שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    ג'ון קרפנטר: "כמו זונה, אלך לאן שידחפו אותי"

    הבמאי הוותיק ג'ון קרפנטר ("ליל המסכות") חזר לפעילות עם "מחלקה סגורה". כאב קדמון הוא מאוכזב מסרטי הסלאשרים שהגיעו בעקבותיו: "הכללים התגבשו בזכות רדיפת בצע וחקיינות". לא שזה ימנע ממנו לשוב ולביים, אם רק יתנו לו. ראיון

    יום אחד, אחרי קרוב ל-20 סרטים תוך 27 שנים, ג'ון קרפנטר החליט שפשוט נמאס לו. זה קרה ב-2001, אחרי שיצא סרטו "Ghosts of Mars" - שבהחלט היה סיבה מוצדקת להפסקה ארוכה: פלופ כלכלי שנכתש על ידי מבקרי הקולנוע, וגם אם זו לא היתה האכזבה הראשונה שלו - גם בשנות ה-90 הוא ידע כמה כישלונות יחסיים - הכישלון הספציפי הזה היה זה שהצליח לשבור אותו.

     

    "התעייפתי, הייתי שחוק לגמרי", מספר קרפנטר בן ה-64 בראיון טלפוני ל-ynet. "ביימתי סרטים שנה אחרי שנה אחרי שנה, בלי שום חופשה, והרגשתי שאני חייב להפסיק: לשבת קצת לנוח, לצפות בסרטים במקום לעשות אותם".

     

    הטריילר של "Ghosts of Mars". פרק כואב בקריירה מפוארת

     

    זה היה המשבר הממושך ביותר בקריירה של קרפנטר, אחד מגדולי במאי האימה בכל הזמנים שידוע בעיקר כזה שהביא לעולם את מייקל מאיירס, הרוצח האגדי מסרטי "ליל המסכות". למרבה המזל, "Ghosts of Mars" לא באמת היה המילה האחרונה שלו.

     

    אחרי הפסקה בת כמה שנים הוא חזר לביים - בתחילה עם שני פרקים מעולים בסדרה "Masters of Horror", ולאחרונה עם מותחן האימה הפסיכולוגי "מחלקה סגורה" (במקור "The Ward"), שישודר אצלנו בבכורה בשישי, 21 בספטמבר, במסגרת סדרת "הלילות הנוראים" של ערוץ yes2 HD. "הסרט הזה פשוט הגיע ברגע הנכון: חיפשתי סרט קטן, ומצאתי אותו", הוא אומר.

     

    "מחלקה סגורה". קאמבק קטן אבל מותח

     

    וזה באמת סרט קטן יותר. בניגוד ל-"Ghosts of Mars", הפעם עבדת עם תקציב די צנוע. זה מוריד מהלחץ?

     

    "יש לזה יתרונות וחסרונות. כשאתה עובד עם תקציב קטן, אתה נדרש להיות מתוחכם יותר בתחומים מסוימים. אבל בסופו של דבר, אתה מספר סיפור - ובתחום הזה הדרישות לא משתנות, לא משנה מה התקציב".

     

    למה החלטת הפעם לוותר על הלחנת הפסקול, משהו שבעבר נהגת לעשות בעצמך?

     

    "האמת? פשוט התעצלתי. היו לי יותר מדי דברים לעשות, הרבה יותר מדי עבודה בשביל בן אדם אחד. עבדתי על הסרט הזה כל כך הרבה זמן שפשוט לא נשארה לי אנרגיה כשהגעתי לשלב המוזיקה".

     

    "למדתי לחיות עם זה שהסרטים ממשיכים בלעדי"

    "מחלקה סגורה" הוא בהחלט מותחן ראוי ויעיל, רחוק שנות אור מ"Ghosts of Mars" הכושל - אבל בסופו של דבר זהו רק תירוץ בשביל להחליף כמה מילים עם היוצר האגדי הזה, שבלתי אפשרי כמעט להפריז בחלקו המשמעותי באבולוציה של האימה והמדע הבדיוני בקולנוע האמריקני.

     

    הטריילר של "Assault on Precinct 13". "הסרט האמיתי הראשון שלי"

     

    הוא החל את דרכו באמצע שנות ה-70, עם שני סרטים קטנים שלימים זכו למעמד קאלט - "Dark Star" האפל מ-1974, ומותחן האקשן המבריק "Assault on Precinct 13", שיצא שנתיים מאוחר יותר, ואותו מכנה קרפנטר כסרט האמיתי הראשון שלו: "זו הפעם הראשונה שצילמתי סרט במכה, 30 ימים רצופים. את הראשון צילמתי לאורך שנתיים, עם המון הפסקות".

     

    הסרטים הללו תפסו את תשומת הלב של המפיק ארווין יבלנס, שנתן לו קצת יותר מ-300 אלף דולר - תקציב מכובד מאוד במונחים של קרפנטר, והרבה פחות מכובד במונחים של הוליווד - בשביל שיביים סרט על רוצח ששם לעצמו כמטרה חבורה של בייביסיטריות צעירות. התוצאה היתה "ליל המסכות" ("Halloween") - אחד משוברי הקופות הגדולים ביותר של 1978.

     

    "ליל המסכות". טרנד קולנועי חדש? רק מפיקים שרצו כסף קל

     

    ההצלחה המפתיעה סללה לו את הדרך לקריירה מפוארת למדי. סרטו "הדבר" (שנודע אצלנו גם בשם "היצור") נתפס עדיין בעיני רבים כבית ספר מתקדם לאפקטים מיוחדים. קורט ראסל פחות או יותר חייב לו את הקריירה, אחרי שכיכב בכמה מסרטיו הבולטים ובראשם "הבריחה מניו יורק". אפילו "כפר הארורים" שלו מ-1995, על אף הביקורות הפושרות, בלט לטובה על רקע התקופה השחונה שפקדה אז את ז'אנר האימה - שהוצף בסרטי נעורים כמו "צעקה" ו"אני יודע מה עשית בקיץ האחרון". ועוד לא התחלנו לדבר על "הערפל", "צרות גדולות בצ'יינה טאון" ועוד רבים וטובים, יותר או פחות. 

     

    הטריילר של "Dark Star". כוכב אפל בקולנוע ההוליוודי

     

    עם רזומה כזה מפואר, לא מפתיע שיצירותיו מככבות גם בשטף הרימייקים שפוקד את הוליווד בעשור האחרון. הבולט ביותר הוא "ליל המסכות" שזכה לגרסה מחודשת של רוב זומבי, אבל גם "הדבר" ו"הערפל" חזרו למסך הגדול בשנים האחרונות. "אהבתי מאוד את הרימייק של 'Assault on Precinct 13', אני חושב שעשו שם עבודה לא רעה בכלל. גם הקאסט היה מעולה. כמה מהאחרים פחות אהבתי", הוא אומר באיפוק, ככל הנראה מתוך רצון לשמור על קצת תקינות דיפלומטית.

     

    אין לך קושי לראות איך דברים שיצרת מתפתחים בלעדיך? למשל "ליל המסכות", מותג שממשיך וממשיך הרבה אחרי שיצא משליטתך?

     

    "החלק הקשה היה בעיקר בשנים שאחרי צאת הסרט המקורי, כשכל הזמן האולפנים רצו לעשות עוד ועוד סרטי המשך (בחלקם, יש לציין, היה מעורב בעצמו - ד.ע.). אבל עכשיו זה כבר לא מפריע לי, למדתי לחיות עם זה. אתה יודע, הם גם משלמים לי על זה, ככה שיש בזה יתרונות".

     

    ומה אתה חושב על סרטי האימה העכשוויים, דברים כמו Torture Porn - "הוסטל ו"המסור" למשל?

     

    "להרבה מהדברים שאני רואה היום קשה לי להתחבר, אבל אולי אני לא אמור להתחבר לזה. זה דור אחר שלוקח את הז'אנר הזה למקומות חדשים. זה טבעי, כל דור בא ומעצב את ז'אנר האימה מחדש, מתאים אותו לתקופה שלו ולקהל שלו".

     

    ג'ון קרפנטר. האב הקדמון של סרטי הסלאשרים (צילום: GettyImages Image Bank) (צילום: GettyImages Image Bank)
    ג'ון קרפנטר. האב הקדמון של סרטי הסלאשרים(צילום: GettyImages Image Bank)
     

     

    לא מזמן יצא לי לצפות שוב ב"ליל המסכות" המקורי, ושמתי לב שחולפות 50 דקות מהרצח הראשון של מייקל מאיירס כילד עד הרצח הראשון שלו כבוגר. זה משהו שנדיר למצוא בסרטי אימה היום. אתה חושב שאולי הקהל איבד קצת מהסבלנות שלו?

     

    "יכול מאוד להיות שזה נכון. הקהל בהחלט היה שונה אז, ואין ספק שטווח הריכוז של הצופים התקצר. אבל מצד שני, אני ממש לא חושב שהקהל השתעמם בדקות הללו של 'ליל המסכות'. אני רוצה להאמין שבשלב הזה הצופים נשאבו כבר לתוך הסיפור. אז אני מקווה שאולי בכל זאת יש לקהל סבלנות להתמודד עם דברים כאלה גם היום".

     

    "חוקי הסלאשר נולדו מרדיפת בצע וחקיינות"

    במובן מסוים קרפנטר צודק, לפחות כשמדובר בסרטיו שלו. למרות שפעל בעיקר בתחומי המדע בדיוני והאימה - ז'אנרים ששמים דגש ניכר על הפן הוויזואלי, ועל כן נוטים להתיישן מהר - הרי שרבים מסרטיו, ו"ליל המסכות" ביניהם, נחשבים לכאלה ששרדו בהצטיינות את מבחן הזמן.

     

    הטריילר של "The Thing". בית ספר לאפקטים מיוחדים

     

    "כבר בלימודי הקולנוע, השאיפה שלי היתה לעשות סרטים שישרדו, כך שיתכן מאוד שפחות באופן חלקי יש בזה משהו מודע ומכוון: השתדלתי להיות מאופק בכל הקשור לרפרנסים תרבותיים-עכשוויים, משהו שכן נוטה להתיישן עם השנים. אבל מעבר לזה קשה לי לשים את האצבע על סוד העמידות העל-זמנית של הסרטים האלה. בסך הכל זו בעיה נהדרת לסבול ממנה".

     

    "ליל המסכות" לא היה רק סרט מצליח: הוא נחשב לפורץ דרך ואחד ממכונני "ספר החוקים" של גל הסלאשרים שהגיעו בעקבותיו. הלידה הזאת של תת-ז'אנר חדש היתה משהו ששמת לב אליו בזמן אמת?

     

    "מה ששמתי לב אליו היה בעיקר שהרבה מפיקים הרגישו שיש להם כאן הזדמנות לעשות הרבה כסף עם אימה דלת תקציב וקפצו על העגלה.

    אני חושב שהכללים של הז'אנר התגבשו בעיקר כתוצאה מרדיפת בצע וחקיינות".

     

    ומה הלאה מבחינתך? אולי טלוויזיה? תחום האימה פורח עכשיו על המסך הקטן בארצות הברית, עם "המתים המהלכים" ו"אימה אמריקנית".

     

    "באופן כללי אני הרבה יותר רגוע עכשיו, ומרוצה ממה שהשגתי. הכל טוב בבית קרפנטר. אבל כן, אשמח לביים עוד וגם לעשות טלוויזיה. אני מוכן לעשות כל דבר, רק שיבקשו ממני".

     

    לאורך כל הקריירה שלך נצמדת לעשיית סרטי ז'אנר, בזמן שהרבה במאים אחרים נדדו מאימה לקולנוע מיינסטרימי ורציני יותר. אתה רואה את עצמך עושה דרמה "רצינית" כזאת?

     

    "בפועל שוקלים אותי ברצינות רק לאימה, מדע בדיוני ופנטזיה. אני כמו זונה טובה, אלך לאן שידחפו אותי".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ג'ון קרפנטר. סנדק האימה מדבר
    צילום: : Neil Jacobs. Copyright Storm King Productions
    לאתר ההטבות
    מומלצים