חיתוך הכבל במצרים: ישראל צריכה גיבוי לרשת

בשבוע שעבר התקבלו ידיעות על כך שנחתך כבל תת-ימי שמחבר את מצרים לאינטרנט. השבוע העובדות מתחילות להתבהר, ומסתבר שהאירוע השפיע על תקשורת האינטרנט לא רק למצרים, כי אם הורגש חלקית ברחבי העולם כולו, ואפילו השפיע באופן משמעותי יותר על הודו ופקיסטן. כידוע, גם ישראל מחוברת בכבל תת-ימי, מה הסיכון, מה האיום, ומה עושים לגבי זה?

צוללים עמוק. אילוסטרציה(צילום: אחיה ראב"ד)

תשתיות קריטיות וסיכוני סייבר

רשת האינטרנט היא ללא ספק תשתית קריטית עבור כל מדינה, והסכנות הפוטנציאליות בניתוק או האטה הן משמעותיות, ופוטנציאלית, בעלות נזק כלכלי נרחב. בדרך כלל כשעולה הדיון באיומי סייבר אנו מדמיינים וירוסים והאקרים, אך רשת האינטרנט היא למעשה גם רשת פיזית ולכן גם פגיעה גם מפני התקפות פיזיות.

באירופה כמו גם בארה"ב, קיימת יתירות לתשתיות התקשורת והאינטרנט (כפילות בחיבורי התקשורת. במקרה זה, לפחות שני חיבורים לשני צמתים מרכזיים). כך, גם אם מספר עורקי תקשורת מרכזיים מנותקים, הרשת עדיין יכולה לאזן את עצמה ולהמשיך לעבוד כמעט ללא הפרעה או, במקרה חמור יותר, להמשיך לפעול במהירות נמוכה יותר. בישראל, כמו בחלקים נרחבים בעולם, היתירות של תשתיות האינטרנט מוגבלת בהרבה.

האירוע במצרים

האירוע שהתרחש במצרים ממחיש את הבעייתיות במצב הקיים, שגם ישראל חשופה בפניה. הסיכון אינו חדש, והתקיימו דיונים בנושא גם בעבר. ועדיין, עולה השאלה האם אנחנו מוכנים, והאם יש דברים אחרים שעלינו לעשות?

על האירוע במצריים דיווח קולונל אחמד מוחמד עלי בעמוד הפייסבוק שלו. הוא כתב כי שלושה גברים נתפסו על ידי משמר החופים המצרי על סירה, בעודם חותכים כבל תת-ימי המחבר את מצרים לאינטרנט, צפונית לנמל אלכסנדריה – נקודת הגישה המרכזית לכבלים תת-ימיים מסוג זה.

גם חברת SEACOM דיווחה על ניתוק כבל שגרם להאטת התקשורת ברחבי מצריים, ההשערה הייתה שמדובר בכבל תת-ימי שנחתך על ידי עוגן של ספינה ששטה קרוב לחוף. אירועים כגון אלה מתרחשים לעיתים לא נדירות, כפי שקרה בקניה בפברואר השנה, אירוע שהשפיע על כל מזרח אפריקה, וכן, אירוע דומה שהתרחש במצרים ב-2008.

משמעויות לישראל

הסיכון שבחוסר יתירות תקשורת בישראל ידוע שנים רבות. הנושא גם עלה בדיונים ממשלתיים במסגרת פעילויות להגנה על המדינה בתחום הסייבר. האירוע במצרים ממחיש את רמת הסיכון הגבוהה ומבהיר לכל הספקנים כי פגיעה פיזית בעורקי התקשורת לא רק אפשרית אלא גם מבוצעת בפועל על ידי גורמים עוינים.

ישראל מחוברת לאינטרנט באמצעות שני כבלים עיקריים, הראשון בבעלות med-nautilus והשני חדש יחסית, בבעלות בזק בינלאומי. בנוסף קיימת יתירות משנית דרך לוויינים, אשר לא יכולה לספק את צרכי התקשורת של מדינת ישראל.

עד לא מכבר היה לישראל רק חיבור אחד מרכזי – זה של med-nautilus. התוספת של תווך נוסף מעלה את השרידות של ישראל כמדינה באופן משמעותי – מצבנו כמדינה טוב בהרבה מבעבר. עם זאת, לתשתית האינטרנט, שהופכת מהותית יותר ויותר, ומהווה עורק חיבור מהותי לעולם עבור ארגונים ואזרחים רבים, רצוי שתהיה יתירות גבוהה יותר.

יצויין, שבעוד ראינו שאירועים כאלה קרו בעבר ואף בסביבה שלנו, יש לזכור שפעולת חבלה כזאת מאמץ ארגוני ועלויות, מאחר וקיימת אבטחה על הכבלים הללו בידי החברות שהניחו אותן.

משמעויות ארגוניות לארגונים וחברות

גם אם מצבנו כמדינה השתפר תאורטית, הרי שבשטח מצבנו עדיין טעון שיפור. השקעה בתקשורת היא דבר יקר, וחברות רבות בישראל מחוברות לעולם אך ורק דרך כבל תת-ימי אחד. ארגונים שונים מוצאים את עצמם תלויים ברשת האינטרנט בקישור שלהם לעולם. דוגמאות ניתן לראות החל בחברות אינטרנט קטנות המשתמשות בשירותי הפרסום של Google כמקור הכנסה, ועד חברות פיננסיות גדולות אשר הקשר האינטרנטי לשווקים בעולם מהווה מקור למידע ולמסחר.

חלק ניכר מארגונים אלו לא בחן לעומק את אופן הקישור שלו לעולם ואת הסיכונים הטמונים בו. לעיתים ארגונים בחרו בשני ספקי אינטרנט, אך שניהם מקושרים לקו יחיד. מומלץ כי ארגונים אשר הקישור שלהם לתשתית האינטרנט העולמית מהווה מרכיב קריטי בפעילותם, יערכו בחינה של הנושא וידאגו לקיומם של הסכמים מתאימים ותוכניות מתאימות להמשכיות עסקית.

גדי עברון הוא ראש מרכז המצוינות הבינלאומי לסייבר בקבוצת הייעוץ של פירמת Israel PwC.