שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: יובל חן, shutterstock
    מנהרת הזמן: תנו לעבר לעבור
    אמנם סיפורו של יעקב אבינו בא ללמדנו כי העתיד הוא שחשוב ולא העבר, אבל, כידוע, בתורה - מוקדם ומאוחר עשויים להתבלבל. כך קרה שיתרו, חמו של משה רבנו, בא מן העתיד וסייע לסוחרים המדיינים במכירת יוסף לישמעאלים

    "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו--כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים".

     

    וישב יעקב... וישראל אהב... והרי ראוי היה לומר: וישב יעקב בארץ מגורי אביו וכו׳ ויאהב את יוסף מכל בניו. ומדוע אמר פעם אחת יעקב ופעם אחת ישראל? לחזק מה שאמרנו קודם לכן, שיעקב הוא שם ילדותו ונגרר אחרי נסיבות לידתו, ולכן נאמר מיד "בארץ מגורי אביו", להראותנו שכל זה שייך לעבר.

     

    >> כניסה מהירה לפייסבוק שלנו - כאן! <<

     

     

    ואילו ישראל הוא שם שקנה לעצמו בכוחו שלו ואחרי מאבק אכזרי, ולכן מה שהוא מעביר לבניו הוא שמו החדש ולא את שם ילדותו. ובני עמנו לא נקראו בני יעקב אלא בני ישראל. המעבר הזה ממחשבה על העבר למחשבה על העתיד, יובן מהסיפור הבא, המופיע בספר יהודי ישן נושן.

     

    הציפור כמשל

    מעשה בציפור, ששכנה על אחד מעצי היער ולה שלושה גוזלים. יום אחד פרצה שריפה גדולה שכילתה את כל עצי היער והתקרבה במהירות אל הקן. לקחה הציפור בטפריה את אחד הגוזלים, והעבירה אותו אל מקום מבטחים מעבר לנהר הגדול.

     

    באמצע הדרך, בלב הנהר, שאלה אותו: כשאני אהיה זקנה, האם תציל אותי כמו שאני מצילה אותך היום? ענה הגוזל: בטח אמא! עזבה הציפור את אחיזתה בו, והפילה אותו אל תוך הנהר. גם עם הגוזל השני חזר אותו סיפור. וכשאמר: כן אמא, הטילה אותו אל המים הגועשים.

     

    כשהגיעה לאותו מקום עם הגוזל השלישי, שאלה אותו: כשאהיה זקנה, האם תציל אותי כמו שאני מצילה אותך היום? ענה הגוזל: לא אימא. כשאת תהיי זקנה, יהיו לי גוזלים משלי שאותם אצטרך להציל. ואת הגוזל הזה היא העבירה אל צדו השני של הנהר.

     

    זאת הסיבה שהתורה קושרת את השם יעקב אל בית אביו, ואת השם ישראל אל בית בניו. ולכן גם נפתחת הביוגרפיה הרשמית של יעקב במילים: "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה". כי מה שחשוב אינו העבר אלא העתיד. מי שאהב את רחל נקרא יעקב, אך מי שאהב את בניה נקרא ישראל. והצוואה שהשאירו לנו לדורות, אינה אהבת יעקב אלא אהבת ישראל.

      

    סוחרים ללא גבולות

    בהמשך מספרת לנו התורה על שנאת האחים ליוסף, ועל הדרך שבה מכרו אותו לסוחרים עוברי אורח. וכך כתוב: "וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים, וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר, וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים, בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף; וַיָּבִיאוּ אֶת-יוֹסֵף, מִצְרָיְמָה".

     

    הסוחרים שקנו את יוסף, ומכרו אותו, לא יכלו להעלות בדעתם כי העבד הזה ישנה את פני העולם. הם לא הכירו את מה שנאמר: הקונה עבד עברי קונה אדון לעצמו. הסוחרים היו מאז ומעולם מפיצי התרבות, המעבירים את הרעיונות החדשים מארץ לארץ.

     

    לא הממציאים הגדולים, לא הפילוסופים ולא המתקנים החברתיים הם שעיצבו את פניו של העולם אלא דווקא הסוחרים, שמכרו את החידושים והרעיונות לארצות רחוקות. בפני הסוחרים לא ניצבו גבולות. גם כאשר מדינות לחמו זו בזו, מצאו הסוחרים דרכים להמשיך בעבודתם הקדושה להפצת התרבות האנושית. ואמתיק זאת בסיפור בן למעלה מאלף שנה על נאמנות הסוחרים:

     

    מעשה בשני חברים טובים

    מעשה בשני אנשים שהיו אוהבים זה את זה אהבה נפלאה, וכל אחד מהם היתה נפשו קשורה בנפש חברו, ומפני רוב המלחמות הוכרחו וייפרדו איש מעל אחיו ויישבו בשתי מלכויות. ויהי היום ויבוא האחד בעיר חברו, ויוגד למלך ההוא ויחשבהו מרגל, לפי שבא מעיר אויבו, ויצו להרגו.

