שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צילום: AFP

    אובמה עודד את הישראלים למרוד

    הנשיא האמריקני החל את ביקורו עם חיבוקים על רקע כיפת ברזל, מילים נכונות בנושא איראן ומחמאות לאשת ראש הממשלה. למחרת הגיע תג המחיר: קריאה לזניחת הנרטיב הימני והצהרה – אבו מאזן הוא פרטנר ואפשר להגיע לשלום, רק צריך לחלום

    נסו רק לרגע לשוות בנפשכם מה היה קורה לו בנאום בפני סטודנטים אמריקנים באוניברסיטת קולומביה, היה ראש הממשלה בנימין נתניהו קורא לצעירי ארה"ב לקום ולדחוף את הפוליטיקאים שלהם למנוע חקיקה שתאסור נשיאת נשק. או, לחילופין, היה ראש הממשלה הישראלי מעודד את הסטודנטים לפעול בנחרצות נגד חוק הבריאות של הנשיא אובמה. איזו מהומה הייתה פורצת, איזה סקנדל היה משתולל בארה"ב ובעולם כולו - ובצדק. ראש ממשלת ישראל, היו זועקות הכותרות, מתערב התערבות גסה בפוליטיקה האמריקנית ובוחש בסוגיות הרגישות ביותר שלה.

     

    מתחת למעטפת היפה של חיבוקים-נישוקים-כיבודים, ומעבר למילים המדויקות שנארגו לתוך נאום מרהיב של ברק אובמה, בדבריו בירושלים הסיר הנשיא האמריקני את הכפפות. בבנייני האומה, מול קהל שבוי ומאוהב, הוא קרא לצעירי ישראל להתעורר, לצאת מהאדישות ולקחת את עתידם לידיים. הוא קרא להם לדרבן את הפוליטיקאים לפעולה, לדחוף אותם להשיג שלום עם הפלסטינים, ולא להתעלם מהעובדות: זו הדמוגרפית, זו הביטחונית, זו הכיבושית. הכול, כאמור, נארז בצורה מושלמת באלפי מילים יפות שעוררו בכל ישראלי תחושה של ביטחון ורוגע - בעיקר כשיצאו מפיו של נשיא ארה"ב.

     

    הגרסה המקוצרת של נאום אובמה בירושלים

    הגרסה המקוצרת של נאום אובמה בירושלים

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     (צילום: AFP) (צילום: AFP)
    (צילום: AFP)

     (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    (צילום: רויטרס)

     

    אלא שמהאמת לא ניתן להתעלם, ומהעובדות אי אפשר לברוח: ברק אובמה עודד בנאומו את הציבור הישראלי למרוד. למרוד בקונספציה ששררה כאן 20 שנה, למרוד בנרטיב של בנימין נתניהו ושל הימין, למרוד במורשת של ברק-שרון-נתניהו שלפיה אין עם מי לדבר בצד השני, וכי דין אבו מאזן כדינו של איסמעיל הנייה, ושלפיה בניית ההתנחלויות חייבת להימשך. למרות החיבה שהפגין כלפי נתניהו, הנשיא לא מאמין לראש הממשלה. הוא לא מאמין להצהרותיו, והוא לא סומך על כנות כוונותיו בסוגיה הפלסטינית. ארבע שנים הספיקו לו כדי להבין עם מי יש לו עסק, ואפילו מינויה של ציפי לבני למובילת המשא ומתן עם הפלסטינים לא שכנע אותו כי נתניהו החליף דיסקט.

     

    לכן הוא עקף אותו בנאומו, דיבר ישירות מעל ראשו, אל הישראלים. זה מי שאני, אמר אובמה, וזה מה שאני חושב: אני אגן עליכם, אסייע לכם ואעמוד מאחוריכם, אך לא אוותר לכם בנושא הפלסטיני. לכם, הישראלים, כבר יש מדינה, והם, הפלסטינים, נאנקים תחת עול הכיבוש. את התירוצים אני מכיר, אמר אובמה בין השורות. שמעתי כבר הכול, ואני יודע לדקלם את רשימת כל האיומים, האכזבות והתסכולים שהצטברו במשך השנים. אלא שתירוצים הם לא תוכנית. מדינה פלסטינית דווקא כן. קדימה זוז.

     

    ביומו הראשון בישראל שיחק אובמה לפי כל הכללים שהכתיבו הישראלים: חיבק את ביבי, הצטלם עם "כיפת ברזל", החמיא לאשת ראש הממשלה ונכנס באיראן. אלא שבאמריקה, לחנופה המוזמנת מוצמד תג מחיר, והוא לא איחר להופיע – בנאום בבנייני האומה. אובמה ניצל את יומו השני כאן כדי להעלות לסדר היום את הנושא שבאמת מטריד אותו, את הנושא שעליו הוא לא מתכוון לוותר בקדנציה השנייה שלו: הקמת מדינה פלסטינית. כדי להבהיר לישראלים עד כמה הוא נחוש, הוא היה חייב להגיע עד לכאן כשהוא מצויד בכל הארסנל.

     

    סיכום יומו הראשון של אובמה בישראל    (עריכה: אסף קוזין)

    סיכום יומו הראשון של אובמה בישראל    (עריכה: אסף קוזין)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    וכך נראה יומו השני של הביקור    (עריכה: אלי סטרול)

    וכך נראה יומו השני של הביקור    (עריכה: אלי סטרול)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    יועציו של אובמה עשו שיעורי בית, והכינו לו נאום ישראלי למהדרין, עם כל האזכורים הנכונים (בגין, רבין), והציטוטים המדויקים (בן גוריון, דוד גרוסמן), עם הקונטקסט ההיסטורי המתבקש (שואה, זכות היסטורית, ישראל כאן כדי להישאר), ובעיקר, עם כל המילים הנכונות: אתם לא לבד, "ארץ נהדרת", דמוקרטיה סוערת. עד שהגיע כבר לדבר על הפלסטינים, לא היה ישראלי אחד שלא התמוגג ולא התאהב בנשיא, שעד כה אמרו עליו שהוא אנטי ושונא ולא חבר ולא אוהב. אז הוא הוכיח: הוא לא אנטי ולא שונא, ודווקא כן חבר – ואפילו חבר שדואג ממש, ולא מאמין למילה אחת שהפוליטיקאים מוציאים מהפה.

     

    אובמה למד את הלקח מהקדנציה הקודמת. הפעם, לכאורה, הוא לא מנסה לכפות על אף אחד כלום.
    אבל זה רק לכאורה, משום שאי התייצבותו מאחורי הדרישה הפלסטינית להקפיא את הבנייה בהתנחלויות אינה מרמזת על כך שהוא תומך בהמשך הבנייה. אובמה פשוט חייב להוריד את הפלסטינים מהעץ: אם יקבע כי יש להקפיא את הבנייה, הפלסטינים לא יוכלו לזוז מילימטר. הם הרי לא יכולים לדרוש פחות ממה שדורש נשיא ארה"ב.

     

    לכן, הפעם, אובמה מוריד את הדרישות הטקטיות, אך מכריז, בעוצמה גדולה מאי פעם, מהי המטרה האסטרטגית. ולמטרה הזו קוראים מדינה פלסטינית עצמאית, על בסיס גבולות 67'. ואם כדי להשיג את המטרה הזו צריך להתחנף יומיים לביבי ולהטביע את הישראלים במילים חמות, בליטופים לאגו ובכמה מילים בעברית - לו יהי. העיקר שהמסר יעבור. ועתה, יותר מתמיד, נדמה כי הוא עבר. נותר רק לראות איך כל זה יסתדר על לוח השחמט של המציאות המזרח תיכונית שתישאר כאן גם אחרי שה"אייר פורס 1" ימריא חזרה לוושינגטון.

    פורסם לראשונה 21/03/2013 23:32

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אובמה במהלך נאומו בירושלים
    צילום: AP
    צילום: קובי גדעון לע"מ
    נתניהו במפגש עם הנשיא. עקפו אותו
    צילום: קובי גדעון לע"מ
    מומלצים