע מתאים יותר להתחיל מחדש בסקס מאשר הרגע בו היא כבר רוצה בכך ומבקשת זאת.
היטב ביטאה זאת אישה צעירה: "חשוב ומחזק לדעת שזה לא שמשהו אצלי דפוק, אלא שיש רבות במצב כמו שלי שלא רוצות ולא מעוניינות ולא מתאים להן סקס בחודשים שאחרי הלידה, ושכל מה שאני רוצה מבן הזוג זה שיהיה שם כדי לתת לי חיבוק ותמיכה וחיזוק וחום ואהבה, ושישים את השיפוטיות והביקורת שלו באיזו מגירה סודית, עד שאחזור לעצמי".
בהמשך, חשוב לדעת, אם החוויה המינית תהיה נעימה ולא מכאיבה, עם המון זהירות לגבי הואגינה הרגישה, תיווצר גם בגוף האישה תמיכה הורמונאלית ליותר סקס, כי סקס טוב ומספק מעלה את רמת הדופמין, המתקשר עם תחושה של אהבה והנאה, ויתחיל להיווצר מעגל חיובי – ככל שמרגישים את ה"היי" של הדופמין, כך יוצרו תחושות ארוטיות ועל כן יגבר הרצון לחוות סקס.
לסיכום, יש כאן מסר מאוד ברור ומובהק לאב הטרי: זה בידיים שלך לקבוע איזה דפוס יתפתח ביניכם, לא רק לאחר הלידה אלא גם בהמשך חייכם. זוהי אבן דרך קריטית בחייכם הזוגיים ומבחן לא פשוט לאיכות הקשר מכל הבחינות.
במידה והדפוס השלילי כבר קרה, יש אפשרות לתקן זאת, ראשית ע"י הבנה מה קרה ואיך זה קרה, ואז ע"י בניית דפוס חדש המבוסס על הבאת אלמנטים חיוביים בלבד אל האינטימיות, תשומת לב לצרכים הרגשיים והגופניים של האישה, והימנעות מהאשמות ותלונות. במידה וזה לא יספיק, חשוב לפנות בהקדם לטיפול זוגי, על מנת לשנות את הדפוס השלילי לפני שהוא נעשה עמוק מדי ומקובע מדי.
רוצים להיות מעודכנים בכל הכתבות? כנסו לפייסבוק של ערוץ יחסים
דורית כהן היא פסיכולוגית ויועצת זוגית, המתמחה בבעיות תקשורת ואינטימיות רגשית ומינית, בעלת אתר זוגיות-טיפול זוגי.
לפנייה לכתב/ת 
