שוויון בנטל - קודם כול עבודה

הצלחתו של יאיר לפיד בבחירות האחרונות החזירה את הדרישה לשוויון בנטל הגיוס לצה"ל אל מרכז הדיון הציבורי. המגזר החרדי, המהווה כעשרה אחוזים מאוכלוסיית המדינה, הוא ככל הנראה המגזר המתוגמל ביותר בארץ: החרדים אינם נדרשים לשרת בצה"ל, אברכים מקבלים תקציבים ותנאים שסטודנטים חילוניים יכולים רק לחלום עליהם. קריטריונים הקשורים לדיור ציבורי ומשכנתאות בתנאים מועדפים בנויים כך שהם מפלים לטובה זוגות חרדיים, וערים חרדיות זוכות להטבות תקציביות ניכרות. 

יאיר לפיד ככל הנראה ייכשל באופן דומה למפלגות קודמות שניסו לקדם את השוויון הנטל משתי סיבות עיקריות. ראשית כול, האי-שוויון בנטל הוא סימפטום. הוא נובע מכוחן של המפלגות החרדיות, המהוות לשון מאזניים במערך כוחות פוליטי הבנוי עדיין סביב ציר ימין-שמאל מדיני-ביטחוני. כבר קרוב לשני עשורים המפלגות החרדיות ממליכות ומדיחות ראשי ממשלה, ומעניקות את תמיכתן השקטה לתהליכי שלום, מבצעים צבאיים ורפורמות מבניות במשק - הכול בתמורה לכספים המגיעים ישירות אל ציבור הבוחרים שלהן ולהבטחה שהסטטוס-קוו ישמר.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

בדד נלך? / עמי אילון

מוסרי זה הכי, אחי / נמרוד אלוני

מפלגת שינוי, בשיא כוחה, הצליחה להביא בינואר 2004 לפירוקו של משרד הדתות, אך רק ארבע שנים עברו לפני שאנשי ש"ס הצליחו להחזיר את המשרד לחיים. ללא שינוי שיטת המשטר באופן שיבטל את כוחן של המפלגות החרדיות, כול ניצחון שתנחל מפלגת "יש עתיד" בשנים הקרובות יהיה זמני בלבד.

שנית, לא ניתן לכפות עניין משמעותי בסדר גודל של שירות צבאי או שירות לאומי על אחוז כה גדול מאוכלוסיית המדינה, בניגוד מוחלט לרצונו. אין מספיק תאי כלא בארץ על מנת לכלוא את כול אותם הצעירים החרדים שיסרבו להגיע לבקו"ם בהוראה ישירה של הרבנים שלהם, בתמיכה של בני משפחתם הקרובים. לא מדובר כאן בפעולה חד-פעמית כמו תוכנית ההתנתקות, אלא בתהליך רחב הרבה יותר שאמור לחזור על עצמו מדי שנה, מדי מחזור. בעוד שהמגזר החילוני רואה בשירות הצבאי ערך חשוב, החרדים מרגישים שמדובר בכפייה הרסנית לאורח חייהם ואין שום סיכוי שדבר כזה יוכל לקרות ללא הסכמתם.

יש מטרות טובות יותר

גם אם נתעלם מכך שמדובר במטרה בלתי אפשרית להשגה, נשאלת השאלה האם החברה הישראלית באמת תרוויח משהו מכפיית שירות צבאי או לאומי על החרדים? האם בתי החולים בארץ מעוניינים באלפי עובדים חסרי השכלה או כישורים רלוונטים, ויותר מכך, חסרי מוטיבציה לחלוטין? האם מגן דוד אדום מעוניין בהם? לשם מה זקוק להם צה"ל, שכבר היום סובל מעודף כוח אדם? במקרה הטוב ביותר, פשרה שתושג בנושא הזה תהפוך לכסת"ח הגדול ביותר בתולדות המדינה, כאשר הצעירים החרדים יעסקו בצביעת בתי כנסת ובשלל עבודות פיקטיביות שיירשמו תחת "שירות לאומי", ויפוקחו על-ידי מנגנון ביורוקרטי עצום ומסורבל מאין כמוהו, בעלות אדירה וללא שום תועלת.

יש מטרות חשובות יותר, אפשריות יותר. הנטל שנושא מעמד הביניים הישראלי על כתפיו אינו רק נטל השירות הצבאי, אלא גם עול המסים שנופל בעיקר על כתפיו. כ-90% ממס ההכנסה נגבה משני העשירונים העליונים של העובדים בארץ (בעלי הכנסה הגבוהה מ-13,500 שקלים בקירוב). החרדים, לעומת זאת, נמצאים ברובם בעשירונים התחתונים שאינם משלמים בכלל מס הכנסה. שילוב החרדים בשוק העבודה, תוך כדי הכשרות מקצועיות בתחומים מבוקשים ושינוי התמריצים הקיימים - המעודדים צעירים חרדים לא לעבוד - יכול להיעשות בהסכמה עם המפלגות החרדיות, ולהוביל לחלוקה צודקת יותר של נטל המס. את נטל השירות הצבאי ניתן להפחית על ידי מעבר הדרגתי לצבא קטן יותר, יעיל יותר, מקצועי יותר - בהתאם להמלצות ועדת ברודט וועדת שפר.

רדיפה אחרי מטרות בלתי ישימות יכולה אולי להיות צודקת, אך היא איננה חכמה. בסופו של דבר היא רק תגדיל את החיכוכים ואת השסעים בחברה הישראלית, ותפגע ביכולתנו ליצור כאן עתיד טוב יותר לכולנו.

אורי כץ הוא דוקטורנט לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, בעל הבלוג "דעת מיעוט" בנושאי כלכלה וחברה.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il