חסר מלח? האוכל חם מדי? השליח תמיד אשם
השליחים הם דמות שלא מייחסים לה חשיבות, דמות נשכחת. בשביל שכר מינימום וקצת טיפים, הוא מסכן את חייו בכביש, אבל נתקל בלקוח אדיב בערך פעם בחודש, ורק אם עבד כל החודש
אתה יושב בבית, בקומה רביעית בבניין בלי מעלית. לא מתחשק לך להתלבש, לצאת, למצוא חניה, גם מחיר הדלק הוא שיקול. אבל אתה רוצה לאכול במסעדה, אז למה שלא תזמין את האוכל אליך? בחוץ שמש וחם או גשם וקר, אבל לך ממש לא אכפת.
משרתם של ישראלים - טורים אחרונים ב-ynet:
למה עשית שיהיה חם
? / מדריך ישראלים בחו"ל
עמך הספר
/ נעמי, מוכרת בחנות ספרים
לא, אשתי ארזה לי
/ קצין ביטחון בנתב"ג
הישראלי הטיפוסי מזמין משלוח, פותח את הדלת ולוקח את האוכל. לרוב לא אומר שלום או תודה. השליח מנגד חייב להשאיר את מצב הרוח שלו ליד הקטנוע, לעטות חיוך ולהיות אדיב. לא משנה בכלל אם חום כבד שורר בחוץ וכולו מזיע, או שכולו רטוב מגשם, אם הוא טיפס עכשיו 150 מדרגות עם משלוח ששוקל 20 קילו או שבדיוק רב עם אשתו. תמיד עליו להיות אדיב, לברך את הלקוח לשלום ו"בתיאבון".
המסעדה הבטיחה משלוח תוך 40 דקות והישראלי שהכול מגיע לו ממש מקווה שיעברו 41 דקות כדי שיוכל לבקש פיצוי. הוא מאשים את השליח בכל: אם חסר מלח, אם מידת העשייה לא טובה, אם האוכל קר מדי או חם מדי, אם חלילה המשלוח איחר (כי היה לחץ במטבח או פקק בדרך) - תמיד תגובת הלקוח תתבטא בטיפ.
ישנם אלו שמבחינה אידאולוגית לא נותנים טיפ: אם בעקבות דמי המשלוח (שלעולם לא מגיעים לשליח), אבל גם אם המשלוח חינם, יש מי שתחושת ה"מגיע לי" מכריעה עבורו. "הרי הבטיחו משלוח חינם, אז למה להשאיר טיפ? מה, אין לו משכורת?".
בואו אספר לכם: בשביל שכר מינימום וקצת טיפים, השליח מסכן את חייו בכביש על קטנוע שלעיתים אין בו אפילו מראות או בלמים, רגליות, טסט או ביטוח. כי בעלי המסעדות חוסכים. הוא דוהר בדרך כדי שחלילה לא יהיה איחור, אף שלעתים זמן ההגעה שהוקצב לו לא סביר, כיוון שהאוכל התעכב במסעדה - בגלל האריזה, ההכנה או הלחץ במטבח.
הוא מגיע אליכם, מוצא את הכתובת שהרבה פעמים רשומה באופן הזוי (כניסה ג' בשער הכחול) או כרוכה בנסיעה בשבילי עפר, או שדות, או נמצאת במקום שאי אפשר לעצור בו. הוא מטפס אליכם במדרגות לכל קומה גם כשאין מעלית, או הכי מאכזב - אם המעלית מקולקלת. אחרי כל זה, הוא עלול להיתקל בנער שמנמן מדושן עונג שפותח לו את הדלת. הוא כועס על האיחור, לוקח את הדברים וסוגר את הדלת. לא "תודה" ולא "שלום". יש גם מי שמבקשים לא לצלצל או לדפוק בדלת, ואז בתעודת המשלוח מופיעה הערה: "להתקשר". ברור שהמסעדה לא משתתפת בחשבון הטלפון של השליח, וכמובן שכך גם הלקוח.
שיהיה לכם בתיאבון
מבין הלקוחות שמשאירים טיפ, הכי מרגיזים הם מי שגורמים לשליח להרגיש כמו קבצן בצומת: נפתחת הדלת, גברת חביבה מברכת אותך לשלום לוקחת את המשלוח שהזמינה בשווי 750 שקל, פותחת את הארנק ומוציאה שלושה שקלים, מושיטה לך אותם ליד, סוגרת את אצבעותיך סביב המטבעות, ואומרת: "קח, שיהיה לך". באותו רגע מתחשק לך להחזיר לגברת הנחמדה את כספה ולהגיד לה שכנראה היא צריכה את הכסף יותר ממך. אולם בפועל כל שתעשה הוא לחייך, להגיד "תודה ושיהיה לכם בתיאבון".
המרמור יחכה למטה ליד הקטנוע, כשהמחשבה שעולה היא שאם הגברת הייתה יושבת במסעדה, היא בטח הייתה משאירה 10 או 12 אחוזים מערך החשבון כטיפ למלצרית. כשזה נוגע לשליח - הכללים משתנים. סוג נוסף הם המתנצלים: "סליחה, אין לי כסף קטן", או: "זה כל מה שיש לי", ונותנים לך שקל תשעים במטבעות של 10 אגורות.
ברוב המסעדות הטיפים הם חלק גדול משכרם של השליחים. בעלי המסעדות מתעלמים מהחוק, אינם משלמים תוספת שכר עבור עבודה בשבת או בחג, גם לא עבור שעות נוספות, וגם החזרי נסיעות הם מחוץ לתחום. פשוט לא משלמים כל מה שהוא יותר מ-22.04 שקלים לשעה. ואם לא מתאים לך לעבוד ככה, התשובה בכל המסעדות היא אחת - "אתה תמיד יכול לעזוב".
למען ההגינות אספר שישנם גם לקוחות שביום חם מציעים כוס שתיה, ששואלים לשלומך, שדואגים לתת טיפ סביר. חבל שהם מיעוט בטל בשישים. שליח נתקל בלקוח אדיב בערך פעם בחודש, ורק אם עבד כל החודש.
השליחים הם דמות שלא מייחסים לה חשיבות, דמות נשכחת. אנא מכם, בפעם הבאה שתזמינו משלוח - חייכו לשליח. תזמינו אותו לכוס מים, תדאגו להשאיר לו טיפ של 10%. אני בטוח שלא תפשטו רגל.
הדר רז, סטודנט למשפטים, עובד למחייתו כשליח.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
