האמת הכבושה על המאחזים

דו"ח ועדת לוי, שנכתב על ידי שלושה משפטנים רציניים, מאשר את עמדת ישראל במשך שנים רבות, שבמשפט הבינלאומי יהודה ושומרון אינם "שטחים כבושים". למושג "כיבוש" יש הגדרה מדויקת במשפט הבינלאומי, שונה מלשון היומיום. לא כל שטח שצבא משתלט עליו הוא "כבוש". כדי להיחשב "כבוש", היה על ישראל ליטול את השטח מריבון זר. הדו"ח דן אפוא בשאלה המשפטית-עובדתית האם ירדן, ממנה נלקח השטח, הייתה ריבון חוקי.

המסקנה היא ששטחי יהודה ושומרון "שנויים במחלוקת" ולא קיים בהן ריבון מוכר. מטעמים משפטיים, המפורטים בדו"ח, לישראל הזכות העדיפה בהם. בכתב המנדט קבע חבר הלאומים שארץ ישראל תהיה הבית הלאומי לעם היהודי, והדבר אושר במגילת האו"ם. אין מחלוקת שפלישת ירדן ומצרים לארץ ישראל, לאחר שדחו את הצעת החלוקה של עצרת האו"ם, הייתה בלתי חוקית. יציאה למלחמה מותרת רק להגנה עצמית, והפלישה הייתה מעשה תוקפנות. נסיון ירדן לספח את "הגדה המערבית" ב-1950 לא זכה להכרה בינלאומית, למעט בריטניה (שהסתייגה לגבי מזרח ירושלים) ופקיסטן.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

המחאה החברתית איבדה את זה / שאול רוזנפלד

יש מחיר לישראליות / שאול מופז

גם אין זה נכון שהקו הירוק הוא הגבול הבינלאומי של ישראל. גבול נקבע רק בהסכמת המדינות השכנות, כמו המצב עם ירדן ומצרים בעקבות הסכמי השלום. בהסכמי שביתת הנשק שנחתמו לאחר מלחמת העצמאות נכתב, לדרישת מדינות ערב, ש"אין לפרש משום בחינה את קו שביתת הנשק כגבול מדיני או טריטוריאלי". קו שביתת הנשק איננו קובע את הריבונות.

ישראל לא החילה את ריבונותה על השטח לאחר מלחמת ששת הימים. כמקובל, היא השאירה בתוקפו את הדין הירדני שחל שם ערב המלחמה, בכפוף לשינויים נחוצים שנעשו במשך השנים באמצעות צווי הממשל הצבאי. הממשלה החליטה, באופן וולונטרי, לאפשר לאוכלוסייה הערבית להסתמך בפני בית המשפט על ההוראות ההומניטריות של אמנת ז'נבה הרביעית, אף על פי שהאמנה חלה רק על "שטח כבוש". כך החיל בית המשפט העליון בפועל את אמנת ז'נבה יותר מכל בית משפט אחר.

עוד ב-2002 סירב כבוד הנשיא ברק להתייחס בפסק דין לשאלת חוקיות ההתיישבות, כי מעמד ההתנחלויות ייקבע במסגרת הסדר שלום. כשראש הממשלה אריאל שרון אמר פעם בפומבי "שטחים כבושים", הוא תוקן מיד על-ידי היועץ המשפטי דאז אליקים רובינשטיין שהשטחים "שנויים במחלוקת".

גם הממשל האמריקני לא טען שההתיישבות ביהודה ושומרון איננה חוקית. בעבר כינה אותה "מכשול לשלום",וכיום אומרת שרת החוץ שאיננה "לגיטימית" (להבדיל מ"לא חוקית"). בדברים אלה אין חידוש. אמרו אותם לאחר מלחמת ששת הימים משפטנים גדולים, אשר לחלקם מתייחס הדו"ח. פרופ' סטיבן שוובל, לימים נשיא בית הדין הבינלאומי בהאג, כתב ב-1970 על זכותה העדיפה של ישראל על שטחי יש"ע. ב-1994 כינס את מאמריו הנבחרים בספר, ומאמר זה מופיע שם. כיום קשה להביע עמדה זו. במציאות הגיאו-פוליטית, מי שמתבטא לטובת ישראל מתקשה למצוא אוזן קשבת. רק לאחרונה סירבו אוניברסיטאות בנורבגיה להתיר לפרופ' אלן דרשוביץ להרצות על הסכסוך הישראלי-ערבי. מנגד, עמיתים שהתבטאו בחריפות נגד ישראל הוזמנו לשם. שיקולים פוליטיים מונעים דיון אמיתי.

יהודה ושומרון אינם שטחים כבושים

על מה אם כן קפץ רוגזם של המקטרגים? אין טענה לגופו של עניין שהדו"ח איננו נכון. המתנגדים אומרים שהוא סותם את הגולל על הסיכוי לשלום. נטען גם שהעולם לא יקבל זאת. על בן-גוריון הופעל לחץ בינלאומי כבד לא להכריז על עצמאות ישראל, אבל משהוכרזה המדינה, העולם הכיר בה והיא הפכה לעובדה קיימת. דו"ח הוועדה מבטא כיום אותה אמת שביטאה הכרזת העצמאות בשעתה.

נקודת המוצא לכל דיון חייבת להיות האמת העולה מהדו"ח: יהודה ושומרון אינם שטחים כבושים ומותר לאזרחי ישראל, על פי המשפט הבינלאומי, להתיישב בהם. הדו"ח גם מתווה את הדרך בה יש ללכת כדי לקיים סדרי שלטון ומשפט תקינים שם.

עם ישראל כולו מייחל לשלום אמת. המתנגדים לדו"ח עושים כן מתוך משאלת-לב שעל ידי כך תקרב ישראל את השלום. אבל, כמאמר אלתרמן ("תחרות לניסיון", הטור השביעי), "הנותנים לו (לסילוף) לגשת לשדה התחרות, מנחילים למפרע תבוסה לחרות". כשיבוא השלום, הוא יהיה מבוסס על משא ומתן ועל הסכם, אשר בו תיקבענה הזכויות באופן סופי. ההימנעות מלהצהיר על המצב המשפטי האמיתי לא תקדם את השלום. חובתה של הממשלה לאמץ את הדו"ח.

הכותבת פרופ' למשפטים במרכז האוניברסיטאי אריאל.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il