מחיר החופש: זוגיות פתוחה כפנטזיה בעייתית

אתם יכולים לדמיין את בני הזוג שלכם חוזרים הביתה בבוקר יום שישי, נכנסים להתקלח וכשיוצאים, מספרים לכם שהיה להם סקס מעולה אמש עם מישהו שהוא ממש לא אתם? זוהי המהות של מערכת יחסים פתוחה. פה ושם שומעים על אנשים שמצליחים להסתדר נהדר בקשר כזה: שני הצדדים מאושרים, אוהבים ומחויבים רגשית, בעוד הרגליים שלהם חובקות פרטנרים מתחלפים אקראיים.

עוד בנושא:

כל המרבה הרי זה משובח?

זוגיות פתוחה היא רק הגדרה אחרת לבגידה

לפני כמה שנים, הייתי במערכת יחסים שלא מעט גברים יקראו לה מושלמת: לא רק שלא הייתי צריך לצאת ולמצוא לי בחורות בעוד יש חברה אוהבת שמחכה לי בדירתה - היא אפילו מצאה אותן בשבילי. והצטרפה אלינו, סדום ועמורה סטייל. אך על אף החירות הזו, גיליתי שלחופש מוחלט יש מחיר מוחלט, אשר כל מי שרוצה לחיות במערכת יחסים בריאה פשוט לא ירצה לשלם לעולם.

הכרתי את אלה (השם בדוי, הסיפור אמיתי) באינטרנט. התחלנו להתקשקש ברשת חברתית זו או אחרת (כן, היו דברים כאלה לפני פייסבוק) ומהר מאוד קלטנו שכיף לנו לשוחח, שיש הרבה דברים ששנינו שונאים ושמשני צידי המסך יושבים סוטים מלוכלכים רציניים.

תוך זמן קצר נפגשנו. היה לנו דייט שנמשך ארבעה ימים: לקחנו חופש מהעבודה כדי להסתובב ברחובות תל אביב ביום ולהתגלגל במיטתה בלילה. היה ברור שמתחיל פה משהו משמעותי.

אחד הדברים הראשונים שסיפרה לי על עצמה היה שהיא אוהבת בנות לא פחות ממני, אולי יותר, ושכדי להיות איתה, יהיה עלי לכבד את זה ולפרגן לזה. "חזון אחרית הימים", אמרתי לעצמי. "יאללה, אני בפנים. איפה חותמים?"

שובו של כוכב הסקס

למרות ההצהרה שלה, במשך שלושה חודשים לא נשאה מערכת היחסים שלנו אופי פתוח כלל. חוץ מדיבורים, לא ראיתי אותה מסמסת "ערה?" לאף אחת או מביעה געגוע לחזה מפותח יותר משלי. אך כל זה השתנה כשחזרו צבי הנינג'ה מחו"ל. מדובר בארבע חברות שלה אשר גדלו יחד, התלבשו, דיברו ונשמעו בסגנון דומה מאוד, כשכל אחת היתה סוטה ססגונית מסוג אחר.

הן היו מין "צוות לעניין" של סטיות, כשכל אחת מומחית בתחומה: הראשונה היתה אקסהיביציוניסטית שאהבה סקס פומבי במקומות מוזרים (עליה אספר לכם יום אחד בפירוט), השניה מומחית בונדג' (קשירות) עם חיבה לעור ושלשלאות, את השלישית ניתן לתאר כבחורה משונה במיוחד שאהבה רק גברים חסרי ביטחון ומוגבלים אסתטית, ועוד ג'ינג'ית אחת, שפשוט היתה חרמנית מהממוצע (ממוצע בכלא נשים, That is).

הן שהו יחד באוסטרליה במשך שנה ועתה חזרו לארץ, להתאחד עם הצלע החמישית של כוכב הסקס הזה - החברה שלי, אלה. בסוף הערב הראשון בו ישבתי עם החבורה העליזה, אמרה לי גברת שלשלאות: "אתה טמבל, אבל חמוד. ביום שישי אני באה לישון אתכם". במשך שעה-שעתיים פינטזתי על התענוג שמצפה לי, עד שמשהו השתנה אצלי בראש. במקום לחשוב על פוזיציות או על פרוטאינים, יכולתי לחשוב רק על בגידות.

לפני זמן רב, במה שנראה כבר אז כמו חיים אחרים, חוויתי כמה וכמה מערכות יחסים איומות. חלקן נגמרו כשגיליתי שבת זוגי בגדה בי ובכמה מקרים - אפילו תפסתי אותה על חם. את ההרגשה קשה לתאר: זו פשוט תחושה של ביטול, מישהו פשוט מחק אותך, ויתר עליך, צמצם אותך ללכלוך על הרצפה. פתאום, מלהיות "החבר של" אתה הופך להיות "זה שאסור לספר לו". גועל נפש.

ולא יכולתי שלא לחשוב: מה יהיה אם אלה תראה אותי כך, עם אחת החברות שלה, מול העיניים? הרי לא יתכן שהיא תפרגן לדבר כזה. אין שום סיכוי. היא סתם דיברה באוויר ואני עלול לזרוק מערכת יחסים נהדרת רק בשביל סקס. פחד עמוק מאד פשט בעצמותיי.

יש לך משהו נגד פנטזיות?

כשהסברתי את זה לאלה, היא לא הבינה מה הבעיה שלי. אמרה שזה באמת בסדר, שככה היא ושזה לא כל כך דרמטי כמו שאני חושב. כשהתעקשתי, כעסה מאוד: "מי אתה שתגיד לי איך אני ארגיש או לא ארגיש? למה אתה חושב שאני לא יודעת מה אני רוצה?". כל ניסיונותי להסביר נתקלו בטיעון שקשה מאוד לשבור: "אני לא מבינה אותך. מה כיף יותר מסקס חופשי? מה טוב יותר? יש כל כך הרבה אנשים שזו פנטזיה בשבילם. מה דפוק אצלך?", תמהה.

אני, מצידי, ניסיתי להסביר לה שבשניה שהיא תראה אותי עם חברה שלה, הכל יתהפך מצידה, ושאני אוהב אותה ולא רוצה לאבד אותה. כך בילינו כמה ימים בלריב וגברת שלשלאות לא הגיעה לישון עמנו. הסיפור הסתיים בכך שהסכמנו לא להסכים והמשכנו בחיינו המשותפים. או לפחות, כך חשבתי.

היינו יוצאים די הרבה עם צבי הנינג'ה, שהתגלו כפרטנריות-שתייה מעולות ומשעשעות. הפכנו למין מעגל חברתי כזה, שכלל את אלה ואותי, את ארבע המוסקיטריות ועוד כל מיני גברים שהן הביאו מפעם לפעם. ערב אחד שתינו קצת יותר מדי ומצאנו את עצמנו מארחים את הג'ינג'ית, שפספסה את האוטובוס האחרון לעיר מגוריה ונשארה איתנו בתל אביב.

הוויסקי עשה את שלו ומהר מאוד היתה ערימת בגדים גדולה יחסית על הרצפה שליד הספה בסלון. כל הדאגות שהיו לי קודם פשוט לקחו שני אקמול והלכו לישון מוקדם באותו לילה; אלה, ג'ינג'ית ואני המשכנו לחגוג גם כשהשמש עלתה. וכאן, כאילו נפרץ לו סכר: בחודש הבא אירחנו את כל חברותיה אחת אחרי השניה. אפילו שתיים שלא היו חברות בקבינט החרמני.

השיא היה ביום ההולדת שלה: ישבנו עם עשרות מחבריה בפאב בפלורנטין ועשינו רק טוב ליבואני ומשווקי האלכוהול בישראל. בסוף הערב חזרנו הביתה בחברת רוב צבי הנינג'ה (חוץ מגברת שלשלאות ששתתה יותר מדי והג'ינג'ית שהוקפצה לעבודה, לאכזבת כולם), ובילינו את הלילה בגרסה מאוד חדשנית למשחק "ארבעה בשורה". אני, מצידי, הסתובבתי כל אותה תקופה עם חיוך כל כך גדול שהפחדתי אנשים ברחוב.

התפכחותו של חרמן העל

חברים שאלו אותי אם עשיתי איזו עסקה עם השטן; לא הגיוני שמערכת יחסים תוכל להיות כל כך מעולה. בת זוג כיפית ומגניבה, מינית ומעניינת, שמביאה אליך בחורות כמותה ועוד מכינה לכם ארוחת בוקר אחרי לילה בו שכבת איתן? זה לא נשמע אמיתי בשום צורה. ואני, מצידי, לא ממש ידעתי מה להגיד להם. בתחילה, סתם חייכתי ואמרתי שכנראה שלפתי יד נכונה בשולחן הפוקר של החיים.

אבל תוך זמן מה, התחלתי להרגיש רדוף. הפעם, לא בגלל שפחדתי שבשלב מסוים אלה תתחרפן ותרגיש שמשהו כאן לא בסדר, אלא משום שהיא נראתה מרוצה לחלוטין מכל זה. כאילו כלל לא אכפת לה ממה שקורה אצלה במיטה בזמן שהיא יושבת על הספה ורואה שידורים חוזרים של "חברים". וזה שיגע אותי. רציתי שהיא תגיד "הלו, עד כאן. אתה שלי, יש דברים שאתה מקבל רק ממני". אולד סקול, כמו שרובכם בוודאי מגדירים מערכת יחסים. ולא היה לי את זה. פתאום, כל מערכת היחסים שלנו נראתה כמו פנטזיה שמישהו מממש, לא כמו קשר אמיתי.

כשניסיתי להסביר לה שזה מפריע לי, השתוללה מכעס. היתה זו מריבה שלא יצאנו ממנה ואף השריצה תת-מריבות נוספות, על הרבה מאוד דברים שהיו מקולקלים בקשר שלנו ולא ממש שמנו לב אליהם. למה? משום שלא היינו בתוך קשר שיש בו אלמנט סקס משמעותי; היינו בשותפות מינית עשירה שאיפשהו מסביבה ולידה ובצילה היתה גם מערכת יחסים.

מחיר החופש

כי חברים, בסופו של יום זה לא משנה אם אתה חרמן ממוצע, חרמן-על, סופר-חרמן-על או אורן הדר: כשאתם בתוך מערכת יחסים שבאמת חשובה לכם, לא תרצו שיהיה שם שום דבר שיאיים עליה, יטיל בה דופי.

אתם רוצים שיקנאו לכם בעדינות, אתם רוצים שיהיה איזשהו גבול. כי אחרת, גם האדם האדיש והנהנתן ביותר הופך לפרנואיד קטן וגם הקשר המבטיח ביותר יתפורר לאבק. בהרבה מקרים, זהו מחיר החופש.

אז נפרדנו. מאז עברו כמה וכמה שנים ועד כמה שאני יודע, אלה ושתיים מחברותיה גרות היום באיזה סקווט בברלין. חבר משותף שביקר אותה לפני שנה סיפר שהן מחלקות את זמנן בין עבודה, אורגיות וקיטורים על איך זה שאין להן מערכות יחסים נורמליות. ולמי שכל הסיפור הזה נשמע לו בדיוני מדי, אגלה שהוא צודק: לא באמת קוראים לה אלה.

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק