שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    במקום בו מצוי פחד - אין קיום לאהבה
    האהבה, אותו מסתורין רחב ידיים, לא יכולה להתגלות במקום של כיווץ וניסיון לשלוט במציאות. אם אני מפחדת שבן זוגי יעזוב אותי – האם אני באמת אוהבת אותו, או שאני רק תלויה בו, רגילה אליו וחוששת מפניו? האם אני בכלל מסוגלת לאהוב כשאני כל כך עסוקה בעצמי?

    אחד האתגרים הנפוצים בזוגיות הוא שאחד מבני הזוג רוצה להתפתח, ללכת לטיפול זוגי או לסדנה התפתחותית, והאחר לא. זה מצב מאד שכיח, שבו רק אחד מבני הזוג בשל להתפתחות. לפעמים פונים אליי נשים וגברים מתוסכלים מהמצב, שואלים אותי האם אני יכולה "לגרום" לבן/בת הזוג לרצות לבוא לטיפול.

     

    אבל האמת היא שהתשובה היא לא, אני לא מאמינה במניפולציות. אני כן מאמינה בלקיחת אחריות מלאה על הסבל שלנו, תוך הבנה שזוגיות היא מסע של שני אנשים נפרדים, ולכן באופן טבעי, הקצב ההתפתחותי שלנו שונה.

     

     

    אני רוצה יותר

    כדי להבין לעומק את ההבדלים הניכרים בקצב ההתפתחות של שני אנשים החולקים זוגיות, ננסה להתבונן על עצם הדחף שלנו להתפתח. בצורתו הגולמית ביותר הוא מתבטא בתור אותו רצון שהחיים שלנו יהיו "יותר" ממה שהם כרגע – יותר מאושרים, יותר מלאים, שנוכל לבטא את עצמנו יותר, שנהיה שמחים יותר, שהסקס שלנו יהיה יותר טוב.

     

    ברור שהדחף ההתפתחותי המופיע בכל היבטי החיים הוא ביטוי בריא וטוב של היותנו בני אדם. אנחנו יודעים עמוק בתוכנו שכל מצב יכול להשתנות, לצמוח ולהתרחב, ומחפשים את הדרכים לממש את הכמיהה הזו.

     

    אולם לדחף ההתפתחותי יש פאן נוסף, הרסני יותר בטבעו – כל תנועה התפתחותית אמיתית בחיינו וכל צעד שנעשה לעברו של השינוי, דורשים מאיתנו להניח למה שהכרנו מאחור, לוותר על המוכר, לאבד שליטה ולהיפתח לחדש.

     

    אני מפחדת

    רבים מאיתנו חווים קושי גדול בהתמודדות עם שינויים, עם התחושה של איבוד קרקע מוכרת ויציבה. שינוי דורש מאיתנו לפגוש משהו חדש וללמוד איך להתנהל איתו. ברבים מהמקרים, הפחד משינוי הוא הסיבה לפערים העולים בין בני הזוג – בזמן שהאחד מוכן לבדוק, לבחון, לשנות ולהתפתח, השני פשוט מפחד. מעדיף את הסבל המוכר, על פני חדשנות מפתיעה. חשוב להבין שבמקום בו מצוי פחד – אהבה לא יכולה להתקיים.

     

    אם אני מפחדת משינוי – אני לא יכולה לאהוב. למה? כי אני מפחדת. אני מפחדת שהוא יעזוב, מפחדת שאני אבין שאנחנו לא מתאימים, מפחדת שאדרש לעשות שינויים מהותיים בהתייחסות שלי אליו, אולי חוששת לוותר על הרגלים ודפוסים, ובעיקר מפחדת לפגוש את המרחב הלא ידוע של החיים, את אותה תחושה שאין לי מושג מה הדבר הבא שיקרה, אותו ניחוח חד ועוצמתי של איבוד שליטה ופתיחות מוחלטת.

     

    האהבה, אותו מסתורין רחב ידיים, לא יכולה להתגלות במקום של כיווץ וניסיון לשלוט במציאות. אם אני מפחדת שבן זוגי יעזוב אותי – האם אני באמת אוהבת אותו, או שאני רק תלויה בו, רגילה אליו וחוששת מפניו? במצב כזה אני עסוקה בתחושות וברגשות שלי, בתגובה שלי אליו. האם אהבה היא לא אותה איכות של הענקה, נתינה, ראייה שלמה וישירה של האחר ושל מה שיפה וטוב בו? האם אני מסוגלת לאהוב כשאני כל כך עסוקה בעצמי?

     

    מ'אני' ל'אנחנו'?

    תרבות שלמה של סגידה לחיי הנישואים והזוגיות, מלמדת אותנו שבזוגיות עושים הכל ביחד, שבזוגיות התפישה העצמית שלנו עוברת מ"אני" ל"אנחנו", ושאם זה לא כך – אז אנחנו בבעיה רצינית. האמת היא בהכרח יותר מורכבת – ברוב המקרים, אינטימיות וקרבה מתהווים באמצעות מאמץ מודע של שני הצדדים, ורצון אמיתי ויומיומי להעשיר את האהבה הזוגית.

     

    במילים פשוטות, אינטימיות רגשית היא לא נתון קיים – כי אם תהליך מתמשך של יצירה משותפת שדורשת השקעה, רצון אמיתי ומודעות הולכת וגדלה לדחף להתפתח. אך מה עושים כאשר אחד מבני הזוג רוצה להתפתח והשני לא? מצב כזה דורש מאיתנו להיזכר שפעם לא היינו בזוגיות, ואז ידענו שאם אנחנו רוצים לשנות משהו בחיינו - זה באחריותנו המלאה. בכל המקרים, למרות המאמץ הנדרש, יצאנו נשכרים ולמדנו משהו חדש על עצמנו ועל החיים.

     

    האמת היא שגם כאשר אנחנו בזוגיות – אנחנו עדיין לבד. חיינו בידינו וככל שנסכים להתבגר ולהפסיק לצפות מבן זוגנו להשתנות, כך נוכל לקחת אחריות הולכת וגדלה על תהליכי השינוי שלנו עצמנו, ונוכל להביא לזוגיות ניחוח חדש של התפתחות וצמיחה.

     

    אולי זה לא הוגן או לא צודק, אולם זו הדרך היחידה לנוע עם המציאות ולא נגדה. בכל המקרים שבהן טיפלתי בנשים או גברים שבני זוגם לא חשו את אותו דחף להתפתח, אחרי זמן מה משהו מהותי השתנה בזוגיות. לפעמים הצד השני ניאות להגיע גם הוא לתהליך הטיפולי, לפעמים השינוי שהאחד עשה פשוט שינה את ההתייחסות שלו לקשר והקשר השתנה, ולפעמים האדם הפונה הבין שהזוגיות הזו פשוט לא תעבוד. הכל אפשרי.

     

     

    לצאת מהקיפאון של חיינו

    מה שברור ממקרים כאלה, הוא ההבנה שבחיים האלה אנחנו קודם כל לבד. לבד במובן שאנחנו אחראים על עצמנו ועל חיינו, ואם רע לנו, אז אנחנו צריכים לטפל בזה. אז בואו נהיה אמיצים מספיק בזוגיות ומחוצה לה – להתפתח, לעבור דרך כל הפחדים, ולגלות מה נמצא מעבר להם. 

     

    בוא נקח אחריות על מסע החיים שלנו, ונפסיק לתלות את הקיפאון של חיינו בפעולות של אדם אחר, אפילו אם הוא בן הזוג שלנו. בואו נהיה אמיצים מספיק לשאול מה זאת אהבה, לקרוא לה, לבקש לגעת בה, לא נניח שאנחנו כבר יודעים משהו עליה, פשוט נסכים להיפתח, לגלות את סודותיה ולהתמזג איתה.  

    לכל הכתבות והעדכונים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים

     

     

     

    דורית בר – אימון אישי, טיפול מיני ליחידים וזוגות, מנהלת בית הספר 'חכמת אישה'

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    תלחמי בפחד ותפעלי לשנות את החיים שלך. זה לא יקרה מעצמו
    צילום: shutterstock
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים