מתבצרים על הגבעה

לפני כחודשיים נסעתי ליישוב פסגות לפגוש את אנשי מועצת מטה בנימין. מטרת הפגישה הייתה דיון על המתנחלים ותדמיתם בחברה הישראלית. הם ביקשו לשמוע דעה מבחוץ. בעצם, לא בדיוק מבחוץ - אלא ממי שגדל לא רחוק משם בשומרון. בראש השולחן ישב אבי רואה, אז ראש המועצה. ניהלנו שיחה פתוחה, לעתים נוקבת. במשך שנים מנסים ביהודה ושומרון לשדר נורמליות, להילחם בדמוניזציה המסורתית שעושים להם. אחרי ההתנתקות הבינו שהלהט ההתיישבותי לא מספיק כדי לרתום את העם וצריך להתנחל גם בלבבות.

עוד בערוץ החדשות של ynet:

בכיר אוסטרלי: זיגייר עשה משהו יותר חמור

"טרור הצניעות" בביתר עילית: ראש העיר נחקר

חבל בנימין, אזור מחלוקת מרכזי, אירח מעצבי דעת קהל לסיור של נורמליות: יין בוטיק, אוכל משובח, נופים יפהפיים ואתרים ארכיאולוגיים מהחשובים בעולם. מי שמבקר שם חייב לשאול את עצמו: האם זה אפשרי לחתום על הסכם שלום שמשמעותו פינוי יישובים? האם המציאות לא השתנתה עד שנותרו רק הסדרי ביניים?

אותי הזמינו לדיון על תקן הספקן. דיברתי איתם על הצורך בקולות נוספים. 350 אלף איש גרים ביהודה ושומרון, ואת רובם לא מעניין מה קורה במגרון ועל איזו גבעה מקימים קרוואן בלילה. הם ישראלים נורמטיביים שגרים באיו"ש ולא להפך. יש בהם אנשי אידיאולוגיה קיצונים, רובם לא.

אם כך, שאלתי, איפה האמירה שלכם מחוץ לגבעות? איפה הדאגה מההקצנה הדתית? איפה השיח על הדמוקרטיה הישראלית וזכויות האדם? איפה השוויון בנטל? שאלת מעמד הביניים? הרי כל הקולות האלה קיימים ביו"ש. ובכל זאת, במקום להיות חלק מהשיח הישראלי, צצים המתיישבים רק כשיש מאבקים על מאחזים. זהו עוול להצטייר כתופעה שולית שכל תפקידה הוא להילחם בפינוי שכונה בבית-אל. ההפך הוא הנכון, אמרתי. אתם מובילים. הם הקשיבו בנימוס. חלקם הסכימו ואחרים התווכחו. נפרדנו כידידים.

השבוע ביקר המארח שלי מאז, אבי רואה, את השר אלי ישי במשרדו. הפעם הגיע רואה כיו"ר מועצת יש"ע. מסביב לשולחן ישבו חברי פמליית המתיישבים, חובשי כיפות סרוגות, מאחוריהם מצלמות הטלוויזיה. כובד הברכות שהרעיפו המתיישבים על השר ישי איים להכריע את שולחן העץ הממשלתי. השר ישי, כך מתברר, דאג לתקציבי המועצות ביהודה ושומרון, ולפיכך זכה בברכת תורה ועבודה עם איחולים אקטואליים שיישב גם בממשלה הבאה. במילים אחרות, אל תירא עבדי ישי, שום דבר חדש לא מתחיל. אנחנו איתך. זזתי בכיסא בחוסר נוחות.

אחרי המאמצים האדירים להתנחל בלבבות יושבים מי שאמורים לייצג את ההתיישבות ביו"ש ומרכינים ראשם בפני הקומבינה. בעוד שרוב הציבור הישראלי, ובתוכו מצביעי

 הבית היהודי, רוצה ממשלה שתוביל לשינוי חברתי, במועצת יש"ע מבקשים את התקציבים הישנים והמוכרים. מנהג אביונים שכל מחשבתם היא השרידות בשנים הקרובות. מצפן התעדוף התקלקל בדרך לירושלים.

הצורך לרתום את החברה החרדית למעגל הזהות הישראלי, להכניס אותם למעגל העבודה, חשוב למדינה יותר מכל תקציב פוטנציאלי. אם נפנה גבעה נוספת בחבל בנימין, דבר לא יקרה. אם, לעומת זאת, הממשלה הבאה לא תעשה שינוי דרסטי, מעמד הביניים - ובתוכו המתיישבים, שמשרתים בצבא ומשלמים מסים - עלול לקרוס. אנשי מועצת יש"ע הסבירו מספיק את עמדתם בנושא המדיני. הגיע הזמן שינקטו עמדה ערכית מול אתגרים אחרים של מדינת ישראל.