שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מה בא קודם? גירושין, אלכוהול, נידוי או ייאוש?
    בחורף הקודם נפטרו כ-45 דרי רחוב בישראל, חלקם מהיפותרמיה . ליאור לוי ה"אבא של ההומלסים" מספר כיצד יוזמה אישית שלו הפכה לפסטיבל שמתקיים בתל אביב זו השנה השלישית, למען ההומלסים. עלות הכניסה היא סוודר או מעיל

    לפני 8 שנים גרתי ברחוב גאולה, ליד הים... באחד מימי ינואר הקרים נפטר מקור איש שמעולם לא הכרתי. הוא היה הומלס. אך כשביררתי על נסיבות מותו התברר לי שהוא פשוט מת מקור.

     

    "איך מישהו יכול למות מקור בתל אביב?!" חשבתי לעצמי.. הרי החורף לא מגיע למתחת לאפס, פה זה לא אירופה...

    ביררתי בדבר החדש הזה שנקרא אינטרנט, גיליתי שבכל שנה מתים עשרות דרי רחוב בתל אביב.

     

    עלו לי הרבה מחשבות, הרבה שאלות: איך הם הגיעו לרחוב? למה הם לא מחפשים עבודה? למה הם ממשיכים להיות שיכורים ומסוממים? האם צריך להשלים עם המצב שהם יחיו ככה וימותו ככה?

     

    הכתבה שהולידה את "פסטיבל בסוודר"

    כתבתה של שלומית שרביט

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    לדרי הרחוב, ההומלסים, יש את הצד הרומנטי רק בסרטים. הנווד של צ'אפלין מלא חן ונחיצות. דרי הרחוב של צ'כוב מדברים שירה שיכורה. להומלסים התל אביביים אין את החן שהופך אותם לאנושיים יותר. הם פשוט הם: נשמות טועות שהמציאו את הביצה והתרנגולת. ואז אכלו את שתיהן.

     

    "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" 

    חשבתי שלא מספיק להאשים את הרשויות, הממשלה והעייריה בהזנחה. זה לא פוטר אותי. חשבתי הרבה על המניעים של אדם נורמטיבי לעבור לרחוב: הכישלון, הבושה, האשמה, הבדידות, האלכוהול והסמים.

     

    מתוך תחושה של מצפון עטופה באשמה שלהם פשוט אין את מה שלי יש.. החלטתי לאסוף עוד נתונים על מצב ההומלסים בעולם, בארץ, בתל אביב, עד לגאולה פינת רחוב הירקון, הרחוב שלי בזמנו. את כל מה שאספתי ערכתי וקיצצתי ל"מסמך לא שיפוטי" לא שיפוטי כלפיי ההומלסים, לא שיפוטי כלפיי החברה ולא שיפוטי כלפי עצמי.

     

    את המסמך הדפסתי במאות עותקים, הנתונים דיברו בעד עצמם וכל מה שנשאר לי

    לעשות היה רק להשאיר כתובת מייל של עצמי ולתלות את הדף שלי בכל העיר. הדפסתי את המסמך תחת השם "אנשים לאנשים" וכמו "זורו" תליתי את המסמך על גבי לוחות מודעות, עצים ומה לא.

     

    ביקשתי מאנשים בגדים חמים שהם לא צריכים, ושאני פשוט אבוא עם האופניים ואקח אותם אל ההומלסים ליד הבית שלי. הרגשתי כמו גיבור-על שיוצא למשימה. וכך בלילות החורף נסעתי, כמו שליח פיצה, עם בגדים חמים להומלסים. לפעמים מצטרפים חברים. סוג של תחביב..וזה נמשך מידי חורף.

     

    "פסטיבל בסוודר" נולד מתוך כתבה שנעשתה ב-ynet מעורבות על הפעילות שלי במסגרת "אנשים לאנשים". הכתבה הביאה להמון תגובות אוהדות ולאנשים שרצו להעביר אליי במהרה כמה שיותר בגדים חמים: תשומת הלב הפכה ל"מטרד" קיבלתי כל כך הרבה שקים מלאים בבגדים חמים שלא היה לי איפה לאחסן אותם. לבסוף נמצא מחסן דרך תורם אנונימי יקר. הועברו הבגדים לשם.

     

    עכשיו יכולתי לממש את שאיפתי הצנועה: לאסוף מוזיקאים ולבקש מכל אחד מהם לנגן שני שירים. ושהקהל שיבוא לראות אותם לא ישלם בכסף...הוא ישלם בסוודרים!

     

    הפסטיבל הוא  יוזמה פרטית, שנועדה לערב את קהילת תושבי העיר בנעשה מתחת

    לחלון ביתם, בלי שיפוטיות וביקורת, להושיט יד לאלו שמזלם לא שפר עליהם.

     

    בחורף 2011 נפטרו כ-45 דרי רחוב בישראל, חלקם מהיפותרמיה - כך, שהעזרה שלכם בסוודרים עשויה להציל חיים!

    זוהי השנה השלישית שהפסטיבל מתרחש, בואו, יהיה בסוודר. 

     

    • פסטיבל בסוודר 3 יתקיים ביום שישי 11.01.2013 – לבונטין 7 בין 12:00 ל 17:00
    • מופיעים בהתנדבות מלאה: איה כורם, דני גלבוע, זאב טנא, סגול 59, יהודה קייסר, אהובה עוזרי, מידנייט פיקוקוס, חמי רודנר, יא יא, הבילויים, מרסדס בנד, מלכה באיה, בני בשן, איתמר רוטשילד, שרון מולדבי, נועה מיי.
    • מתקלטים בהתנדבות מלאה: אייל גולדמן, אייל לניאדו, שימי קוברסקי, צח זמרוני.

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "איך מישהו יכול למות מקור בתל אביב?!"
    צילום: יהונתן צור
    מדביק כרוזים כמו זורבה
    צילום: יהונתן צור
    אנשים לאנשים
    צילום: יהונתן צור
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים