שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "משנים את העולם קילומטר, קילומטר. אדם, אדם"
    רמי יולזרי, יו"ר עמותת "רצים עם רמי", מספר על מרוץ "הר לעמק" - מרוץ השליחים הארוך ביותר בישראל, בו השתתף יחד עם עשרות חברים - נפגעי פוסט טראומה ותומכים

    סיפורו של רמי מתחיל במלחמת לבנון הראשונה ב- 82' שם הוגדר כסובל מפוסט טראומה. רמי עבר מאז טיפולים רבים, תקופות קשות וקשות פחות, ביניהם טיפול בשם PE (חשיפה ממושכת) שהצליח להחזיר אותו לתפקוד, אבל מבחינתו, הפעילות הגופנית היא היא שהצליחה להעמיד אותו על הרגליים מנטלית ופיזית וב-2010 החל לרוץ למרחקים ארוכים כשהוא חולם להצליח להעלות את המודעות הציבורית לפוסט טראומה ולטיפול דרך ה"רגליים".  

     

    הריצה היא שהביאה את רמי להקים את עמותת "רצים עם רמי", הקרויה על שמו במטרה, כדי להעלות מודעות ציבורית לתופעת הפוסט טראומה ללוחמים ולאפשרות שיקום החיים באמצעות פעילות גופנית.

     

    רמי מספר את חוויתיו ממרוץ השליחים "רצים עם רמי":

    מירוץ "הר לעמק" 2012

    ההכנות הלוגיסטיות שהעסיקו אותי כשבועיים לפני המרוץ מתנקזות למפגש של כ-30 איש ואישה טרוטי עיניים ומתגעגעים למיטתם בשעת בוקר מוקדמת 5:30 בצומת אלונים בדרך לנקודת הזינוק בפסל האריה השואג בתל חי.

     

    לכאורה עוד מרוץ לאוסף, בפועל הרבה יותר מזה. מרוץ "הר לעמק", מרוץ שליחים המשתרע על פני כ- 215 קילומטר בנופי הצפון המדהימים ונמשך 24 שעות. שנתיים וחצי לאחר שפצחתי ב'קריירת הריצה שלי', אחרי לפחות 2,500 ק"מ של ריצה, 2 מרתונים, 5 חצאי מרתון, כמה מירוצי שטח והמון המון ריצות אימון ברחבי הארץ. שנתיים כמעט לאחר הולדת הרעיון של סיוע לנפגעי פוסט טראומה באמצעות הרגליים, או כפי שניסחתי את זה בעבר: "משנים את העולם קילומטר, קילומטר. אדם, אדם".

     

    8:00 בבוקר, שריקת הזינוק נשמעה ויצאנו לדרך, 26 רצים תחת הדגל של "רצים עם רמי", מלאי גאווה, לבושים בחולצות האדומות שהפכו לסימן היכר שלנו. הנחת העבודה הייתה שאת המסלול אנחנו עוברים יחד, בשם החברות, המחויבות ההדדית והמטרה שלשמה התכנסנו. הביטוי "יחד לאורך כל הדרך", מקבל משמעות נוספת עבורנו. חברי הקבוצה מגיעים מכל קצוות הארץ: כפר סבא, מודיעין, חולון, טבעון, תל אביב, נתניה, הרצליה, רמת גן , נס ציונה, רמת רזיאל ועוד.

     

    מעבר להיותו ריצה למרחקים ארוכים, מהווה מרוץ "הר לעמק" אתגר קבוצתי לוגיסטי, המצריך רצון אמיתי ושיתוף פעולה. את הקבוצה מלווה צוות תומך של שמונה אנשים ושמונה רכבים, המרוכז בהנעת הרצים על המסלול הנמתח על פני כחצי מדינה ובמקביל הנעת הרכבים על מסלול הליווי מתחנה לתחנה.

