"ארץ נהדרת": לא מצחיקה, סתם מתאכזרת
העונה התשיעית של "ארץ נהדרת" היתה הגרועה מכולן, בעיקר בגלל שלעגה לאלה שלא הגיע להם. וכשהסאטירה מופנית לדמויות כמו גלעד שליט או נערי "תגלית", גם הצופה הציני ביותר זז בכורסא בחוסר נוחות. יונתן גת מסכם עונה מרושעת
ועכשיו תחשבו על גלעד שליט. כן, זה שדמותו כיכבה במערכון הראשון של "ארץ נהדרת" בעונתה זו, ובתוכנית האחרונה ששודרה הערב. החיקוי מעורר החלחלה שקיבל הכשר פיקטיבי עם השתתפות דמותו של ביבי נתניהו בחלוקת נטל הבדיחה, היה רק הפתיח לסדרת צחוקים קלים על אנשים שלא הגיע להם. במשך כל העונה האחרונה, בחרה "ארץ נהדרת" לגחך על שלל דמויות שלא הייתם צוחקים עליהם, גם אם היו חוטפים עוגת קצפת בפרצוף.
טורים נוספים של יונתן גת על הקומדיה בישראל:
מגויר ומיותר: הסיטקומים שעשו עלייה
הומור המייסדים: על חלוצי הסטנד-אפ הישראלי
אולי זו עייפות החומר, אולי זה סתם ניתוק מהמציאות, אבל כשמחקים את בוריס גלפנד, גאון השחמט שהביא לנו כבוד, ועיקר הצחוק הוא על המבטא והדיבור הכבד שלו (כן, הוא רוסי, נורא מצחיק) צצה השאלה: האם מתאים לנו להשתתף בחרם המאורגן שהכיתה לבית "ארץ נהדרת" החליטה לבצע סביב קורבנות שלא עשו רע?
כי על מה יש בדיוק לצחוק בשר משה כחלון - אולי היעיל והחרוץ ביותר מבין שרי התקשורת אי פעם. בגלל שיש לו ח' ו-ע'? סתם כי הוא מזרחי? ולמה מיכאל גולן כיכב באחד הפרקים? כי לבחור הנמרץ שהוזיל לנו את חשבון הסלולר יש גם כן מבטא? (הפעם צרפתי. יש גיוון). מוזר, כי חיקויים על סגנון הדיבור של מפעילי רשתות הסלולר הוותיקות שעשקו את הצרכן במשך 15 שנה - לא תמצאו שם. למה?
ומה קורה כשחברי הצוות לוקחים הפסקה מההיטפלות לחפים מפשע ועוברים אל החזקים? כמובן - חיקויים ממוחזרים וחסרי שיניים על מטרות צפויות, עם בדיחות ישנות שלא מזיזות להם פסיק מסדר היום. הם ואנחנו מכירים את זה כבר תשע שנים. ביבי ועוד ביבי, מופז ועוד קצת ביבי, ברק עושה ס' עם הלשון ועוד ביבי בסוף. שוב יאיר לפיד, ועוד פעם שלי-חלי, ואפילו רני רהב מוחזר מהנפטלין - הפעם, לא בגרסה הערמומית והמוצלחת של טל פרידמן, אלא סתם כדמות שמנה וסהרורית שמגלם ירון ברלד. כי שמן, זה גם כן מצחיק.
ומה עם הדמויות החדשות? זהו, שהן ישנות. כי מי שחשב ש"השחקנית והשחקנית גילה אלמגור" (אולי אחד הקטעים המצחיקים באמת בעונה הזו) היא חידוש מרענן מבית היוצר של התוכנית - אז צר לאכזב. מדובר בביטוי משומש מחיקוי ממוחזר, שערן זרחוביץ' מבצע כבר שנים בתוכנית הרדיו שלו. והנה רועי בר נתן מחקה את גידי גוב. וואו. השאלה היא מתי ראיתם את רועי בר נתן לא עושה חיקוי של גידי גוב? הוא מחקה אותו כל החיים.
החידוש הכי גדול שהצלחנו לקבל זה מבטא פרסי בצנטריפוגות של בושהאר. כמו שקיבלנו פעם במופע החיקויים של אבנר דן. ואם תצליחו לשרוד את המערכון הבלתי נגמר של שני האיראנים שכבר עונה שלמה מכינים טיל גרעיני במבטא של מכולת, אז סביר להניח שתשרדו גם את הפצצה.
זהו, ההפסקה נגמרה. חוזרים להציק לאלה שלא הזיקו לאיש. והפעם עושים זאת במסגרת מחלקת המערכון הקבוע על דמויות לא קשורות, שאף אחד לא מבין מאיפה הן צצו. ויש החלטה סאטירית נועזת: לצחוק על "ילדי תגלית". כי אוהבי ישראל הם בדיחה גדולה. כל כך גדולה שחייבים לתת להם על הראש שוב ושוב מדי שבוע באופן קבוע. וכן, אם לא השתכנעתם מהמבטא הצרפתי, הרוסי והפרסי שבאו קודם, אז עכשיו יש מבטא אמריקני. מה, לא מצחיק?
"ארץ נהדרת" גרמה לי לצחוק לא מעט בעבר. לא פעם צחקתי בקול מהמערכונים שהציגו את השרלטנות של אורי גלר, הטיפשות של משה קצב, הבחישות של עוזי כהן ז"ל ממרכז הליכוד, החיקוי המושלם של ציפי שביט, פנינה ופואד, ואיך אפשר בלי הבוצייתו של מרגול. זה הצחיק כי זה היה נכון. כי התוכנית זיהתה ניואנסים, חשפה זוויות חדשות, עלתה על נקודות רגישות ופגעה בול.
וכן, גם בעונה הנוכחית היו רגעים מצחיקים. אבל אלה היו רגעים. והם נעלמו בשעה ורבע של מערכונים תוקפניים שהתבלבלו במסלול והפנו את החצים למטרות חסרות אונים. זו גם הסיבה שבניגוד
לעבר, "ארץ נהדרת" כבר לא מצליחה לקבוע סדר יום אקטואלי, אין אף פוליטקאי ששולח מכתב נזעם למערכת כמו פעם והמערכונים שלהם כבר מזמן לא שיחת מסדרון.
אז במקום לשבת ולחשוב על אילו דמויות חלשות מתעלקים בעונת העשור (ולא, לצחוק על מבטא פולני של ניצולי שואה לא יהיה שידרוג) כדאי לחזור למילון, לפתוח באות ס' ולזכור שסאטירה היא נשק שמשתשמשים בו מול החזקים. לא להפך.
לפנייה לכתב/ת 
