שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כשהיא עזבה, חתיכה קטנה נפלה לו מהלב
    כבר בבוקר למחרת סיוון ארזה את המזוודה הוורודה שלה והביטה בו במבט ריק. היא לא אמרה מילה ומדהים איך שלפעמים שתיקה אומרת הכול. היא לא ידעה שבדיוק באותו הרגע סדק נבקע בליבו של יריב, וחתיכה קטנה נפלה והתגלגלה אל מתחת לכוננית בסלון
    יום אחד היא עזבה. הוא רצה לזכור שהיא עזבה בדיוק כשהשמש נשקה לים, כשמשב רוח קיצי נשב בעורפו ושיר ישן התנגן ברקע. הוא רצה לזכור, אבל שום דבר מהדברים האלה לא באמת קרה. הוא נכנס לדירה וראה אותה מזדיינת עם החבר הכי טוב שלו. הכי פשוט, הכי מכוער, הכי ברגע. הוא תהה אם אמר יותר מדי, או אם אמר דבר בכלל. יכול להיות שסתם עמד שם ושתק. והביט בה. והביט בו. ושוב הביט בה.

     

    עוד בנושא:

    הדרך האולטימטיבית לנחם חברים עם לב שבור  

    סגור לרגל שיפוצים: להתגבר על לב שבור

    לב שבור הוא לב שלם. עדיין מאוהב באקסית

     

    כבר בבוקר למחרת סיוון ארזה את המזוודה הוורודה שלה והביטה בו במבט ריק. היא לא אמרה מילה ומדהים איך שלפעמים שתיקה אומרת הכול. היא לא ידעה שבדיוק באותו הרגע סדק נבקע בליבו של יריב, וחתיכה קטנה נפלה והתגלגלה אל מתחת לכוננית בסלון.

     

     

    אחר כך הוא איבד את העבודה שכל כך אהב, כי העורכת החליטה שהכתבות שלו מלאות עצב ודיכאון. היא לא הבינה איך אפשר לסקר משחקי כדורסל בצורה כה מלנכולית. ולבסוף הוא איבד את התקווה.

     

    תמונה שמעולם לא הבין

    13 שנים הם היו ביחד. היא עברה איתו מתל אביב לרמת גן, ובחזרה לתל אביב כשסיוון התעקשה שאם הם עוברים לגור יחד אז זה צריך להיות בתל אביב. כלום לא הצליח לשכנע אותה שיהיו להם חיים טובים יותר מחוץ לעיר הזו.

     

    אפילו כשיריב הסביר לה במשך ערב שלם שהם יכולים לקבל הרבה יותר בשביל הכסף שלהם באחד מהמושבים באזור, וגם ככה הם מבוגרים מדי לכל הברים והמסיבות שמקשטים את העיר.

     

    אבל סיוון לא השתכנעה, ויריב ידע שהוא צריך להתפשר. הוא האמין שעד סוף השנה יציע לה, ואז אולי יעזבו את העיר, כי סיוון תמיד אמרה שזה לא מקום לגדל בו ילדים. בסוף יריב נשאר לבד בדירה שמעולם לא רצה, בעיר שמעולם לא אהב, עם תמונה שמעולם לא הבין. זו הייתה תמונה שסיוון צילמה בטיול שלה להודו.

     

    שם, בחופי דרום הודו הרחוקים, סיוון מצאה משהו ששנים לאחר מכן תמשיך לחפש בשבילים המפותלים של חייה. כמעט עשר שנים אחרי הטיול סיוון הביטה שוב בתמונה ולא ידעה שמשהו באותו הרגע התעורר בליבה. סיוון אמרה בצורה הכי החלטית שיכולה להיות למושבניקית שמנמונת עם זוג עיניים חתוליות, שהתמונה הזו תכניס אור לחיים שלהם.

     

    בתמונה נראה חוף ים הודי בזמן הזריחה רגע לפני שיום חדש נושק ליבשת הענקית והמסתורית הזו. לצד ספינות דייגים נחות על שפת הים, נטו מספר עצי דקל עייפים. ואם היית מסתכל ממש מקרוב, היית יכול לראות הודי קטן יושב ומתפלל כשהגלים נושקים לרגליו. יריב יכול היה להבין איך לפני עשר שנים נראה אותו הרגע כקסם לסיוון, אך כמה שניסה להסביר לה שהתמונה אינה ממחישה את הרגע, לא הצליח.

     

    סיוון התעקשה להגדיל את התמונה לגודל ענקי ולמסגר אותה בחנות של חבר משותף ביפו. בסוף יריב הסכים, הוא חשב שביחסים צריך לוותר, ושהודי מתפלל בזריחה על שפת הים, יכול להכניס אנרגיה חיובית לדירה, ואנרגיה חיובית עוד לא הרגה אף אחד.

     

    כשסיוון ויריב הביטו שבועיים לאחר מכן בתמונה שניצבה במרכז הסלון, אף אחד לא אמר מילה. שקט מביך רעם בחדר, ומדהים איך ששקט לפעמים לא שותק. יריב ידע שסיוון רואה בדיוק את מה שהוא רואה. גם חודשים לאחר מכן, למרות שמעולם לא דיברו על כך, יריב ידע שסיוון יודעת. כי כשהסתכלת ממש קרוב אי אפשר היה להתבלבל, אפילו לא לרגע. ההודי לא התפלל באותו הבוקר, הוא אפילו לא חשב על זה.

     

    הוא חירבן, זה מה שההודי עשה באותו הבוקר. כשהגלים מלטפים את כפות רגליו היחפות, איפה שלאחר כמה שעות בוודאי ישבו סיוון והחברות שלה ועישנו איזה ג'וינט, ההודי ישב והוציא את כל הקארי שאכל בערב לפני כן. ובערב שלפני הערב לפני כן, ובערב שלפניו. יריב הצמיד בחזרה את הכוננית לקיר וקיווה שאף אחד לא יסתכל מספיק מקרוב כדי לגלות שיש לו, באמצע הסלון, הודי קטן שיושב ומחרבן.

     

    דייר חדש בבית

    עם הזמן יריב התרגל לדייר החדש בדירה, ואם לומר את האמת הוא אפילו די אהב אותו. יריב נתן לו שם, הוא קרא לו באבא ג'י, והוא היה קדוש. לא עכשיו, יעברו עוד כמה שנים עד שכולם יידעו שהוא קדוש, עכשיו הוא רק קדוש בנפש שלו, אחר כך הוא יהיה קדוש בכפר ולבסוף בהודו כולה.

     

    אחרי שסיוון עזבה היו רגעים שלמים שבהם היה מביט בבאבא ג'י, לפעמים שעות. יריב תהה על מה חשב באותו הבוקר כשישב שם מול השמש העולה. מה היו הדאגות שלו, מה היו האכזבות, מה השמחה, מה העצב, מה הכאב. הוא נראה כל כך שליו ורגוע, כל כך שלם.

     

    כשיריב היה בטוח שאף אחד לא שומע, הוא היה מדבר עם באבא ג'י ושואל אותו שאלות על החיים ועל אושר. באבא ג'י ספר ליריב שאושר אמיתי הוא דבר פנימי ושאסור לקשור אותו לדברים חיצוניים. שאושר הוא בראש ובראשונה ההחלטה לתת לנפש שלך להיות משוחררת, לחשוב מתוך חופש ולא מתוך חשש של מה אנשים אחרים יאמרו עליך.

     

    באבא ג'י דיבר הרבה על חופש פנימי ושזו תחושה שתלויה רק בנו וברצון שלנו להיות משוחררים מהרצון לאישורים חיצוניים. "אושר אמיתי הוא אושר ללא תנאים, ללא מגבלות", אמר באבא ג'י ליריב. "תראה אותי, איזה הודי מהכפר העני שממנו הגעתי היה אי פעם מאמין שהוא יחרבן לבחור ישראלי ככה באמצע הסלון בתל אביב?".

     

    יריב היה מקשיב לבאבא ג'י וצוחק איתו. הם היו מפצחים גרעינים יחד ורואים משחקים של בית"ר ירושלים בשבת. יריב לימד את באבא ג'י שירים במזרחית, ובאבא ג'י לימד את יריב שירים מסרטים הודים ישנים. מידי פעם הם היו אוכלים take out מסבקוצ' מילגה בפלורנטין, ואחרי זה מעשנים צ'ילום מחומר שהגיע מהעמקים הירוקים של פארווטי עד לפרישמן.

     

    יריב ובאבא ג'י הפכו להיות החברים הכי טובים שחברים טובים יכולים להיות. יריב התפלא עד כמה לא לבד הרגיש כשהיה לבד. הוא אהב לדבר עם באבא ג'י ולצחוק איתו, אבל אולי יותר מהכול, יריב קינא בבאבא ג'י. הוא קינא בו כי הוא היה קל, בלי שום מסע על הגב שלו. כי הוא היה חופשי ומאושר ואפשר היה לראות את זה, אפילו בצורה שבה הוא חירבן.

     

    אור ממקום רחוק

    בוקר אחד ראה לפתע באבא ג'י חתיכה חבויה מנצנצת מתחת לכוננית בסלון. באבא ג'י קרא ליריב, אבל יריב היה שקוע במסך המחשב. "אתה חייב לבוא לכאן", לא ויתר באבא ג'י, "אתה חייב לראות את זה".

     

    יריב הביט בחתיכה ולא הצליח לנחש מה זה. הוא נגע בה בעדינות, ולפתע חש צביטה נוראית בחזה. יריב הזיז את הכוננית, ובאבא ג'י הרים את החתיכה. באבא ג'י הרקיד את ראשו מצד לצד ומדהים כמה מילים חבויות לפעמים מאחורי חיוך. הוא הושיט את החתיכה בעדינות ליריב. הייתה זו החתיכה הקטנה שנפלה מהלב של יריב ביום שסיוון הלכה. יריב הביט בחתיכה, באבא ג'י לגם מהצ'אי, ומעבר לחלון התעופפו מספר ציפורים.

     

    מספרים שבאותו הרגע, אלפי קילומטרים משם, השמש נשקה לים, ומשב רוח קיצי נשא בעדינות צלילי שיר הודי ישן שהתנגן ברקע. בבקתה קטנה על שפת האוקינוס ההודי התרומם באבא ג'י וחייך חיוך גדול ומלא אור כמו השמש באופק הרחוק. על קיר הבטון הייתה תלויה תמונה של בחור צעיר. באבא ג'י מצא את התמונה הזו לפני שנים על החוף. כנראה נפלה לאחד המטיילים.

     

     

    הוא אהב את התמונה הזו משום שהיא הכניסה אור לחיו ממקום רחוק. עכשיו הוא הביט בבחור שהביט בו חזרה, ונראה היה כאילו שממש באותו הרגע השתנתה הבעת פניו של הבחור בתמונה והוא חייך אל באבא ג'י. באבא ג'י חייך בחזרה.

     

    בחוץ נשמע ציוץ ציפורים,

    רחש גלים בים,

    משב רוח,

    שקט.

     

     

    לכל הכתבות, כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    חתיכה קטנה נפלה לו מהלב. יריב
    צילום: shutterstock
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים