רגע לפני החתונה: שירלי בת ה-27 לקתה באירוע מוחי

במקום שמלת כלה - כתונת בית חולים: שירלי בינשטוק (27) הייתה בעיצומן של ההכנות לחתונה כשלקתה לפתע באירוע מוחי. בתוך דקות היא איבדה את יכולת הדיבור והפכה משותקת בפלג גופה הימני. "הספקתי להגיד משפט אחד, 'תתקשר לאבא שלי', ומאותו רגע הייתי לכודה". היום (ג'), לאחר ארבעה חודשי שיקום בבית לוינשטיין, היא חוזרת הביתה, והרופאים מגדירים אותה סיפור הצלחה. החתונה, לעומת זאת, בוטלה.

"הרגשתי לכודה בתוך עצמי"

"היינו בעיצומן של ההכנות לחתונה ובדיוק הלכנו לבחור טבעות", מספרת בינשטוק ל-ynet את קורות אותו יום ששינה את חייה. "כשחזרנו הביתה עבר עלי משהו, תחושה מוזרה בראש. זה לא היה כאב, אבל הבנתי שזה משהו רציני. ביקשתי מהחבר שלי שיתקשר לאבא שלי ואחרי זה לא הצלחתי לדבר יותר".

בינשטוק מתארת את מה שעבר עליה מאותו הרגע כתחושה של כחוסר אונים מוחלט. "הייתי בהכרה מלאה אבל לא יכולתי להזיז את הרגליים ואת הידיים ולא יכולתי לדבר. לא יכולתי אפילו להזיז את היד כדי לכתוב מה עובר עלי ומה אני רוצה להגיד. הרגשתי לכודה בתוך עצמי. אבא שלי רופא וכשהוא הגיע הוא מיד זיהה שמדובר באירוע מוחי והזעיק את מד"א, שפינו אותי לסורוקה".

-מי שהיו סביבך ידעו שאת בהכרה? שאת שומעת ומבינה אותם?

"לא. כל הזמן דיברו עליי בגוף שלישי. זה היה מאוד מוזר ומפחיד. אבל בשלב מסויים כבר איבדתי את ההכרה".

בינשטוק לפני האירוע המוחי. הייתה בעיצומן של ההכנות לחתונה(צילום: בני דויטש)

בימים האחרונים, כששהתה בבית החולי סורוקה, הצליחה בינשטוק להגיד רק מילים בודדות. עשרה ימים לאחר האירוע היא הועברה לבית לוינשטיין ברעננה שם התחילה ללמוד הכל מההתחלה. "כאן למדתי שוב לדבר, לקום, ללכת, הכל. עשיתי תרגילים והתקדמתי".

בשל מצבה של בינשטוק ההכנות לחתונה הופסקו, ולפני חודש החליטו השניים להיפרד. "זה כבר לא התאים לו", היא אומרת בטון מפוקח. "אבל עדיף ככה. טוב שזה קרה לפני החתונה ולא אחרי. היום אני מרגישה טוב עם עצמי. אני גאה בעצמי כי אני יודעת שבדרך כלל לא יוצאים ממצבים כאלה, אבל אעשה הכל כדי להשיג את המטרה שלי ולצאת מזה לגמרי. יש לי עוד עבודה. אני צריכה לתרגל את הדיבור ולעשות פיזיותרפיה. זה כמו ללמוד שפה חדשה".

הסיבה לאירוע המוחי: מחלת הזאבת

כשבועיים לפני המקרה שהפך את חייה של בינשטוק היא אובחנה כחולה בלופוס – זאבת. מדובר במחלה אוטואימונית שבה מערכת החיסון לא מזהה את התאים הלבנים "הטובים" ותוקפת אותם, במקום את התאים "הרעים". הרופאים מכנים את המחלה "the grate imitator" (המחקה הגדולה), כיוון שהיא יכולה "להתחפש" כמעט לכל מחלה אחרת והתסמינים שלה יכולים להזכיר כמעט כל דבר, אפילו שפעת.

בינשטוק בבית החולים. ארבעה חודשים של שיקום(צילום: בני דויטש)

עדיין לא ברור כיצד המחלה פורצת ומה מהווה זרז לכך, אך יש תיאוריה שטוענת שוירוס או חיידק מעוררים את מערכת החיסון והיא מתבלבלת ומתחילה לתקוף את התאים הלא נכונים, אך היא עדיין לא הוכחה. מה שכן ידוע הוא שהגוף תוקף את רקמות החיבור של הלב, העור, הריאות, הכבד וכלי הדם. אחת התופעות היא היווצרותם של קרישי דם שעלולים להיע למוח, כפי שקרה אצל בינשטוק.

"קריש הדם של שירלי הגיע למוח וחסם את זרימת הדם והחמצן לחלק שאחראי על הרבה מאוד תפקודים, בעיקר מוטוריקה קוגניציה ושפה", מסבירה ד"ר תמרה צ'רקסקי, רופאה בכירה במחלקה לשיקום חבלות מוח בבית החולים לוינשטיין. "היא קיבלה טיפול טוב מאוד בבית החולים סורוקה, שם המיסו בהתחלה את הקריש ולאחר מכן הוציאו אותו בניתוח, אבל הנזק כבר נגרם".

-קריש דם שכזה עלול להוביל למוות?

"זה לא תמיד מסתיים במוות, אבל נגרם נזק לחלק במוח שלא מקבל חמצן. גם אצל שירלי יש תאים שמתו ולעומתם

יש תאים שנפגעו אבל עם הזמן הם מתחילים לעבוד. יש גם תאים שנפגעו קל, באזור הגבולי של הנזק. במצב כזה, המוח מפצה את עצמו על הנזק שנגרם. הוא מגייס תאים חלופיים ומלמד אותם לפעול כמו אחיהם שניזוקו".

לדברי ד"ר צ'רקסקי ערנות בזמן אמת יכולה להיות קריטית להמשך הדרך. "חשוב להגיע מהר לבית החולים כשיש אירוע מוחי, כי אפשר להמיס את קריש הדם עד שלוש שעות מהאירוע. אנחנו צריכים להשיג זרימת דם למוח, ואם נמיס את הקריש בזמן לא תהיה פגיעה. המוח יכול 'לספוג' מצב כזה עד שלוש שעות בלי שייגרם נזק בלתי הפיך".