בעלי היקר, למה שלא תתנסה במין עם גבר?

עוד בנושא:

התנסות חד מינית: להכפיל את האפשרויות   

חילופי זוגות: דברים שחייבים לעשות לפני שמתים

כל סטרייטית היא בי סקרנית

תומאסו

אני מוכן להיות הרבה יותר ליברלי לכבוד שבוע הגאווה. אני מוכן להתלבש אחרת ממה שאני רגיל, לחשוב אחרת ממה שאני רגיל, בשביל ההתנסות אני אפילו מוכן לאהוב אחרת ממה שאני רגיל, אבל אני לא בטוח שאני יכול לעשות מעבר לכל אלו.

זרוב

לא תנסה מגע גברי פעם אחת בחייך? כולם אומרים שגברים יודעים את העבודה טוב יותר מנשים.

תומאסו

דווקא יש לי המון מגע גברי בחיים שלי. אני משחק כדורסל בפארק עם גברים זרים, אני עובד עם גברים, אני בעצמי מנסה כל יום מחדש להתחבר ל'גבר-גבר' שבתוכי. אני מוקף גברים בחיי היום יום שלי מכל כיון אפשרי, למה אני צריך גם להיכנס איתם למיטה?

זרוב

בשביל ההתנסות. בשביל לא לעבור את החיים האלה בלי לדעת שמיצית גם את האופציה המסקרנת הזאת.

מעשה אהבה שיש בו אומץ

תומאסו

את חושבת שיחסים, מכל סוג שהוא, כל כך שונים בין נשים וגברים?

זרוב

יחסים מכל סוג שהוא שונים בין אדם לאדם, אבל יחסים הומוסקסואליים מרגשים יותר. הם מלאים בתשוקה שלא תהיה ביחסים סטרייטים, ולו רק מהסיבה שזה עדיין "אסור", שזה טאבו. יחסים עם בן או בת זוג מאותו המין הם מעשה אהבה שיש בו אומץ.

תומאסו

יש לא מעט גברים שאני אוהב, אפילו אוהב מאד. אבל לאף אחד מהם אני לא נמשך. את הריגושים שלי אני אאלץ לקבל מנשים, עם כל הקשיים הכרוכים בזה.

זרוב

‫לא רוצה, לא צריך. העיקר שאתה מקבל ואוהב את הקהילה הגאה, ומגיע לצעוד עמי במצעד הגאווה שנה אחר שנה, להחזיק ידיים במרכז תהלוכה צבעונית ותוססת, שכולה חגיגה למען הקהילה והזכויות שלה.

תומאסו

בחיינו האישיים אנחנו מוקפים אנשים שאוהבים אנשים אחרים. לרובם לא משנה השם של מה שמגדיר אותם. הם לא "סטרייטים", לא "הומוסקסואלים", הם בני אדם שמנסים ללכת לפי הלב שלהם.

הם לא מוכנים לקבל את ההגדרות המצומצמות האלו שמגבילות אותם בבחירת בני הזוג שלהם. לא במגדר, לא בגבולות גיאוגרפיים ולא במספר. המעט שאני יכול לעשות הוא לחגוג את החופש הזה איתם.

זרוב

המון חגיגות יש בתל אביב, אבל אני עדיין מרגישה שמצעד הגאווה הוא החגיגה המוצדקת ביותר. חגיגה שהיא בעד ליברליות, בעד פתיחות, בעד קבלת השונה. חוץ מזה שהצבעוניות והעליצות מסבות לי אושר ותקווה אמיתית.

צועדת בכל שנה ומצפה לעתיד ורוד. זרוב(צילום: תומאסו, זרוב)

"זה שאני נשואה לגבר לא אמור למנוע ממני לאהוב נשים"

תומאסו

השבוע במצעד צילמו אותך המון. היית צבעונית וסקסית. אמנם קשה לבלוט במצעד גם אם לובשים המון וורוד או לא לובשים כלום, אבל הצלחת. בתמונה משותפת שלנו שמישהו צילם הופיעה תגובה "הנה זוג סטרייטים שהסתנן למצעד". מה את חושבת על ההגדרה הזו?

זרוב

‫נו באמת. זה שאני נשואה לגבר לא אמור למנוע ממני לאהוב נשים.‬ סטרייטים או לא, להסתנן למצעד זו חובה - עבור כל אדם שרוצה חופש במדינה הזאת.‬

תומאסו

אבל זה לא "מצעד החופש", זה מצעד שאמור לקדם זכויות של קבוצות באוכלוסיה שמופלות לרעה.

זרוב

הזכות הכי בסיסית שנמנעת מהקבוצות האלה היא הזכות לחופש. לסביות אינן חופשיות להתחתן זו עם זו. טרנסג'נדרים לא חופשיים להגיש מועמדות לכל סוגי העבודה שיירצו, כי במדינה השמרנית הזאת לא נהוג להתייחס אליהם כשווים.

תומאסו

אני לא בטוח שזה חיסרון. מוסד הנישואין הולך ומאבד מהמשמעות שלו. היום מה שחשוב הוא לאפשר את החיים בזוגיות, כל זוגיות. מה שבאמת משנה מבחינת היחס של החברה הם הכספים שמחולקים במידה לא שווה, בין מי שנופל לקטגוריות המקובלות ובין מי שלא.

זרוב

הקהילה הלהט"בית נמצאת בעמדת נחיתות בגלל שישראל היא ארץ שמרנית כל כך. הדת, הקונבנציה, ההמונים... כולם עדיין מסתכלים על הומואים כמו על חוטאים במופע זוועה קרקסי.

תומאסו

זה מה שטוענים כנגד מצעד הגאווה – שהוא סוג של עדלאידע פרובוקטיבית, אבל הרבה אנשים לא מבינים אילו מלחמות חברי הקהילה צריכים להילחם בשביל לנהל חיים רגילים, בשביל לעשות דברים שבשבילנו ברורים מאליהם.

הפריק שואו כדרך חיים

זרוב

הייתי אומרת שמצעד הגאווה זה לא פריק שואו, אבל זה יהיה שקר. מצעד הגאווה הוא כן פריק שואו, וזה מה שכל כל טוב בו. פריק שואו בו צריך ומקובל להיות שונה, ייחודי, אמיץ ובולט. יום חג לכל מי שלא מוכן להתיישר עם הנורמה. מצעד הגאווה מערער את הגבולות שבין יפה ומכוער, רע וטוב, מותר ואסור.

תומאסו

צריך את מצעד הגאווה בשביל למרוד בנורמה? למה לא לחיות ככה תמיד?

זרוב

אנחנו מנסים להעביר את החיים שלנו כמו מצעד גאווה אינסופי, ומשתדלים לשלב בחיי היומיום שלנו כמה שיותר פתיחות, ראוותנות ושמחה. לנו זה קל – המשפחות שלנו חילוניות, והסביבה שלנו מאפשרת את זה. אבל אנשים אחרים לא מקבלים בחייהם הרגילים את האפשרויות שיש לנו, והמצעד הוא יום אחד וצבעוני שמראה להם שאפשר אחרת.

תומאסו

הכי כיף לראות במצעד דווקא את האנשים שלא ברור מאליו שיגיעו לשם. הורים עם פעוטות, קשישים, דתיים, נערים מהפריפריה. זה מרגיש כאילו יש ציבור רחב שהולך יד ביד לעבר נאורות, שמחה וחיים, ללא ביקורת ושיפוטיות.

זרוב

מצעד הגאווה הכרחי כל עוד יש אנשים שמתנגדים לו. לדעתי זו מצווה להגיע ולתמוך בו, בלי קשר להעדפות המיניות. ההעדפה שלי היא שהמדינה הזאת תהיה ליברלית יותר, מקבלת יותר, והרבה יותר עליזה. וזו הסיבה שאמשיך לצעוד בו, בכל הזדמנות שתהיה.

בואו להיות חברים של ערוץ יחסים גם בפייסבוק