שתף קטע נבחר
צילום: shutterstock

נתניהו, אין לי לאן לחזור

הייתי מוותר על היתרונות של קנדה תמורת מגורים בישראל, אבל אין לאן לחזור. ממשלתך הורסת לי את הבית. גובים מסים כדי לתת שוחד פוליטי למפלגות שמעודדות פרזיטיות. מהגר ישראלי ממשפחת ליכודניקים כתב על הקיר של ראש הממשלה

שמתי לב שאתה טורח גם לפרסם מסרים באנגלית. רעיון טוב, אז אתה יודע מה - אני בקטע. פרסמתי לך על הקיר בפייסבוק גם תרגום.

 

אתה יודע, אני נמצא רחוק מאוד ממך. 10,767 קילומטר פלוס מינוס ממרכז ונקובר למרכז ירושלים. זה מאוד רחוק. וכמה רחוק, ככה שונה. עזבתי את ישראל לפני כמעט עשר שנים, לאחר שירות צבאי של שש שנים ביחידת מיחשוב - אתה יודע, בשביל "לנסות". ועם הזמן, נו, איך לומר, התאהבתי ב"ניסוי".

 

יחד עם זאת, אתוודה: תמיד קיננה בי התקווה לחזור מתישהו הביתה. זה לא שהחיים בוונקובר לא טובים. החיים פה טובים ונוחים. אבל בישראל גדלתי, ובישראל נמצאת כל משפחתי המורחבת, וגם חלק מחבריי - אלה שעוד נמצאים בישראל ולא היגרו למדינה אחרת שלבטח תשמח לקבל אותם בזרועות פתוחות שכן רובם, כמוני, בתחום ההיי-טק. אני מבקר בישראל לפחות פעמיים בשנה (אתה יודע מה זה לטוס את כל המרחק הזה? במחלקת תיירים, כמובן). אני תמיד שמח לנחות בישראל, ותמיד, ללא יוצא מן הכלל, עצוב לעזוב.

 

עוד בסדרת "להגר או להישאר" בערוץ הדעות של ynet:

ויתרתי על הגרין קארד / יואב דוברין

משאירה את העבר באיטליה, ישראל היא העתיד / ענת לוי

גיליתי את אמריקה, ואני חוזר לתמיד / גל בלנק

זו לא המדינה שבה גדלתי. דילמת המהגר / רועי סורק

 

למה עצוב לעזוב? ראשית, הסיבה הברורה: געגועים למשפחה ולחברים. אבל יש עוד סיבה, ובסיבה הזו רציתי לשתף אותך. הסיבה השניה לעצב היא, שעם כל ביקור וביקור, מתחוור לי שהסיכוי לחזור הביתה עשה עוד צעד לכיוון האפס.

 

תחושת תסכול והחמצה. איציק שבתאי ()
תחושת תסכול והחמצה. איציק שבתאי
 

ברור לחלוטין לכל מי שעיניו בראשו שאין שום מקום להשוואה בין איכות החיים במערב קנדה לאיכות החיים בישראל, וכל ניסיון להשוות בין השתיים הוא בזבוז זמן יקר, אז לא נתמקד בזה. אני לא כותב את הפוסט הזה מתוך תחושת התנשאות. את השלב הזה של ההשוואות עברתי כמה חודשים אחרי שעזבתי - כי אם מתוך תחושת תסכול והחמצה.

 

אז למה לא לחזור הביתה, אתה שואל? או, שמח ששאלת. התשובה הקצרה, מר נתניהו, היא שפשוט אין לאן לחזור. ממשלתך פשוט הורסת לי את הבית.

 

הייתי מוותר ברצון על חלק מהיתרונות הכרוכים בלגור בעיר הכי טובה בעולם, תמורת מגורים בישראל. אך לצערי, מר נתניהו, חזרה לישראל לאלו שכמותי (וכמוני יש רבים) כבר מזמן לא כרוכה רק בוויתור על יתרונות. מדובר פה, לא פחות ולא יותר, בעניין עקרוני, אם לא הישרדותי. ובמקרה הפרטי שלי, לא מדובר רק בהישרדותי שלי עצמי, אלא גם בהישרדותה של משפחתי.

 

לחזור למדינה שבה הדת מעורבת בפוליטיקה?  

תענה לי בכנות, מר נתניהו: במקומי, היית חוזר למדינה שבה מס ההכנסה מגיע לשיעורים של 50 ומשהו אחוזים, לא כולל כל מני מסים עקיפים למיניהם, כשהמסים האלה משמשים אחר כך כאתנן פוליטי למפלגות שדוגלות ומעודדות חוסר פרודוקטיביות? כן, אני יודע שבנורבגיה יש כאלו שמשלמים גם 60 אחוז, אבל יש לי הרגשה שלא צריך להרחיב בנוגע למה שהנורבגי הממוצע מקבל בתמורה למס ההכנסה שהוא משלם, לעומת מה שמקבל הישראלי.

 

תענה לי בכנות, מר נתניהו: במקומי, היית חוזר למדינה שבה, בעוד מספר שנים לא רב, כמחצית מהתלמידים שעולים לכיתה א' יהיו שייכים למגזרים לא יצרניים, החיים על חשבון משלם המסים, ועוד מעזים להתלונן שרע להם? במקומי, היית חוזר למדינה שבה הדת מעורבת בפוליטיקה בדרגה לא פחותה ממעורבות הדת במדינות עולם שלישי? במקומי, היית מוותר על החופש להיות מי שאתה, מה שאתה ואיך שאתה איפה שאתה רק רוצה, וחוזר לחיות במדינה שבה אם אתה לא מקורב, לא חזק ולא אגרסיבי (ועוד מעט, לא דתי) - אתה לא קיים?

 

במקומי, היית מוותר על האפשרות להקים משפחה (אני רווק, אבל מקווה שמתישהו גם זמני יגיע) בנוחות ובביטחון, וחוזר למדינה שבה הקמת משפחה היא צעד שכרוך - פוטנציאלית - במישכון שארית חייך והכפפתם לרחשי לבם של אייטוללות, טייקונים ופוליטיקאים קטנים למיניהם? אני רוצה לחזור לישראל, מר נתניהו. אבל איך?  יש לי עוד כמה דברים לומר. אני נוחת בישראל בעוד שבועיים, אפשר להיפגש אם בא לך.

 

דרך אגב, מר נתניהו: גדלתי בשכונת מצוקה ברמת-גן. אתה יודע, מהשכונות האלה שתנועת הליכוד דיברה אליהם הכי יפה משנות ה-70 ואילך. משפחתי המורחבת מעורבת מאוד במפלגתך. למען האמת, כמה מהפוליטיקאים הקרובים אליך ביותר שייכים למשפחה המורחבת שלי. מצביעי ליכוד מסורתיים - מאלה שתמיד הצביעו - וכנראה תמיד יצביעו לליכוד כי ככה לימדו אותם. אלו שיצביעו לליכוד כי לא אכפת להם להידפק ללא הרף כל עוד יש ערבי שנדפק יותר איפשהו.

 

כי זה, מתברר, הכי ישראלי שיש: לא להיות פראייר של אף אחד כאינדיבידואל, אבל להיות הפראייר הכי גדול כקולקטיב.

 

שלך, איציק

 

איציק שבתאי, בן 34. מהנדס תוכנה, בלוגר, מוזיקאי חובב. מתגורר בוונקובר, קנדה.

 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
עצוב לעזוב. איציק שבתאי מתגעגע
במקומי היית חוזר? פוסט לנתניהו
צילום: אלכס קולומויסקי
מומלצים