שתף קטע נבחר

 

הסייעות בגנים נאבקות: "מרוויחות 4,000 שקל"

"בבוקר אני מורה, בצהריים אני מנקה ובסוף היום אני שרת, ועדיין אני חיה במינוס" - הסייעות בגני הילדים קצו בזלזול של המדינה וההורים בעבודתן. כעת הן מתאגדות ודורשות שיפור בשכר ובתנאי ההעסקה: "כמה מאיתנו נמצאות ממש על סף עוני"

הן אלה שפותחות את גני הילדים, הן אחראיות לסדר, לניקיון ולתחזוקה שלהם, יש להן חלק עצום בחינוך הילדים בגיל הרך והן מהוות עזר כנגד הגננות, אבל מבחינת המדינה – הסייעות בגנים הן נשים שקופות. השכר שמשלמות הרשויות המקומיות ל-18 אלף הסייעות בגנים העירוניים ובחינוך המיוחד, גם אחרי ותק של עשרות שנים, מגיע בקושי ל-4,000 שקל. "כמה מאיתנו חיות ממש על סף עוני", אמרו כמה מהן ל-ynet.

 

על רקע הנתונים הללו הוקם לאחרונה מטה מאבק הכולל 20 פעילות יהודיות וערביות, שחותרות לשיפור תנאי ההעסקה והשכר של הסייעות במגזר הציבורי. הן דורשות הכרה כעובדות פדגוגיות, שמשמעותה תוספת שכר על שעות נוספות ותגמול על כספי השתלמויות. הצעד הראשון היה ארגון שני כנסים שהתקיימו אתמול (א') בבאר שבע ובנתניה.

 

כנס הסייעות בנתניה, אמש (צילום: נמרוד גליקמן) (צילום: נמרוד גליקמן)
כנס הסייעות בנתניה, אמש(צילום: נמרוד גליקמן)

 

כתבות נוספות בנושא:

 

הגנים נמצאים תחת אחריות ישירה של משרד החינוך, אולם הסייעות מועסקות על ידי הרשויות המקומיות. עו"ד ענת טהון-אשכנזי מעמותת "איתך - מעכי" (לקידום נשים מאוכלוסייה מוחלשת), טוענת ש"רוב הסייעות משתכרות שכר מינימום ואף פחות מכך. חלקן מקבלות השלמת הכנסה מהעיריות שמעסיקות אותן. בנוסף, ההפרשות שהן מקבלות לפנסיה הן משכר הבסיס שעומד על כ-3,000 שקל. המשמעות היא שיש כאן אלפי נשים שכבר עכשיו נמצאות במלחמת קיום ובוודאות יגיעו לחיים של עוני בגיל הפנסיה".

 

טהון-אשכנזי מוסיפה שמאז שיושמה רפורמת "אופק חדש", התרבו המשימות שמוטלות על הסייעות אבל הן לא תוגמלו בהתאם ולמעשה נשכחו: "הדרישה שלהן היא תוספת שכר של כ-25 אחוז, שהיא המינימום לקיום בכבוד למי שאמונות על חינוך הילדים שלנו".

 

כתבות נוספות בערוץ החדשות של ynet:

 

חנה (50), אם לשלושה העובדת כסייעת בגן עירוני בנתניה, מספרת: "אחרי 25 שנות ותק אני מגיעה למשכורת של 4,200 שקל. אני עסוקה בלשרוד ולא בלחיות. אני מגרדת משם ומכאן כמה שקלים. לאחרונה מכרתי את הבית וגרתי אצל חמותי כי לא הצלחתי לעמוד בתשלומי המשכנתה.

התגמול שאנחנו מקבלות לא משקף את העבודה. חלק מההורים מתייחסים אלינו כמנקות, אבל מגיע לנו יותר מזה. אם המדינה תכבד אותנו גם ההורים יכבדו אותנו".

 

רימונדה תאופיק (48), חברת מטה המאבק של הסייעות, מועסקת בגן עירוני באום אל-פחם. "אני חיה מהלוואות ומחובות", היא מספרת. "המשכורת שלי לא השתנתה כבר עשר שנים והיא לא מספיקה לקניית בגדים ולצורכי הבית".

 

מחמיד תאופיק, אם לשלושה, היא סייעת כבר 26 שנה ומרוויחה 4,000 שקל בחודש. "העבודה פיזית וקשה אבל נראה שלאף אחד לא אכפת", היא אומרת. "בבוקר אני מורה, בצהריים אני מנקה ובסוף היום אני שרת. אני וכל החברות שלי חיות במינוסים ובחריגות".

 

חברתן למטה המאבק, מישלין אטיאס, המועסקת כסייעת בגן עירוני בנתניה, מוסיפה ש"אנחנו נלחמות על הכרה ועל תנאים. העבודה עם הילדים מתישה, אין הפסקות ובזמן שהגננת יושבת להדרכה אישית עם שלושה ילדים, הסייעת נותרת לבדה להתמודד עם עוד 30. המשכורת דלה ואי אפשר לחיות ממנה, לכן סייעות רבות נאלצות לעבוד במשרה שנייה".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"אי אפשר לחיות מהמשכורת". מישלין אטיאס
צילום: נמרוד גליקמן
מומלצים