קאסטות ועסקים בהודו: שיטת חבר מביא חבר

במערב אנו מכירים אותה כ"קאסטה", בהודו מכנים אותה בשם ג'אטי (Jati). כל בן לדת ההינדית נולד אל תוך קאסטה וגם תת הקאסטה ואליהן הוא משתייך. ההשתייכות הזאת מגדירה את המעגל החברתי שלו, הסטאטוס שלו בחברה, את בן או בת הזוג העתידיים שלו ולעתים קרובות גם את תחום העיסוק שלו.

• לקריאת טורים נוספים של טל רשף
  

כל אלה משמעותיים, מלבד העניין התרבותי, גם על מנת להבין כיצד מתנהלים עסקים בהודו. עסקים בכל מקום במזרח אסיה דורשים הבנה בין-תרבותית, בהודו זה בולט באופן מיוחד, ואחד מתחומי התרבות ההודית המשפיעים ביותר על עסקים הוא נושא הקאסטות.

הקאסטה היא הקבוצה החברתית של כל אדם בהודו ובכלל זה של איש העסקים ההינדי. היא גזירת גורל, היא תולדה של הקארמה שלו, כלומר מה שהוא עשה או לא עשה בגלגול הקודם של חייו. מבחינת ההודי הקאסטה ותת הקאסטה שלו הם דבר נתון כמו קומתו, צבע עורו ותולדות משפחתו, ומעטים הם אלה המנסים לצאת מתוך המסגרת הזאת.

מקור החלוקה המעמדית הזאת היא בכפר ההודי שבו היו תמיד איכרים ובעלי מלאכה, מתחתם - משרתים ומעליהם בעלי האדמות שהם במקור מעמד הלוחמים, ולצידם הברהמינים, הכוהנים האחראים על הטקסים ועל הקשר עם האלים: ארבע קאסטות עיקריות. כל אחת מאלה מתחלקת חלוקת משנה: בין בעלי המלאכה יש תת קאסטות של נפחים, עגלונים, דייגים וכיוצא באלה, ואפילו הטמאים, אלה שלרוע מזלם נולדו מחוץ למסגרת של קאסטות ולפיכך נדונים לעסוק במקצועות של פסולת ומוות, נחלקים על פי משלח ידם לתת קבוצות של מפני אשפה, קצבים, מנקי מחראות ועוד.

כמו בכל מסגרת בחברה האנושית השתייכות משותפת יוצרת קירבה, הזדהות וגם סיוע הדדי. לבני הקאסטה יש אלים משלהם, חגים משלהם, הם חוגגים זה את שמחותיו של זה ומשתתפים זה באבלו של זה, הם מתקוטטים בינם לבין עצמם אך גם תומכים זה בזה, מקיימים קופת עזרה משותפת, מתגייסים לסייע למי שהגיע לעונה בוערת, ונשענים על זה שיש לו יותר, ה"גביר" אם תרצו. זה מתבטא גם בעולם העסקים.

הכפר ההודי והעיירה היהודית

אמרנו "גביר"? ובכן, כן, יש מקום להקבלה הזאת לעיירה היהודית. בתוך העיירה היו חיי קהילה מבחינה חברתית וכלכלית, והם המשיכו גם מחוץ לזה. היהודי שהיה נוסע לעיר רחוקה ידע כי תמיד יוכל להגיע לבית כנסת או לדפוק על דלת ביתו של יהודי ולקבל סיוע. זה מתקיים בחייו של ההודי בן הדת ההינדית, היוצא מכפרו ומגיע לכפר אחר ואולי אף לעיר הגדולה. זה קורה יותר ויותר לנוכח המודרניזציה העוברת על הודו.

מאות מיליונים מתושבי הודו היום חיים בערים ותרבות הג'אטי נמשכת ומלווה אותם גם שם. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות על ידי חוקרים דוגמת קאיוון מונשי ומרק רוזנצוייג מראים כי כ-95% מהתושבים עדיין מתחתנים רק במסגרת תת הקאסטה שלהם. יתרה מזאת, בדומה לסוחר היהודי הם עושים שימוש במסגרת הזאת גם בתחום העסקי. למעלה מ-35% מעובדי הצווארון הלבן בהודו יודעים לספר כי את המישרה שלהם הם איתרו באמצעות אדם שאליו התחברו בזכות השיוך הקאסטי המשותף להם, ובתחום הצווארון הכחול המספרים גבוהים עוד יותר ומגיעים לכ-70%.

לכאורה אין בכך דבר יוצא דופן, הרי גם בסין עבודות מושגות על ידי היכרויות, וכך גם במסגרת הדרך הוייטנאמית לעשות עסקים, ההבדל הוא בכך שבהודו זה שמביא את העובד אל ראיון העבודה יכול להיות אדם שאיתו יש לו קשר רופף ביותר ואולי אף פחות מכך, ומה שמחבר אותם הוא אך ורק הסולידריות של בני אותה תת קאסטה. אתם עורכים ראיונות עבודה בהודו? שווה להכיר את השיוך של זה שמתייצב לראיון.

הודים המהגרים מן הכפר אל העיר מסתייעים בחברים לקאסטה, שאותם לא הכירו קודם לכן, במציאת מקום מגורים (גם אם הוא על המדרכה), במציאת עבודה ובדרכים להימנע מעימות עם החוק. בקבוצות העשירות קיימת גם סולידריות של אנשי עסקים, קרנות סיוע הדדי ושימוש בקשרי מימשל.

דעו לבחור את הסוכן המתאים

לדברים אלה גם יש פנים מכוערים. הסטטיסטיקה ההודית יודעת לספר כי מרביתם המכרעת של מעשי האונס הקבוצתי במדינה מתבצעת בידי גברים בני הקאסטות העליונות על נשים בנות קאסטות הנחשבות נחותות.

במרבית המקרים החקירה נסגרת בלי תוצאות, גם כאשר התלונה כוללת פרטים מזהים של הנאשמים. זאת אולי משום שבני קאסטות גבוהות ממוקמים במקומות הנכונים על מנת לסגור חקירה או להביא לזיכוי במשפט. סוג אחר של סולידריות.

למציאות הזאת יש משמעויות עסקיות שעל הישראלי לקחת בחשבון בבואו לעשות עסקים בהודו. יכולתו של הסוכן המקומי ששכר ליצור קשרים עסקיים תלויה פעמים רבות בקירבה בין הג'אטי שלו לזה של קהל היעד, זה בולט מאוד בענף היהלומים ולא רק בו.

העובד המקומי שממליץ בפניו על עובד חדש, יתכן והוא עושה זאת בגלל שיוך קאסטי משותף, וכדאי מאוד לקחת זאת בחשבון. במקביל, יצירת קשר חם וקרוב עם איש עסקים הינדי יכולה לפתוח שער אל שלל היכרויות נוספות של בני תת הקאסטה שלו.