עשו עליהם סיבוב בממשלה: המנצחים והמפסידים
ליברמן קרא את התמונה לפני כולם, לפיד רלוונטי מאי פעם, יחימוביץ' איבדה מומנטום ומופז שהעלה את נושא הגיוס מתרסק. נתניהו מצטייר כקומבינטור, אבל בלי מתחרים. אז מתי בחירות?
כשהחליט שאול מופז להצטרף לממשלת נתניהו לפני קצת יותר מחודשיים, עיניים גולגלו, לשונות צקצקו וביקורות קטלניות נכתבו. היום כבר ברור כי כולם גם צדקו. כל מי שהעריך שהרומן לא יחזיק מעמד, ידע גם לומר את הסיבה: היעדים השאפתניים שהציבה לעצמה הקואליציה האימתנית בת 94 הח"כים, התנגשו ראש בראש עם האינטרסים הטבעיים של השותפות הטבעיות של נתניהו. או במילים אחרות: לא היה שום סיכוי שנתניהו יוכל, או ירצה, להכניע את החרדים.
פרישת קדימה מן הממשלה זועקת שתי מילים: בחירות מוקדמות. השאלה מתי הן יתקיימו, ואם יעדיף נתניהו לשלוף את החוק לפיזור הכנסת שנמצא מוכן בוועדת הכנסת לקריאה שלישית, או שיעדיף לעבור את הפגרה, ולכוון לתחילת השנה הבאה - כפי שמעריכים מקורבי נתניהו בליכוד. תקציב 2013/14 עדיין לא הוכן ולא נדון בממשלה. זו אבן נגף רצינית - קואליציה קטנה תתקשה לאשר קיצוצים של כ-15 מיליארד שקלים.
עד אז יכולה התמונה הפוליטית עוד להשתנות, בין אם מאירועים חיצוניים ובין אם ממהלכים פוליטיים. בערב שבו נחתמים עשרה שבועות של אחדות שברירית, אפשר לסכם את טבלת המנצחים והמפסידים המעודכנת.
מפסיד - שאול מופז
התרגילים שמלווים את חייו הפוליטיים של מופז, הזגזוגים וחוסר הבהירות לגבי כוונותיו - כל אלה הופכים את מופז לדמות הפוליטית הטראגית שהוא, דמות שעמלה קשות כדי להגיע לנחלה (ראשות קדימה), רק כדי להחריב אותה. הפרישה בעקבות כשלון המגעים למציאת פתרון לחוק הגיוס עשויה לעורר מעט כבוד ציבורי כלפי מופז, שלא נכנע לתרגילי לשכת ראש הממשלה, אך הסוסים מזמן ברחו מן החורבה.
קדימה מפורקת, מפולגת ומסוכסכת. אין שלושה חברי כנסת בסיעה הזו שמצליחים לתקשר זה עם זה. אפילו בימים האחרונים נמצאו ביניהם מי שבחרו לשתף פעולה עם לשכת ראש הממשלה, ולא עם יושב ראש מפלגתם. וכשזה המצב, למופז ברור כי מה שלא יהיה - זה לא ייגמר טוב. אם הבחירות יוקדמו, וכך נראה שיקרה, הרי שקדימה צפויה להתרסקות מרשימה. יאיר לפיד ושלי יחימוביץ' צפויים לשתות לקדימה את רוב המנדטים שעוד נותרו לה, ועוד לא דיברנו על מפלגות מרכז נוספות שבטח יצוצו לקראת הבחירות, ולא הזכרנו את ציפי לבני ואת אהוד אולמרט, שבינתיים מתחמם על הקווים.
למרות שקדימה ומופז הציבו את נושא הגיוס על סדר יומה של הממשלה והובילו מהלך פוליטי לשינוי המציאות, מי שירצה לנקום בחרדים ובנתניהו לא יצביע מופז. הוא יצביע לפיד. למה? כי הפוליטיקה היא עולם של דימויים ושל מותגים. והמותג של מופז שחוק.
מרוויח - יאיר לפיד
ביטול הבחירות המקדימות הוציא את לפיד מהמשחק לזמן מה, ובמערכת הפוליטית היה קונצנזוס לעגני שקבע כי נתניהו שוב הצליח, במהלך מבריק, לנטרל את יריביו ולחסל את אויביו. אלא שבמשך חודשיים, דווקא הנושא שלפיד כה אוהב לנפנף בו, השוויון בנטל, הפך לנושא המרכזי בשיח הציבורי. ותודה לשאול מופז. אלא שמופז, כאמור, לא מרוויח מזה נקודות, ולפיד, לעומת זאת - רק מתחזק.
אז נכון, זה ייקח עוד כמה חודשים, אבל בסופו של דבר לפיד בדרך לכנסת. אף אחד לא מוכן להתחייב על מספר המנדטים שהוא יכניס לשם, אך "יש עתיד" הופכת מיום ליום ליותר ויותר לגיטימית. אם ישכיל לפיד לצקת תוכן ממשי לתוך הקמפיין שלו ולשכנע את הסקפטים לגבי יכולותיו ותוכניותיו - הוא עשוי להיות המרוויח הגדול של משבר הגיוס.
מתנדנדת, עם נטייה להפסד - שלי יחימוביץ'
מפלגת העבודה הייתה לפני חודשיים על הגל. באותם הימים היו סקרים שכבר ניבאו לה 20 מנדטים. במפלגה חיפשו ביטחוניסטים, כוכבים, אנשים חדשים שיבואו וימלאו את השורות. מאז חלפו כמה ימים, וגם כמה סקרים, ומפלגת העבודה נראית חלשה יותר. בשיח הציבורי הרעשני ולעתים פופוליסטי העבודה לא הייתה רלוונטית, והתייצבותה של יחימוביץ' לצד החרדים לא בדיוק הוסיפה לה נקודות.
נכון שהיא צדקה כשטענה שכל הניסיון לחוקק חוק חדש הוא פופוליזם לשמו, אך היא תצטרך להגביר הילוך שוב ולהשיב את עצמה ואת מפלגתה לתוך השיח הרלוונטי חיש מהר. אחרת הקולות שפעם נעו לעבר המפלגה ושחזרו לשבת על הגדר עוד ילכו למקומות אחרים.
עם פרישתה של קדימה, צפויה יחימוביץ' להפסיד גם את ראשות האופוזיציה, אולם לא ברור עד כמה המעמד הזה חיזק אותה. באופוזיציה המורכבת מ-25 חברי כנסת בלבד קשה להתבלט. יחימוביץ' התקשתה להכתיב את סדר היום (אך גם ציפי לבני ומופז נכשלו לפניה). עם זאת, ליחימוביץ' יש עוד הזדמנות: המחאה החברתית שהפכה בימים האחרונים לסוערת ודרמטית עשויה להחזיר את מפלגת העבודה לתמונה.
מרוויח וגם מפסיד - בנימין נתניהו
איך שלא מסובבים את זה, עם או בלי חוק, לפי שעה נתניהו מוביל. הוא עדיין המועמד היחיד בסביבה שנתפס על-ידי הציבור כמועמד לראשות הממשלה. במילים אחרות: כל זמן שאהוד אולמרט מחוץ למשחק, נתניהו הוא האלטרנטיבה היחידה.
ייתכן כי הליכוד ייפגע מעט מהכניעה של ראש הממשלה לשותפות החרדיות שלו, אך בסופו של דבר, במציאות הישראלית הפרועה שמשכיחה כותרות תוך 24 שעות - הכל יכול לקרות. בכל זאת, איראן, חמאס, חיזבאללה וגם מורסי במצרים - ומה לא. לראש ממשלה יש תמיד הכלים הטובים ביותר להכתיב את סדר היום, בטח בישראל, בטח בתקופה של "איום איראני". בקיצור, כל זמן שאין לנתניהו מתחרה רציני, גם ללא חוק גיוס לכול, הוא עדיין בעיקר בצד של המרוויחים.
עם זאת, חשוב לזכור כי נתניהו גם הפסיד נקודות, ואולי אף מנדטים: לפני כחודשיים הוא היה בדרך לבחירות, כשאת רוב סדר היום הוא הכתיב ללא מתחרים. צירופה של קדימה לממשלה, לצד העיסוק האינטנסיבי בנושא חוק הגיוס וחוסר הנכונות להסתכסך עם החרדים, יצר לנתניהו כאב ראש לא קטן. כעת, עם קואליציה מצומצמת, הוא יהיה חייב להתמודד עם הסוגיה. נכון שעד הבחירות יש כמה חודשים טובים, אך נתניהו הפך למטרה עבור המשרתים והמוחים על חוסר השוויון בחלוקת הנטל.
