שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צילום: שמואל בן ישי, חדשות 24, חיים צח
    יש מחיר לישראליות
    סרן (מיל') בנימין נתניהו אמר שמה שהיה לא יהיה, אבל ביבי הפוליטיקאי הוכיח במעשיו שהוא ויתר על השינוי ההיסטורי ונכנע לתכתיבי ש"ס ויהדות התורה. לא ניקח חלק בהשתמטות

    ראש הממשלה אמר "מה שהיה, לא יהיה". אלו היו דברים ברורים, במילותיו שלו, שנאמרו לנציגי מחאת המילואימניקים. נתניהו הבטיח, המילואימניקים האמינו. גם אני האמנתי. האמנתי שראש הממשלה באמת רוצה לתקן את העוול ההיסטורי והכתם המוסרי שהחברה הישראלית נושאת על גבה 64 שנים. האמנתי ששילוב הכוחות ההיסטורי ויצירת ממשלת אחדות לאומית תאפשר לראש הממשלה להוביל מהלך בקנה מידה לאומי, שמשמעותו היא אמירת כן למשרתים ולא למשתמטים.

     

    סרן (מיל') בנימין נתניהו אמר שמה שהיה לא יהיה, אבל ביבי הפוליטיקאי הוכיח במעשיו כי מה שהיה הוא בדיוק מה שהוא רוצה שימשיך להיות. נתניהו אמר "חלוקת הנטל חייבת להשתנות". אין חולק, חלוקת הנטל חייבת להשתנות. אבל השינוי חייב להיות לטובה. מעמד הביניים הישראלי, היצרני, המשרת ומשלם המסים אינו יכול עוד לשאת את העומס לבדו. לא בשירות ולא בשוק התעסוקה. גבו כפוף, המשקל הכולל שהוא נושא כבד מנשוא והוא קורס תחת הנטל. אז נתניהו אמר שחלוקת הנטל חייבת להשתנות, אבל בפועל, בדעה צלולה ניסה למכור לנו את אותה גברת בשינוי אדרת.

     

    עוד בערוץ הדעות של ynet:

    C האבסורד בהכשרת המאחזים / אריק אשרמן

    כיבוש - אין דבר כזה / עדי מינץ

     

    ממשלת האחדות איפשרה לראש הממשלה לעשות (צילום: גיל יוחנן) (צילום: גיל יוחנן)
    ממשלת האחדות איפשרה לראש הממשלה לעשות(צילום: גיל יוחנן)

     

    ביבי אמר "זה הזמן למעשים". הצטרפותה של קדימה לממשלת האחדות יצרה את התנאים לעשייה ולא לדיבורים. 28 חברי הכנסת של קדימה איפשרו לראש הממשלה לעשות. לשנות. לפעול למען הרוב ולטובת המיעוט. לעשות למען המדינה, למען השוויון. ביבי אמר שזה הזמן למעשים, הזמן עבר. והמעשים? היכן המעשים? מסקנות ועדת פלסנר לקידום השוויון בנטל אינן קיצוניות. הן מהוות נקודת ציון ערכית שכל נושא בנטל יתחבר אליהן. עם כל הכבוד לדפי המסרים של לשכת ראש הממשלה, מסקנות ועדת פלסנר מהוות פשרה היסטורית ואמיתית בין הציבור המשרת לבין הציבור החרדי. בין הציבור התורם לציבור שעד היום התבדל מדעת בשם יראת שמיים.

     

    ילדיי התגייסו בגיל 18. בגיל 22 כבר היו קצינים. להם לא איפשרו להמשיך וללמוד 4 שנים. אם היו בוחרים לא להתגייס, היו נשפטים על פי הדין הפלילי ועומדים בפני מאסר. נכון, גיל 22 אינו הגיל האפקטיבי לשירות. הוא כמעט הגיל האחרון שיש בו ערך כלכלי וחברתי לשילוב המגזר החרדי בחברה הישראלית. הכרנו במאפיינים הייחודיים של החברה החרדית, אבל ראש הממשלה בחר להמשיך ולהתייחס לבנות ולבנים שלנו כאל מובן מאליו, כאל עגלה ריקה שנוח להתעלם ממנה. המשמעות של מתיחת גילאי הגיוס ל-26 או ל-28 כפי שרוצה ראש הממשלה, או כפי שהכתיבו ראשי ש"ס ויהדות התורה, מהווה ויתור על השינוי ההיסטורי שיכול היה להתחולל בעוד 5-6 שנים במעבר לגיוס בגילאי 18 עד 22.

