"ארץ נהדרת": האינטליגנציה נעדרת

בארבע מלים: יאללה הביתה, פיפי ולישון. שמונה עונות רצופות לא ראיתי פרק ראשון כה עבש, צפוי, לחוץ וכתוב רע כמו מפגן הפתיחה המתוכנן היטב לכבוד תחילת העונה התשיעית של "ארץ נהדרת". כל כך רע, שהקרדיט העיקרי מגיע למחלקת האיפור. כל כך עבש, שההברקה העיקרית בו היתה שני כהן בעדשות מגע כחולות. וכל כך צפוי, עם ביבי וטיבי, אנסטסיה מיכאלי – ויותר מדי חיקויים שכמעט כולם מלוטשים בביצוע אבל אפסיים לגמרי בטקסט.

"ארץ נהדרת". חזרנו לעונה תשיעית(צילום: פיני סילוק)

קחו לדוגמה את הדיאלוג הבא, שמתקיים בין ח"כ מיכאלי לאייל קיציס, האיש שהכשרון היחיד שלו היה ונותר בתחום הקריאה המהירה מטלפרומפטר (כשהוא לא בורח מצ'יטות):

מיכאלי (שני כהן, מעודשת ומלוטשת): "אחרי הכל אנחנו לא חיות ולא אתיופים!"

קיציס (בתפקיד עצמו): "אני לא אתן לך להשחיר ככה עדה שלמה!"

מיכאלי: "זה לא אני השחרתי, זה בא ככה מהג'ונגל!"

כמה מחיאות כפיים מכניות וצחוקים מוקלטים צריך היה כדי לשכנע אתכם שהאייטם ראוי לגיחי קטן, מובלע שכזה, בחצי פה ולא מכל הלב?

חיקויים של חיקויים

הצרות התחילו כבר באייטם הפותח. כרגיל, מלאכת החיקוי מצוינת וצפויה גם יחד. מריאנו כביבי הוא להיט רב-עונתי בטוח, אבל הבדיחה על החזרת גלעד שליט לחמאס רצה בפייסבוק כבר מרגע שובו מהשבי. אם זה לא הצמיד אתכם למסך בשכנוע עמוק, נדרשה דמותו של טל פרידמן, המגלם ילד בן שש בטקסט שאמינותו אפסית. יכולת ההצחקה שבו עומדת ביחס הפוך להשתדלות הגדולה מדי של פרידמן לשפר אותו בגגים פיזיים, קוליים ומנייריסטיים נורא.

החיקוי של ביבי רב-עונתי, הבדיחה על גלעד שליט מוצתה(צילום: ערוץ 2)

אז מריאנו עשה יאיר לפיד שכזה, ועשה יפה, מדויק ומהוקצע. נו, ומה נאמר שם שלא שמענו כבר? הנה עוד קרדיט למחלקת האביזרים, שענדה על ידו של לפיד שעון נוכחות של עובדים, אחרי שצחקו עליו שיש לו רולקס.

שנמשיך ברשימת החיקויים שאין בהם כלום? עלמה זק כאביבית מ"האח הגדול", שהיתה מעולה. ברלד כרני רהב, שהיה רע לתפארת. רועי בר נתן כרמי קליינשטיין, שלא היה מצחיק אפילו את ריטה.

בכל פרק של "ארץ נהדרת", כך למדנו לצפות, מופיע חלק של "הכינותי מראש" – מערכונים על-זמניים שאינם נצמדים לאירועי היום, ושמטבע הדברים אפשר לייצר בנחת, תוך גיוס של כותבים שמספרם מתקרב כבר לחצי פלוגה: אז כתבו. ומה יצא להם? פיניש בדמות מאסטר אמנויות לחימה יהודיות, עם טקסט שהוא ספק מחווה ספק גניבה מ"השוטר אזולאי"?

מריאנו כיאיר לפיד. ותודה למחלקת האביזרים(צילום: ערוץ 2)

ואיפה בדיוק אמורים לצחוק כאן, כשפיניש מקבל אגרוף לפנים? כבר יותר מצחיק לראות איש מחליק על קליפת בננה. אמיתית, לא של מחלקת האביזרים.

נמשיך, ברשותכם, כי יש גם גרוע מזה. נתח זמן משמעותי במיוחד, דקות ארוכות-ארוכות, הוקדשו ל "The Voice" ". שני כהן עשתה שרית חדד מדויקת, דיקלמה טקסטים של המקור אחד לאחד. לדמותו של אביב גפן לוהק אלי פיניש, ובשלוש הזדמנויות לפחות הוא השתמש בדברים שאמר גפן בתוכנית המקורית כדי ליצור דמות של שקרן.

עכשיו תסבירו לי, בבקשה, מדוע אני אמורה לצחוק: האם זו בדיחה פנימית שהיא בכלל חלק מן המאבק בין הזכיינים? האם סוג כזה של האשמה לא צריך להיתמך בעובדות גם בתוכנית דחקות?

גזענות זה לא גזעי

והאם, במחילה, אחרי שמונה עונות, גם בתשיעית, וגם כשהיא מתיימרת "לטפל, בגזענות", אני אמורה למחוא כפיים למראה הדביל-הכללי-עם-המבטא-המזרחי - דמות-פקק שכזאת שחביבה כל כך על יוצרים חסרי מנוח ומאותגרי מוח, שמופיעה פעם כ"אליקו מזליקו" ופעם כ"הישראלי היפה" ופעם כמישהו שנקלע בטעות לאודישן? האם זה מפני שהוגיה של "ארץ נהדרת" יודעים שמבטא עדתי הוא עדיין השוס הבטוח היחיד שלהם, ולכן יש להשתמש בו ויהי מה?

טל פרידמן ואייל קיציס. האינפנטיליות כבר לא עובדת(צילום: ערוץ 2)

המערכון האחרון – מין הגחכה קולקטיבית של משתתפי פרויקט "תגלית" - אמור היה למתוח את שרירי החיוך הלא-מנוצלים שלכם במקום שבו מישהו עולה על מוקש ומת.

במקום שבו המישהו - ערן זרחוביץ' בתפקיד מדריך של קלולסים עם מבטא אמריקני – אומר להם שיגידו להורים להמשיך לתרום, כדי שלא תהיה שואה שניה, "כי החלק השני פחות טוב מהראשון".

הנושא על כל הסתעפויותיו מיצה את עצמו בערך בימי "החמישיה הקאמרית", שגם טיפלה בו טוב יותר: עם שאר רוח, דמיון, מעוף וסאטירה אמיתית. כל הדברים שבפרק הזה נעדרו לגמרי.

מעומק תחתיות שכזה אפשר רק להתרומם, או להגיח מדי פעם ליוטיוב. וכשיהיה מה להגיד - גם למסך בפריים-טיים.