     

    וכשראה הסוחר שכלתה אליו הרעה מאת המלך, נפל לפני רגליו, ויבך ויתחנן לו שיעשה עמו צדקה אחת. אמר לו המלך: ומה היא? אמר לו: אדוני המלך, סוחר גדול הייתי, ורוב סחורותי נתתי לאנשים באמונה ולא כתבתי עליהם שטר, ואשתי ובני אינם יודעים עליהם, ואם אמות ולא אודיעם ולא אכתוב שטרות על הלוקחים, יישארו בני עניים מרודים. ועתה אלכה נא ואעשה זאת ואשוב.

     

    אמר לו המלך: ומי יאמין שתשוב? אמר לו: אדוני המלך, הנה חברי זה, שהוא יושב בעירך, יערבני. אמר המלך לחברו: האתה תערבנו שאם לא יבוא לזמן שאקבע לו, תמות אתה? אמר לו: כן אדוני המלך, אנוכי אערבנו, נפש תחת נפש.אמר המלך: בחיי אני אראה היהיה הדבר הגדול הזה.

     

    מיד נתן לו זמן ללכת ולשוב חודש ימים. וביום האחרון מהחודש, והמלך היה מייחל כל היום אם יבוא האיש, ויהי השמש לבוא, ועדיין האיש לא בא. ויצו המלך להביא את חברו מבית הסהר להתיז את ראשו. מיד הוציאוהו ברחוב העיר, וישימו החרב על צווארו.

     

    והנה קול שאון בעיר: הנה בא הסוחר. ויבוא האיש, וירא את חברו מוכן ליהרג, ויקימהו מהארץ ויקח החרב להניחה על צווארו שלו, וגם חברו עשה כן, ויהיו שניהם אוחזים בחרב. זה אומר: אני אמות וזה אומר: אני אמות תחתיך.

     

    וכראות המלך כי הפליאו לעשות באחרונה מן הראשונה, תמה מאוד הוא ושריו. ויצו המלך ויסירו החרב מעל שניהם, וימחול להם ויעשרם עושר גדול ויאמר להם: בבקשה מכם, אחרי היות חוזק האהבה כזה ביניכם, עשו אותי חבר שלישי לכם.

     

    האם גם היום קיימת הנאמנות הזאת בין הסוחרים? שמעתי שבין סוחרי היהלומים עדין נסגרות עיסקאות בלחיצת יד. אך יש מקומות בעולם שאותה לחיצת יד נקראת רחיצת יד. אחד מידידי, שהיה כל חייו סוחר מצליח, סיפר לי איך למשל מתנהל המסחר במזרח התיכון של ימינו. וכך אמר:

     

    דרכי המסחר באגן הים התיכון

    אתה נכנס למשרד שאליו הוזמנת, אתה בודק אם יש שם שולחן. אם יש שולחן אתה בודק אם יש לו ארבע רגליים. אם יש לו ארבע רגליים אתה בודק אם יש לידו כיסא. אם יש כיסא אתה מוודא שגם לו יש ארבע רגלים. אם יש לו ארבע רגליים אתה בודק אם יושב עליו אדם. אם יושב עליו אדם אתה בודק אם יש לו שתי ידיים. אם יש לו שתי ידיים הוא לוקח שוחד (מפי ידידי ד.ז.).

     

    וכל זה התחיל במכירת יוסף, שם נאמר: ויעברו אנשים מדיינים סוחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור, וימכרו את יוסף לישמעאלים. הביטוי "מדיינים סוחרים" אינו מעיד על מוצאם הלאומי אלא על משלח ידם.

     

    באותם ימים נתחלק עולם המסחר לשני ענפים מקבילים:
    סוחרים, שאצלם המחיר קבוע וסוחרים-מדיינים, שעומדים על המיקח ומתדיינים עם הלקוח כמה הוא מוכן לשלם.

     

    הסכנה שרבצה לפתחם של הסוחרים המדיינים, שהם לא תמיד ידעו לעשות חשבון של רווח והפסד, ולא פעם נאלצו למכור סחורה מתחת למחיר הקרן, ויצא שכרם בהפסדם.

     

    לכן מינו עליהם יועץ חכם שיידע לעשות חשבון זה, ויבדוק את היתרות בכל עיסקה ואכן נקרא שמו יתרו מלשון יתרה. והוא אותו יתרו כהן מדיין שלימד תורה זו למשה רבנו, ודרכו הגיעה אלינו, ואין מוקדם ומאוחר בתורה.

     

    • טור זה מוקדש לזכרו של המגיד מדובנא, ר׳ יעקב קרנץ (1806-1740), אהוב ליבו של הגאון מווילנה, שידע לתבל את הפירושים שלו לפרשת השבוע בסיפורים ומשלים מלאי הומור, שנלקחו מחיי היומיום של אבות אבותיי בליטא.

     

    שבת שלום, יורם טהרלב


    פורסם לראשונה 07/12/2012 11:19

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים