שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    נמאס לכם לרדוף אחרי השקל? יש אלטרנטיבה

    למה זנחנו את סחר החליפין והשתעבדנו לגחמות של השליטים, שמכרו לנו במקומו שטרות ומטבעות שלא שווים את החומר ממנו הם מיוצרים? או ליתר דיוק, לא הגיע הזמן שנחשוב מחדש על כל הקטע המגוחך הזה שקוראים לו כסף?

    אנחנו משועבדים לכסף. כלומר לרעיון שעומד בבסיסו, ולא לנייר או לעיגול המתכת עצמם; כוחו של שטר או מטבע הוא פסיכולוגי בלבד, ואנחנו מניחים כל העת שכולנו נמשיך להשתמש בהם.

     

     

    אם יותר מדי ישראלים, למשל, יתחילו לראות בשטר של 50 שקל רק ריבוע נייר סגלגל, הכלכלה הישראלית תפשוט רגל. מספיק לפקפק רק קצת כדי לפגוע בצורה אנושה במטבע מקומי של מדינה. די שקיימת אלטרנטיבה, נגיד בדמות הדולר, בשביל שפיסת הנייר תיהפך באמת לפיסת נייר.

     

    החדשות הישנות הן שאנחנו בדרך כלל לא מפקפקים. נולדנו לתוך עולם הכסף, קיבלנו דמי כיס ולא אגוזי לוז, וכשקנינו ארטיק קרח הגשנו למוכר מטבע דביק ולא מחרוזת שהכנו בגן שולה. אלא שבניגוד לעומק השורשים של התפיסה שלנו, שיטת הכסף טרייה למדי - ויסודה באמת ובתמים בשעבוד. שעבוד לשיטה, לבעל יכולת, ובעיקר ליכולת השליטה של מעטים על המונים.

     

    הקונדום יוצר לפני המטבע 

    לפני פחות מ־3,000 שנה התנהל כאן סחר חליפין בסיסי וחכם. חקלאי החליף ירקות עם רועה צאן תמורת מוצרי חלב, צייד נתן בשר תמורת כלי ציד וכן הלאה. כל משק היה אוטרקי, כלומר ייצר בעצמו את צרכיו, ולאיש לא נדרש מטבע כלשהו.

     

    חשוב להדגיש שלא מדובר בתקופת אנשי המערות אלא בימי בית שני, שבהם כל התרבויות כבר היו מפותחות: הסינים כבר המציאו אבק שרפה, הבריטים ייצרו אוניות ענק, והמצרים שלטו מזמן ברזי המתמטיקה. אפילו הקונדום כבר הומצא אז, ולכן אפשר להניח שאם עד השלב ההוא לא חשבו שמטבע הוא כורח המציאות, אז הוא באמת לא כזה. המרחק הגאוגרפי הגדול בין מדינות ולעיתים אף בין יישובים לא הותיר מקום למחשבה על הנפקת מטבע; לך תבין אם הזר שהגיע עכשיו מושיט לך חתיכת ברזל ששווה משהו או שזאת סתם אבן בזלת קטנה.

     

     (איור: לנה גוברמן) (איור: לנה גוברמן)
    (איור: לנה גוברמן)

     

    אלא שאז החל גם רעיון השעבוד להתנחל בלב השליטים. אלה הבינו כי פחד הוא קרקע פורייה לשליטה וכוח הוא אמצעי שליטה יעיל, אבל כסף הוא היעיל מכולם; לא סתם אומרים שלכל אדם יש מחיר. לכן, חשבו ההם, אם נצליח לגרום לכולם להשתמש באותו מטבע שרק אנחנו כשליטים יכולים להטביע, בעצם נשב על כל ההון במדינה.

     

    העניין הוא שהאזרחים של פעם קצת פחות פראיירים ולא הסכימו להשתמש בניקל, ולכן היה למטבעות הראשונים ערך אמיתי. הם נטבעו במתכות אצילות, בדגש על זהב ועל כסף טהור, ולכן מקבל המטבע לא דאג באופן מיוחד: במקרה הצורך הוא היה יכול להתיך את המטבע לגוש כסף או זהב.

     

    למה מטבע השקל כל כך קטן?

    המטבעות של ימינו מוגדרים כ"כסף סינתטי", כלומר ערכה האמיתי של המתכת לא מתקרב כלל לשווי המטבע (כמה עולה לייצר שקל? בערך חמש אגורות). כסף סינתטי הוא שם מכובס לכסף לא אמיתי, או אם תרצו - כסף שנשען על פסיכולוגיית המונים. די דומה להתלהבות שאחזה בנו כילדים כשמכרנו מלון במונופול וקיבלנו סטפה של שטרות צבעוניים: כל עוד אתה מאמין שזה שווה משהו, המערכת מתקיימת ומוסיפה לשרת את האינטרסים של בעליה. הבעיות, כבר אמרתי, מתחילות בחריגה הכי קטנה מהאמונה בשיטה.

     

    למה שיום אחד יקומו אזרחי מדינה ויאבדו את אמונם במטבע המקומי? יש לזה המון סיבות, וזה קורה כמעט מדי שנה במקומות שונים בעולם. התופעה נקראת היפר־אינפלציה, מצב שבו המטבע מאבד מיכולת הקנייה שלו ולמעשה הולך ונשחק. אם בעבר יכולתם לקנות במשכורת שלכם מקרר חדש ועוד נשאר לכם עודף, היום אותו סכום בקושי יספיק לקניית מיני־בר, ובחודש הבא אולי יהיה שווה למנת פלאפל.

     

    נשמע מוגזם? תשאלו את ההורים שלכם, הם יזכירו לכם מה קרה כאן ב־1985. אז טסה האינפלציה במדינת ישראל ב־500% בשנה. כל חודש צנח ערך השקל בעשרות אחוזים, ומכיוון שהמשכורות נותרו כשהיו, הייאוש כאן חגג (רק לשם המחשה של המצב בימינו, יעד האינפלציה הממשלתי השנתי ל־2012 הוא 3%).

     

    עכשיו, אם שאלתם את עצמכם פעם למה השקל כל כך קטן, הנה הסיבה: בתקופה של היפר־אינפלציה מחליפים מטבעות מהר מאוד בשביל למחוק אפסים. בנק ישראל לא האמין שיצליח לבלום את האינפלציה, ולכן העדיף להנפיק מטבע קטן ככל האפשר - שכמובן גם יעלה כמה שפחות, בהנחה שבכל מקרה הוא יוחלף בתוך כמה חודשים.

     

    מה שווה יותר, שטר של 20 או של 50?

    לא שצריך לחזור לשנות ה־80 בישראל. אפשר גם להביט על האירו הצעיר, שהחל את דרכו רק לפני 13 שנה וכבר עכשיו עולים סימני שאלה ביחס לעתידו. אם גוש האירו יתפרק יישארו האזרחים עם אותם מלבני נייר צבעוניים, ולכן כבר היום מעדיפים אירופים רבים להמיר את הונם לדולרים. זה כמובן מחליש עוד יותר את האירו מבחינה פסיכולוגית, ומתחזק את מעגל הקסמים. יש גם בעיות ביטחוניות, מדינות שמתפצלות ומתאחדות ועוד מיליון עניינים אחרים שמזכירים לנו מפעם לפעם את העובדות: כל הסיפור הוא פסיכולוגיה בגרוש, וכולנו רק חלק מהשיטה.

     

    מה שווה יותר, שטר של 20 או שטר של 50? אם "שווה יותר" פירושו "עולה יותר", הרי שלהנפיק שטר של 20 שקל יותר יקר מלהנפיק שטר של 50 שקל. איך זה קורה? כמו שאתם בוודאי יודעים, שטרות ה־20 שקל מיוצרים מפולימר ולא מנייר פשוט כמו שלושת אחיו הגדולים, וזאת בגלל בלאי גבוה. בשורה התחתונה, ההדפסה שלו יקרה יותר. ועדיין, אם מישהו יציע לחלק שטרות של 50 ולקבל תמורתם שטרות של 20, אני מניח שתור אינסופי של אנשים יקפצו על הטמבל.

     

    לא משנה שבמהלך השנה הקרובה צפוי בנק ישראל להחליף חלק מסדרת השטרות, ואז בתאריך מסוים תחזיקו ביד 200 שקל, ויום למחרת תחזיקו נייר אדום עם ציור של איש מוזר. בהבדל של דקות סביב השעה חצות יאבד אותו נייר את כל ערכו רק משום שתשתכנעו כי השטר החדש הוא־הוא "החדש".

     

    הכירו את המטבע הדיגיטלי הגלובלי

    תוהים אם גם אתם יכולים לקום מחר בבוקר וליצור מטבע חדש? אז התשובה היא כן. הבעיה היא רק איך תשכנעו מספיק אנשים שייתנו לכם תמורה למטבע שלכם. וברמה הפילוסופית יותר - אם כבר שיכנעתם מספיק אנשים, זה אומר שעכשיו אתם השליטים שיכולים להדפיס כסף בלי סוף, והנה לנו מלכוד חדש.

     

    אם לא אתם תביאו את הבשורה, אולי תשמחו לדעת שיש ניסיונות לשבור את השיטה. אמנם מטבעות אלטרנטיביים צצים בעולם מדי פעם, ורובם ככולם משמשים קהילות או אזורים ספציפיים, אבל "ביטקוֹין" מעט שונה מהם. על קצה קצהו של המזלג מדובר במטבע דיגיטלי וגלובלי שהוא פרי יצירה של נוסחה כלכלית.

     

    שום בנק מרכזי או ממשלה לא מנפיקים אותו, ודווקא הוא הצליח לגרום לאנשים להאמין בערכו. מרגע זה הוא הפך לסחיר, ושווי העסקאות בו נאמד כיום בחמישה מיליון דולר ביום. לא סכום רציני במונחים של מטבעות, אבל לשחקן חדש (המטבע קיים מ־2009) שקורא תגר על המערכת הבנקאית זה בלתי נתפס.

     

    בקיצור, תפתחו את הראש. אל תהיו עבדים לשיטה. אל תיכנעו לשטרות מצוירים או למטבעות ברזל, ואל תכרעו ברך בפני הקפיטליזם. תוכיחו לעצמכם שכסף לא הכי חשוב, ושלא הוא שולט בכם אלא אתם בו. קחו את הארנק שלכם ותזרקו אותו לפח. אוקיי, אז לא.

     

    הכותב הוא בעלים ומנכ"ל של חברת קרנות הגידור CBGN Finance, ומבעלי האתר "שחקן מעו"ף" (s-maof.com)

     

    הכתבה פורסמה במגזין בלייזר

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    לכל אדם יש מחיר
    צילום: shutterstock
    מחיר היכרות: 19.99 כבשים
    צילום: Shutterstock
    מומלצים