המוחים, אלה המובילים את המאבק, לא מתכוונים להרפות. לאחרונה אף שקלו לצאת בצעד דרמטי ולקרוא לצעירים שלא להתגייס לצה"ל, לא לשרת. הצעד הזה, אם יבוצע, יהיה רשום על שמו של ראש הממשלה, שהעדיף קומבינות פוליטיות ולא החלטה דרמטית.
מרוויח - אביגדור ליברמן
ליברמן היה הראשון לזהות, להבין ולנצל את משבר הגיוס. הוא היה הראשון לנטוש את ועדת פלסנר ולהציב את גיל 18 כיעד לגיוס. הוא היה הראשון לאמץ את סוגיית החיילים המשוחררים בממשלה (ישראל ביתנו העבירה כמה חוקים לטובת החיילים המשוחררים), והוא היה הראשון לזהות שמסקנות ועדת פלסנר יהפכו למשבר פוליטי.
גם אם חלק מהיעדים שהציב יו"ר ישראל ביתנו אינם לגמרי ריאליים, במציאות הישראלית (הקואליציה הרי לא מצליחה להסכים אפילו על גיל 23 כגיל רלוונטי), הרי שמבחינה תדמיתית ליברמן לא מצמץ. במציאות הגיאו-פוליטית שבה הפלסטינים הם לא פרטנר, סוריה בוערת ומצרים מסרה את עצמה לידי האחים המוסלמים - ליברמן ימצא את הדרך להתחזק.
מפסיד - אהוד ברק
מי ששימש כשושבין, כסנדק, כאבא והאמא של הקואליציה הזו, עובר לרשימת המפסידים. ברק ניצל בעור שיניו מכליה פוליטית כמעט ודאית עם דחיית הבחירות, וקיווה למשוך עוד כשנה כשר ביטחון. הרף הגבוה שהציבה הקואליציה הזו להישרדותה בדמות חוק הגיוס היה גם הגיליוטינה שהורידה את ראשה. ברק ייאלץ כעת להתמודד שוב עם האפשרות של הבחירות, ובתור מי שלא תרם הרבה לפתרון המשבר או לשיח בכלל - הוא גם לא ייהנה מהאווירה הפרו-גיוסית האוחזת בשיח הישראלי.
מרוויחה - ציפי לבני
היא נטשה את הזירה הפוליטית אך לפני כמה חודשים, אולם חיים רמון, מקורבה, כבר עוסק בבניית מפלגת מרכז חדשה. לבני רוצה לחזור למשחק הפוליטי, ולמרות פרישתה של קדימה מהקואליציה, יש לא מעט ח"כים במפלגה שקיימו, גם היום, דיונים על הקמת סיעה חדשה.
לנוכח ההערכות כי הבחירות יוקדמו, מי שנואש ממנהיגותו של מופז ימצא את הסיבה ואת הדרך להקים סיעה חדשה ולהניח פלטפורמה למפלגה חדשה. התרסקותה של קדימה וחוסר יכולתו של מופז להגדיל את מספר המנדטים של המפלגה משחקים לטובתה של לבני. שובה למשחק הפוליטי הוא רק עניין של זמן, והשבועות הקרובים צפויים להיות סוערים מבחינתה.
מרוויחות - המפלגות החרדיות
מבחינתן, הן עשו את העבודה. הספרדים והאשכנזים, ביחד ולחוד, סיפקו לבחורים שלהם את הסחורה: מפלגותיהם בלמו חוק גיוס שהיה פוגע לדעתן בבחורי הישיבות, ובלמו כל ניסיון לשנות באמת את הסטטוס קוו. המפלגות החרדיות נהנות
לאורך השנים מקהל בוחרים יציב, המעריץ את הרבנים ועושה כדבריהם. ומי בכל זאת יכול לפגוע בניצחון? אריה דרעי.
מרוויח - אריה דרעי
מי שבכל זאת מאס בפוליטיקה החרדית, יוכל למצוא מנוחה ונחלה אצל אריה דרעי, שמן הסתם יציג עמדות מתונות יותר מאלה של ש"ס ויהדות התורה. דרעי יכול לגנוב מנדטים גם מהליכוד וגם מהמפלגות החרדיות, ולשנות את המאזן. אם ישכיל להתייצב לצד הצורך להגדיל את השוויון בנטל, דרעי יוכל, ללא ספק, לחזור לכנסת עם כוח פוליטי שעשוי לשנות את המאזן בגושים לקראת הרכבת הממשלה הבאה.
לפנייה לכתב/ת 