     

    מזג אוויר משובח מלווה אותנו בשעות הבוקר, לא חם, שמיים מעוננים קלות. הנופים מדהימים, השדות ירוקים והפריחה בכל מקום, זרם המים הגועשים בנחלי הצפון מספק ליווי מוסיקלי לרצים. שעות הצהריים, מישהו סובב את הכפתור של עומס החום, אבל אנחנו לא נעצרים ממשיכים לרוץ קדימה לעבר כפר נחום. השמש באמצע השמיים ואנו קרבים לקטעים המאתגרים, העלייה לכלא צלמון מאתר ספיר והעלייה מצלמון לעילבון, עליות שסוחטת את האוויר מהריאות.

     

    אנחנו מספרים, לא מתביישים

    ברגעים אלו במיוחד, זקוקים לעידוד ותמריצים בכמויות, האווירה החברתית המיוחדת במרוץ בהחלט עושה את העבודה. פירגון הדדי בין הרצים, חילופי ברכות וחיבוקים עם רצים מוכרים לצד היכרויות חדשות על המסלול. רבים מתעניינים ברקע של קבוצתנו, במטרה, הם שואלים ואנחנו מספרים, לא מתביישים, רוצים שיכירו אותנו, שידעו שאפשר גם אחרת.

     

    הערב יורד, אנחנו רצים וצופים בשמש שוקעת, הטמפרטורות יורדות וכבר יותר נעים לרוץ, אבל העייפות מתחילה לתת את אותותיה. קטעי הריצה בלילה הופכים לנעימים ויפים עוד יותר לאורו של הירח המלא, הרצים הלבושים באפוד זוהר כשלראשם פנס מאירים את הדרך ומספקים תמונות סוריאליסטיות. העייפות מתחילה להשתלט על הגוף והקצב איטי יותר, בין לבין חניה פה, מנוחה חטופה שם, ישנן קבוצות שהספיקו לטבול בכינרת, ישנן קבוצות שהספיקו לישון כמה שעות. בין ריצה לבין נסיעה לתחנת החלפה, מנמנמים קלות ברכבים ומוותרים על המחצלות ושקי השינה שהבאנו עימנו.


    עייפים, רעבים, מותשים, לא מריחים כ"כ טוב אבל מאושרים, מאד מאושרים

     

    בוקר יום שישי עולה, אנחנו בדרכים ובשבילים כבר 18 שעות! הקטעים האחרונים עוד לפנינו. עכשיו כולם כבר פחות רעננים ונמרצים אבל עדיין עם מצב רוח טוב ואנרגיה חיובית. קו הסיום מתקרב ואנחנו מבצעים החלפה אחרונה, רוב הרצים מהקבוצה נמצאים כבר במתחם הסיום. הרצים האחרונים רצים את הקטע האחרון

    וכולם מתייצבים כ-200 מטרים מקו הסיום ממתינים לבואם. בסביבות 9:30, קצת יותר מ-25 שעות לאחר שיצאנו לדרך, מגיחים הרצים האחרונים מעבר לגבעה. כולנו מצטרפים אליהם לחצייה משותפת של קו הסיום, כפי שהתחלנו יחד מסיימים ביחד.

     

    עייפים, רעבים, מותשים, לא מריחים כל כך טוב אבל מאושרים, מאד מאושרים. חברויות חדשות נוצרו, חוויות מדהימות נחרטו לכולנו בזיכרון האישי והקבוצתי. בדרך הביתה כבר דנים על המרוץ בשנה הבאה. יומיים של מנוחה, מחר בבוקר חוזרים לשגרת אימונים.

     

    השילוב של אווירה חברתית ייחודית לצד אתגר הריצה והארגון הלוגיסטי. העובדה שמדובר במרוץ שמתגלגל על פני "חצי" מדינה לצד המעבר דרך נופי הצפון המדהימים הופכים את המרוץ הזה למיוחד, אולי המיוחד שבין המרוצים.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אוהד רומנו
    הקבוצה טרם יציאה למרוץ
    צילום: אוהד רומנו
    צילום: גלעד קוולרצ'יק
    בדרך
    צילום: גלעד קוולרצ'יק
    צילום: גלעד קוולרצ'יק
    ובסוף המסלול
    צילום: גלעד קוולרצ'יק
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים