"ברק דוחף לתקיפה באיראן כמו מיסיונר"
גורם מדיני בכיר תקף בחריפות את עמדתו של שר הביטחון בעניין תקיפת מתקני הגרעין באיראן וטען שהוא "דוחף לפעול בכל הכוח". אמש אמר ברק כי תקיפה עדיפה על איראן גרעינית. בשמינייה הדעות חלוקות, יעלון יוכל להכריע את הכף בעד פעולה
ההתבטאות של שר הביטחון אהוד ברק הערב (יום ד') בנוגע לתקיפה אפשרית באיראן, העלתה מחדש את הנושא לכותרות, דווקא אחרי שתיקה ישראלית ארוכה. בטקס בוגרי המכללה לביטחון לאומי אמר ברק: "אני מודע היטב ומכיר לעומק את הקשיים והמורכבות הכרוכים בסיכול הגעתה של איראן לנשק גרעיני, אולם ברור לי מעל לכל ספק כי התמודדות עם אותו אתגר עצמו בשעה שיבשיל, אם יבשיל, תהיה לאין ערוך יותר מורכבת, יותר מסוכנת ויותר יקרה בחיי אדם ומשאבים".
עוד חדשות ב-ynet:
בצמרת המדינית הישראלית ניטש גם בימים אלה ויכוח קשה, קרב של ממש, בשאלת התקיפה באיראן. מי שתמך בה בעבר תומך בה גם כיום, ומי שהתנגד - נשאר גם הוא בינתיים איתן בדעתו. ניתן להעריך שראשי מערכת הביטחון, צה"ל והמוסד, אינם ממהרים לתמוך בפעולה בעת הזו, ובסך הכול - נראה כי מספר הגורמים המעדיפים להמתין עוד תקופה לפני שההחלטה הגורלית מתקבלת, עולה על מספר התומכים בפעולה צבאית ישראלית.
ויש גם מי שדוחף להמתין, בכל מקרה, עם תקיפה עד הבחירות לנשיאות בארה"ב, שייערכו ב-6 בנובמבר. לא מעט בכירים בישראל חוששים כי החודשים הקרובים קריטיים בכל הנוגע לקבלת החלטות בסוגיית התקיפה, כלומר - ייתכן שבנימין נתניהו ואהוד ברק יפעלו לקבל החלטה כבר בתקופה קרובה.
ב"שמינייה", הפורום המדיני-ביטחוני החשאי של ראש הממשלה, נראה כי הדעות חלוקות, חצי בחצי. ארבעה - ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון ברק, שר החוץ אביגדור ליברמן ושר האוצר יובל שטייניץ (ההערכה היא כי הוא יתמוך בעמדתו של נתניהו) - נספרים בשלב זה במחנה התומך בפעולה. השרים דן מרידור, בני בגין, אלי ישי ומשה (בוגי) יעלון נמנים עם המתנגדים.
לפי שעה לפחות זה נראה כמו תיקו, אולם המאזן העדין הזה עשוי להשתנות בעתיד, שכן גם בקרב המתנגדים העמדות שונות. יש בסוגיה הרגישה הזו ניואנסים רבים. מרידור ויעלון, למשל, מתנגדים בשלב הזה לתקיפה, אולם התפיסות האסטרטגיות של השניים שונות. אם לתאר את המציאות במילים פשוטות, הרי שמרידור הוא העיקש יותר בעמדתו נגד פעולה ישראלית, ואילו יעלון סבור כי לפי שעה - צריך להמתין ולראות כיצד ישפיעו הסנקציות החריפות המוטלות על טהרן.
אלא שיעלון אינו פוסל את האופציה הצבאית על הסף, תוך נטייה ברורה לשיתוף פעולה עם האמריקנים. בשל ניסיונו הצבאי והביטחוני הרב, ליעלון השפעה גדולה יותר על שאר שרי הממשלה. נראה כי לפי שעה, אם וכאשר יידרש לעשות כן, הוא יפעיל את כל כובד משקלו נגד פעולה מוקדמת מדי. יעלון מאמין גדול בסנקציות הבינלאומיות, דוחף להחרפתן, ותומך במדיניות של המתנה. הוא בעד פעולה רק כשהסכין חותך בבשר החי, רק כאשר אין אופציה אחרת.
מי דוחף את מי?
מי שמוביל בפומבי את הקו התומך בהמתנה הוא הנשיא שמעון פרס. לא פעם ולא פעמיים התייצב פרס בחודשים האחרונים לצדו של הנשיא האמריקני ברק אובמה, שיבח אותו על התמיכה בישראל, ואמר, ביותר מרֶמז, כי הוא סומך על אובמה יותר מאשר על נתניהו ועל ברק בכל הנוגע לסוגיה האיראנית. פרס מאמין כי הנשיא האמריקני לא יאפשר לאיראן להתחמש בנשק גרעיני, והוא סבור כי ארה"ב לא תוכל להרשות לעצמה איראן גרעינית. לכן, בסופו של דבר, ואם יהיה צורך בכך - אובמה יפעל צבאית.
בצמרת המדינית יש המוטרדים מאוד מהמצב הגיאו-פוליטי של ישראל. "גם אם נרצה לפעול", אמר השבוע גורם מדיני בכיר, הבקי בסוגיה האיראנית, "אנחנו לא יכולים ולא צריכים כרגע לעשות את זה. למרבה הצער, נתניהו לא עשה שום דבר כדי להכין את הקרקע: המציאות בעולם הערבי היא רגישה מאוד, היחסים עם הטורקים רעים, וגם בזירה הפלסטינית שום דבר לא זז. חוץ מזה, מעבר לשאלה אם המטוסים יכולים לעשות את העבודה, יש שאלות רבות נוספות הנוגעות להחלטה אם לתקוף או לא - שאלות כלכליות, מדיניות וצבאיות".
בצמרת הישראלית חלוקות הדעות בשאלה "מי דוחף את מי". יש האומרים כי ראש הממשלה נתניהו הוא הספקן יותר, המהוסס יותר, ואילו לפי גורם מדיני בכיר הבקי מאוד בסוגיה האיראנית, שר הביטחון ברק "מתנהל כמו מיסיונר, דוחף לפעול בכל הכוח". יש אחרים האומרים בדיוק את ההיפך - שברק הוא השקול והזהיר ושהוא המנווט את הסוגיה בשיקול דעת, בעוד נתניהו, הרואה עצמו כמנהיג היחידי שיכול להוביל את המדינה בעת הזו, נחרץ יותר בדעתו לפעול.
הבדלי הגרסאות האלה מעניינים, אך לא ניתן להסתמך עליהם, בעיקר לנוכח העובדה שהמידע האמיתי הממשי המצוי בידי הציבור והתקשורת הוא מועט יחסית ואינו מדויק - מטבע הדברים. בנוסף, לא לגמרי ברור מה נעשה בתקופה האחרונה, כדי לבחון את ההתקדמות של תוכנית הגרעין האיראנית, וכן את ההשפעות האמיתיות של הסנקציות ושל הפעולות החשאיות של המערב באיראן. יש הטוענים כי מתקיימים דיונים מעמיקים אחת לכמה זמן, ואילו אחרים, המעורים בנעשה בסוגיה, טוענים כי זה חודשים ארוכים לא נעשתה הערכת מצב ממשית בנוגע למצב באיראן.
יש החוששים כי ההתנגדות של מערכת הביטחון לפעולה בשלב הזה אינה מספיקה. "מי שמקבל את ההחלטות הוא הדרג המדיני ולא הדרג הצבאי", מסביר בכיר ישראלי, "ואם הדרג המדיני מחליט שצריך לבצע - הצבא צריך לעשות את מה שהדרג המדיני אומר לו, גם אם הוא מתנגד או חושב אחרת. זה הסדר במדינה הדמוקרטית, ולכן החשש הוא גדול".
השאלה כעת היא מה משמעותן של ההצהרות הישראליות. שר הביטחון ברק הבהיר אמש כי לדעתו המחיר של פעולה נמוך
מהמחיר של התמודדות עם איראן גרעינית. ייתכן כי מדובר בעמדה נחרצת, אך ייתכן גם כי מדובר בתשובה פומבית להכרזה האיראנית כי טהרן לא תפסיק את העשרת האורניום וכי נוספו אלפי סרכזות (צנטריפוגות) חדשות למערך ההעשרה.
ייתכן גם כי מדובר בסיבוב נוסף של הסלמה מילולית, שבמסגרתה מבקשת ישראל להזכיר לעולם כי אף על פי שהשיח הציבורי סביב הגרעין האיראני נרגע מעט בתקופה האחרונה - הסוגיה עדיין כאן, ומבחינת ישראל היא קיומית. אם כך הם פני הדברים, הרי שהמסר של ישראל ברור: אנחנו לא נחכה לעד, וכדאי לכם לקחת אותנו ברצינות.
לפנייה לכתב/ת 
_A.jpg "צילום: ירון ברנר")