     

    מחלוקת ערכית

    המחלוקת ביני לבין ראש הממשלה אינה סמנטית. זוהי מחלוקת מהותית וערכית שיורדת לשורש האתגר שבפשרה ההיסטורית. לא ביקשנו להכניע את המגזר החרדי. ביקשנו להתייחס אליהם על ייחודם, אבל גם על מחויבותם. יש מחיר לישראליות. בצד הזכויות העצומות מקופת הממלכה, יש גם נגזרת מוסרית וערכית של חובות. בעולם אידיאלי בו גרים בכפיפה אחת יושר אינטלקטואלי וכללי הצדק הטבעי, הכלל היה צריך להיות חד וברור. מי שרוצים להקים אוטונומיה תרבותית חרדית במדינת ישראל היו צריכים להחיל על עצמם את הכלל הפשוט והצודק והוא הימנעות מלאה מההנאה והשימוש במנעמי המדינה, אותם מנעמים ותקציבים המשרתים אותם בבדלנותם. בעולם של יושר אינטלקטואלי וצדק טבעי היה מי שקשר את גורלו עם צבא העם נהנה באופן מובהק, רציני ומשמעותי מההטבות שיש למדינה להציע ומי שבחר אחרת היה מחפש את המדינה בסיבוב או בתא המעצר.

     

    פשרת בין גוריון, שנעשתה עם החזון אי"ש (הרב אברהם ישעיהו קרליץ), יצרה פתח לעיוות ההיסטורי אותו הובילו כל ממשלות ישראל עד עצם היום הזה. פשרה זו איפשרה לחרדי להיות בה בעת אזרח בשני העולמות. ליהנות מעולם הבדלנות ולהרוויח מעולם התמיכות. הפשרה שהובלנו לא פותרת את מהות האי-שוויון. היא מכירה מחד בייחודיות של העולם החרדי, ומאידך מעניקה לו כרטיס כניסה לישראליות. השתלבות חרדית זו בישראליות עתידה הייתה להסיר את העול הבלתי נסבל המוטל על המעמד הבינוני בישראל - המשרת ומשלם המסים - הנושא על כתפיו את בחירתם של החרדים שלא לקחת חלק משמעותי ביציאה לתעסוקה ובתרומה לתוצר הלאומי.

     

    יש כאן פשרה, פשרה כואבת. לצערי, הנכונות ההיסטורית של הציבור הממלכתי בישראל לפשרות התנפצה לא רק על שובר הגלים של הממסד החרדי, אלא בעיקר על קוצר הראות והיעדר האומץ המנהיגותי מצד נבחרי ציבור שמתיימרים לייצג את החברה האזרחית, התורמת, הציונית והממלכתית. קדימה בראשותי לא תיקח חלק בהשתמטות מהחובה לשרת. קדימה בראשותי לא תיתן יד להתעלמות ונטישת הדרישה לשוויון ולבריחה מצו השעה לתיקון היסטורי, מתבקש ונדרש בסטטוס קוו.

     

    בשולחן השבת שלי אני פוגש מדי ערב שבת את משפחתי. את רעייתי הכרתי בשירות הצבאי, בנותיי ובניי שירתו ומשרתים בשירות משמעותי. בשולחן השבת שלי האמת היא לא דבר תיאורטי. היא מעשית בדיוק כמו הפשרה ההיסטורית שהונחה על-ידי לפתחו של ראש הממשלה. לא עגלה ריקה אני מוביל, אלא עגלת הקוממיות הישראלית. אני לא מוביל אותה לבד. על עגלה זו נמצא ציבור ענק הנושא בנטל ואינו מוכן שייקחו אותו עוד כמובן מאליו.

       

    רב-אלוף (מיל') שאול מופז, יו"ר קדימה

     

    גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים