שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כשלכסף אין משמעות. עסקים עם בודהיסטים
    בשעתו, בודהא אמר לתלמידיו כי הכסף אינו דבר רע ואינו דבר חיובי, הוא ריק, והשאלה היא איזה שימוש אנו עושים בו. במשפט זה מאמינים גם היום אנשי עסקים רבים המגיעים ממדינות בהן נפוץ הבודהיזם. איך עושים איתם עסקים? משנים הרגלים שלנו כישראלים, ומנסים להבין את המקומיים

    מונגוליה, מדינה בודהיסטית דלת אוכלוסין ורבת מחצבים, מחוזרת בשנים האחרונות על ידי יזמים רבים מרחבי העולם שמריחים את האפשרות להקים בה עסקים רווחיים לנוכח הגאות הכלכלית שהם צופים לה. לא כל יוזמה כזאת מתקבלת ואלו שנדחות מקבלות, לעתים, תשובה שלילית מסיבות מעניינות ויוצאות דופן.

     

    טורים נוספים מאת טל רשף :

     

    בין כל היוזמות, הייתה בשנים האחרונות יוזמה להקים בקרבת עיר הבירה מרכז גולף, שלמענו תכננו היזמים להכשיר שטחים נרחבים של דשא. יוזמה אחרת שנדחתה הייתה הקמת מלון עם קזינו באותו אזור. הראשונה נדחתה משום שמונגוליה מכוסה בעשב טבעי והדשא אינו חלק מהצמחיה הטבעית שלה, ואילו השניה לא קיבלה אישורים משום שהימורים אינם עולים בקנה אחד עם עולם הערכים המקומי.

     

    היזמים מאחורי שתי ההצעות הללו למדו בדרך הקשה שתפיסת עולם בודהיסטית אינה רק עניין למקדשים ונזירים. הבנה תרבותית של מדינות באסיה היא חלק הכרחי מהתכנון העסקי.

     

    נזירים בודהיסטים ()
    נזירים בודהיסטים

     

    הסיפור שלנו מתחיל כמה אלפי קילומטרים דרומה ממונגוליה, במדינה קטנה שהתקיימה במורדות ההימלאיה שבצפון הודו, לפני למעלה מ-2,000 שנה. בן נולד בחצר המלך, מנבאים לו בהולדתו כי יביא גאולה לאנושות ועל כן הוא גדל מבודד מכל חשיפה לסבל אנושי.

     

    כמו בכל אגדה, הגורל חזק יותר מכל מניפולציה, בבגרותו הוא מגלה את הסבל האנושי, ויוצא למסע חיפוש שבסופו הוא מפתח את הדרך שאותה אנו מכירים היום כבודהיזם. דרכו של הבודהיזם היא בהתמקדות פנימה אל תוך נפש האדם וביטול החיפוש אחר סיפוק תשוקות וצרכים בעזרת אנשים ושאר אמצעים חיצוניים. דרך חיים זו התפשטה לכל עבר - עד לסין, תאילנד ודרום קוריאה - ומנהלת מאז את חייהם של מאות מיליוני אנשים לאורך הדורות.

     

    נכון, אמנם מדובר בעניין רוחני - השתלשלות היסטורית שבבסיסה אגדה יפה - אבל כמו שראינו במקרה המונגולי, יש לכך גם משמעות כלכלית ועסקית. מיד נחזור לכך.

     

    הודו פחות מקיימת את המסורת 

    דוקא בהודו, שבה נולד ופעל אותו נסיך אשר נודע לימים בשם בודהא ("זה שהתעורר"), לא מתקיימת היום נוכחות גדולה של דרכו. מעטים הם הבודהיסטים בארצו של מהטמה גנדהי, ומרבית חסידיו של בודהא בהודו הם למעשה פליטים טיבטים, חסידי דרכו של הדלאי למה. לעומת זאת בכל מקום שממזרח או מצפון להודו, הדרך הזאת הפכה לחלק מהנוף המקומי ומאגדת תחתיה אוכלוסיות עצומות. היא מתקיימת תחת שלטון קומוניסטי בארצות בהן הוא שולט, מול דיכוי או לנוכח שלטון גנרלים וכן בערי הפאר של ארצות השגשוג הכלכלי.

     

    זה שמגיע לעשות עסקים בארצות דרום מזרח אסיה, בטיבט, במונגוליה, ביפן או בדרום קוריאה צפוי למצוא מולו מנהלים ואנשי עסקים שיש להם פסל של בודהא בביתם, שמשתחווים בסטופה ומקיימים, מי יותר ומי פחות, את תורתו של "זה שהתעורר". דרך החיים הזאת מעצבת את חשיבתם, את אורחות חייהם, את סולם הערכים שלהם ולפיכך היא קריטית להבנת צורת החשיבה וההתנהלות העסקית שלהם.

     

    בודהא, אשר הוטרד מהסבל שהוא ראה בחיי האנשים, מצא את מקור הסבל הזה בהשתוקקות האנושית להשיג סיפוקים. הוא מצא כי ההנאה שמעניקים מקורות חיצוניים דוגמת ארוחה, סקס, רכוש או הערכה חברתית צפויה להישחק במהרה, לפנות את השטח לציפיה להנאה חדשה ולגרום במהרה לתסכול. הוא מסביר לתלמידיו כי עם ההנאה המושגת עולות הציפיות להנאות גדולות יותר בהמשך הדרך, ואת הרעב הזה לא ניתן להשביע. זה מירוץ מתסכל אחר הנאה שגורם בסופו של דבר לסבל.

     

    הפתרון שהוא מציע, ואשר הופך להיות המישנה הסדורה של מאות מיליונים בארצות המזרח, הוא לשבור את מעגל הקסמים, להפסיק להשתוקק. הדרך כיצד להגיע לשם, דרך שמונה הסעיפים הבודהיסטיים, אינה קלה והיא מכוונת את המאמין להניח הצידה את האגו, ובכלל להמעיט ככל האפשר בשימוש במילה "אני", לא לשאול את עצמו "מה אני רוצה", ובמקום לצפות להנאה לשאוף לעבר האין, לכיבוי השלהבת של הרצונות. האידיאל הוא אותה נירוונה שמשמעה הוא "כיבוי הנר". המקום הגבוה ביותר אינו נמצא היכן שאני מגיע אל הסיפוק הרם ביותר, אלא במקום בו צרכיי, מחשבותיים ושאיפותיי הם מועטים ככל האפשר.

     

    כל זה מוגש כאן על קצה המזלג ממש. יש עולמות שלמים של הרחבה מעבר לכך.

     

    גם ביהדות יש ניגוד 

    אכן, כפי שבוודאי שמתם לב, יש ניגוד מסויים בין המעטת העצמי והתגברות על צרכים חיצוניים לבין פעילות עסקית. כמו בתורות רבות אחרות, גם בבודהיזם אנשים חיים בסתירה בין האידיאלים לבין ההתנהלות היומיומית שלהם, כך זה ביהדות וכך גם בכל דרך חיים אחרת מן הסתם.

     

    איש העסקים הבודהיסטי יודע כי כמו שאמר בודהא לתלמידיו בשעתו, הכסף אינו דבר רע ואינו דבר חיובי, הוא ריק, והשאלה היא איזה שימוש אנו עושים בו. אותו איש עסקים או מנהל גדל בחברה בה כל אחד מיישם במידה חלקית את דבריו של המורה, שבה הנזירים זוכים למבטי הערצה על היכולת שלהם ללכת עם הדרך הזאת עד למה שנראה כמו ההגשמה המלאה שלה.

     

    אותו איש עסקים גם חי בחברה שמכניסה אלמנטים פולקלוריים לדרך הבודהיסטית הקפדנית, ולמרות הציווי להתעלם מן האמצעים החיצוניים היא סוגדת לדמותו של בודהא ולפסליו, מתפללת במקדשים ובסטופות, מצלצלת בפעמונים ומקיימת טקסים. כן, זה לא בדיוק מה שבודהא הטיף לו, אך טבע האדם כנראה חזק מכל אמת פילוסופית.

     

    בעולם העסקים של מדינות דוגמת דרום קוריאה, יפן ולאוס, אנשי העסקים מביאים איתם תיאבון להצלחה כספית כמו בכל מדינה אחרת, אך לצד זאת הם גם מביאים מאפיינים בודהיסטיים שמומלץ לקחת בחשבון. בתרבויות הלומדות כי ה"אני" הוא מכשול, הצניעות נחשבת למעלה גבוהה, ואין הערכה למי שמהלל את עצמו או את החברה שמטעמה הגיע.

     

    סמלים בודהיסטיים נחשבים כבעלי ערך רב, וקשה לסלוח לישראלי שיתבטא כלפיהם בזלזול או אפילו כלפי זה שיפנה בהיסח הדעת את סוליות נעליו כלפי פסל של בודהא (וכאלה יש בכל פינת רחוב ובכל בית מלון כמעט). בתרבויות אלו גם מי שלא הצטרף למנזר למד בילדותו תרגול פנימי ושליטה עצמית על מנת שלא לתת לרצונותיו לשלוט בו. התרבות הצומחת מכך היא תרבות של שליטה עצמית, והחברה מעריכה אנשים המצטיינים באיפוק ונמנעים מגילויי רגשות מוקצנים ומהתנהגות ספונטנית.

     

    במדינות אלו התנהגות אגרסיבית והרמת קול אינם נתפסים כביטוי של עוצמה אלא דווקא של חולשה, חוצפה היא עדות לאישיות בלתי בוגרת וכל אלה, וגם מרכיבים אחרים, מציבים אתגר בפני איש העסקים הישראלי: דע את עצמך ושלוט בעצמך אם ברצונך להצליח כאן בעסקים. 

     

    טל רשף יועץ ומרצה לתרבויות ועסקים בדרום קוריאה , מנהל את פורום אסיה – ישראל לעסקים, מחבר הספר "המדריך הישראלי לעסקים בסין"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    נזיר בודהיסטי. לא רק הנזירים מאמינים
    צילום: רויטרס
    טל רשף
    מומלצים