לא מעוניין בתינוק, גבר? תשתמש באמצעי מניעה
בואו אספר לכם משהו: גניבת זרע אינה כוללת מקרה בו אתם מקיימים יחסי מין בלתי מוגנים והם מסתיימים בהריון בלתי מתוכנן. הציפייה מבת הזוג לבצע הפלה במקרה כזה אינה לוקחת בחשבון כי במערכת היחסים קיימים שני צדדים, להם לעיתים, רצונות מתנגשים
דיון שניהלתי השבוע עם חברה נסב סביב הנושא הרגיש של גניבת זרע. היא סיפרה לי על גבר ש"הכניס להריון בטעות" את חברתו לשעבר. האשה, באמצע שנות השלושים לחייה, סירבה להפיל את העובר, כך שהגבר עתיד להפוך בעל כורחו לאב. בתגובה לטענת חברתי כי מדובר בגניבת זרע, שאלתי: "הוא השתמש באמצעי מניעה?" וחברתי השיבה בשלילה. אם כך, השבתי, לא מדובר בגניבת זרע כלל וכלל.
עוד בנושא:
גניבת זרע: מה אומר החוק בישראל?
זכותה של רווקה להפריה מזרע המאהב
אגדות אורבניות: מלפפון שאבד וזרע שנשדד
תאונת עבודה: התמודדות עם היריון לא מתוכנן
למעשה, מדובר בחוסר אחריות מוחלט. מחד אותו בחור אינו מעוניין להפוך לאב, מאידך לא עשה דבר על מנת למנוע את העניין. עצימת העיניים מסוג "לי זה לא יקרה", מצביעה על חוסר מחשבה תחילה, והתעלמות מעקרון ידוע לכל ילד בבית ספר. תינוקות לא מגיעים לעולם עם חסידה, אלא כשזרע מפרה ביצית ומתפתח ממנה עובר. לא מעוניין בתינוק, גבר? השתמש באמצעי מניעה.
גניבת זרע אינה כוללת מקרה בו אתם מקיימים יחסי מין בלתי מוגנים והם מסתיימים בהריון בלתי מתוכנן. הציפייה מבת הזוג לבצע הפלה במקרה כזה אינה לוקחת בחשבון כי במערכת היחסים קיימים שני צדדים, להם לעיתים, רצונות מתנגשים.
בואו אגלה לכם סוד: מרבית הנשים באמצע שנות השלושים לחייהן שתיכנסנה להריון לא מתוכנן מגבר איתו הן מקיימות מערכת יחסים, לא תבצענה הפלה.
האחריות למניעת הריון מוטלת על האשה
בכל גבר טמון חשש, במידה כזו או אחרת, שמא יהפוך לאב לילד בלתי רצוי. לפחות במידה כזו בה הייתי מצפה ממנו לנקוט בפעולות שימנעו מהדבר להתרחש. אך לא כך הדבר. גברים רבים מעדיפים למסור את האחריות למניעת הולדה לידי האשה.
גם גבר שישתמש בקונדום כדי להגן על עצמו ממחלות ביחסי מין מזדמנים, ייטה פחות להשתמש בו כאשר מדובר בבת זוג קבועה או כזו שנתפשת בעיניו כ"בטוחה". במקרה של מחלות מין אין ברירה לגבר אלא לנקוט בפעולות כדי להגן על עצמו, אבל במקרה של הריון הוא יעדיף לגלגל את האחריות לעבר בת הזוג הקבועה או המזדמנת.
אין כאן ניסיון להאשים גברים, אלא להצביע על תפישה חברתית שרואה את האשה כמי שעליה מוטלת האחריות למניעת היריון. כל ביקור שלי אצל רופאת הנשים, ואני מקפידה ללכת לרופאה שהיא אשה, מתחיל בשאלה "את לוקחת גלולות?", וממשיך בניסיונות שכנוע מצידה לצייד אותי במרשם.
נכון שהריון בסופו של דבר, מתרחש בגוף האשה, אבל האחריות ליצירתו מוטלת על שני אנשים, ואינני רואה סיבה בגללה האחריות למניעתו צריכה להיות מוטלת על האשה לבדה.
הגלולה משחררת נשים מבחינה מינית, וגברים מאחריות
אם נשים את האצבע על הרגע ההיסטורי בו האחריות למניעת הריון עברה באופן כמעט בלעדי אל האשה, הרי שהיה זה בשנות החמישים עם המצאת הגלולה. נהוג לחשוב כי המצאת הגלולה שחררה נשים מאחר שהיא אפשרה להן להיות אדון לגופן, ולשלוט על ההחלטה מתי להביא ילדים לעולם.
עם זאת, תיאוריות פמיניסטיות גורסות כי הגלולה שיחררה מינית את האשה עבור הגבר, כאשר ניתוק הקשר בין מין לפריון פעל בראש ובראשונה, כדי להבטיח את זמינותן המינית של נשים לשירות הגברים.
בין אם מסכימים עם הביקורת הזו או לא, אין ספק כי בעוד שהגלולה שיחררה את המיניות הנשית, היא גם שחררה את הגברים. שחררה אותם מאחריות. נשים וגברים יכולים לקיים יחסי מין באופן חופשי, כשכל מה שצריך הוא שהאשה תזכור לקחת כדור אחד ביום. פשוט, לא?
אז מה הבעיה? למה בעצם שלא ניקח כדור אחד קטן ליום? מה הבעיה כאן? נטילת גלולות נתפשת כפעולה פשוטה שמתאימה לכל אשה, ואמהות רבות לוקחות את ילדותיהן בנות העשרה לרופאת הנשים, על מנת להתאים להן גלולה.
הלגיטימציה שקיבלו הגלולות עם השנים כתכשיר בסיסי ומובן מאליו, השכיחו מאיתנו שמדובר על התערבות הורמונאלית עם תופעות לוואי רבות לצידה. החל מתופעות קלות כמו בחילות ועליה במשקל, דרך אובדן חשק מיני ושינויים במצב הרוח, וכלה בהיווצרות קרישי דם ועליית הסיכון לחלות בסרטן.
הדור החדש של השיטות ההורמונאליות למניעת הריון טומן בחובו סכנות פחותות, ועדיין - לא תצליחו לשכנע אותי שהתערבות בתפקוד ההורמונאלי התקין של הגוף שלי יכולה להילקח בשוויון נפש, כדבר הנעשה כמובן מאליו וכלאחר יד.
גבר, גלולה כבר לקחת?
ובכלל, אם התערבות הורמונאלית היא פשוטה וטבעית, הגיוני יהיה שגם גברים יחפצו בגלולה שכזאת, הלא כן? חישבו כמה פשוט יהיה לגברים לגשת לבית המרקחת, לרכוש את הגלולה הגברית, ולזכות בראש שקט מדאגות לגבי הריונות בלתי רצויים.
הבעיה היחידה בתסריט הזה היא שגלולה לגבר אין בנמצא. לא שאין גלולה כזאת, למעשה החלו בפיתוחה כבר לפני 40 שנה, אבל פיתוחה התעכב ורק לפני שנתיים נרשמה סוף-סוף כפטנט.
במחקר שערכתי במסגרת החוג לסוציולוגיה לפני יותר מעשור, ראיינתי גברים לגבי נכונותם ליטול את הגלולה הגברית. כל הגברים הביעו חשש מפני תופעות לוואי ופגיעה בפריון, אך גם כשציירתי תרחיש היפותטי בו הגלולה בטוחה במאה אחוז, לא היה ולו מרואיין אחד שהביע רצון ליטול אותה.
הסיטואציה היחידה בה חלק מהגברים היו מוכנים להשתמש בגלולה (מוכנים, בניגוד לרוצים) היתה במידה והם נמצאים במערכת יחסים ארוכת טווח עם בת זוג המנועה מסיבות בריאותיות להשתמש באמצעי מניעה. במקרה כזה הם יהיו מוכנים לעשות את "ההקרבה" עבור בת הזוג האהובה, וליטול את הגלולה במקומה.
שוויון דו צדדי
מים רבים זרמו בנהר היחסים בין המינים מאז המצאת הגלולה וההבטחה לשחרור האשה שבאה לצידה. לאט-לאט חלחלה הבנה ששוויון אמיתי בין גברים ונשים לא יגיע מכך שנשים יהיו "כמו גברים".
שחרור האשה יקרה רק כאשר בד בבד לתהליכים המאפשרים לנשים להשתלב בעולם ה"גברי", חלים תהליכים המאפשרים לגברים להשתלב בעולם ה"נשי".
נשים לא תהיינה משוחררות אם בנוסף לתפקידן כאחראיות העיקריות לבית ולילדים הן תקבלנה את הזכות לעבוד עד שעות מאוחרות. נשים וגברים כאחד יהיו משוחררים כאשר תתאפשר חלוקה שוויונית יותר של הנטל לשני הצדדים, כאשר כל אחד יורשה לבטא את עצמו על פי רצונו וצרכיו, במנותק מהמגדר אליו הוא שייך. בדומה לכך, השחרור המיני האמיתי, לשני המינים, יתרחש רק כאשר האחריות למניעת הריון תיתפש כשווה בין שני הצדדים.
מסכימים עם נועה? ספרו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים
לפנייה לכתב/ת 
