זעקת קרובי נדקרים למוות: "חיי אדם הפכו לכלום"
יממה לפני שנדקר למוות שמע אורגיל מואטי כי גדי ויכמן נרצח כשביקש שקט מצעירים ואמר: "אני לא מאמין". שנה אחרי, ynet הפגיש בין אביו של אורגיל לאלמנתו של גדי לשיחה טעונה, שבה הביעו אכזבה ממערכת המשפט: "אפשר לרצוח והמערכת מגבה"
"זה היה במוצאי שבת", נזכר איציק, אביו של אורגיל מואטי, בלילה שבו איבד את בנו בגלל חוב של 300 שקלים. "אצלי זה היה בשישי בערב", מספרת מיכל לוי-ויכמן, אלמנתו של גדי ויכמן, שנדקר למוות יממה קודם לכן כשירד לבקש שקט מקבוצת צעירים.
שעות ספורות לפני שאורגיל מת, אביו עוד הספיק לראות בחדשות את הדיווח על מותו של גדי. "הייתי אצל ההורים שלי וראיתי את הכתבה", סיפר איציק. "לא יודע למה, אבל הטלפון הראשון היה לאורגיל. הרמתי טלפון ושאלתי 'שמעת מה קרה בבאר שבע?' והוא אמר: 'אני בדיוק אצל חבר ואני לא מאמין. כולה ביקש שקט ורצחו אותו'. ותראי מה זה הגורל. לא ידענו, לא אני ולא הוא, שהוא הקורבן הבא". ynet הפגיש בין שתי המשפחות לשיחה מרגשת על אלימות, אובדן היקירים ומשבר האמון במערכת שאמורה לעשות צדק.
עדכונים נוספים בעמוד הפייסבוק של ynet
"השיר האחרון שהוא שמע באייפון זה 'רוצה לחיות', מי הזמר?" שואל איציק. "זה 'אוהב לחיות' של עופר לוי", מתקנת בתו של איציק. "זה השיר האחרון שהוא שמע דקות לפני שמת, אבל זה לא עזר לו".
איציק המשיך לשחזר וסיפר כי "ברבע לשתיים בלילה רצחו אותו. רק ב-4:00 לפנות בוקר ידענו. כל העיר, השכונה, כולם ידעו על הרצח לפנינו. רבע שעה לפני שהוא נרצח הוא היה בבית ודיבר איתי. אמרתי שהוא צריך לקחת את נועם לגן ב-7:30 והוא אמר שהוא יעשה את זה".
השיחה בין השניים קשה ונסובה סביב הנורה האדומה שצריכה להידלק בקרב האמונים על מערכת המשפט במדינה. גם איציק וגם מיכל גילו בנפרד כי הפרקליטות ובתי המשפט לא עוזרים להם להתמודד עם הכאב
ולא הם אלה שייתנו להם את הצדק המיוחל. מיכל מבחינה בתמונות של אורגיל שמפוזרות בבית ומתחילה לדמוע.
"זה מה שנשאר", אומר איציק. "תמונות ואבן בבית העלמין. כל יום אתה שומע על רצח. באשדוד היה השבוע משהו. אחת התובנות שלי היא שאפשר לרצוח, אין בעיה לרצוח, המערכת המשפטית מקלה עם רוצחים. לא שופטים באמת. כמעט כל משפט נגמר בהסדר טיעון, בהפחתה של סעיף האישום. רוצחים יושבים היום 4-5 שנים. מאסר עולם זה קלישאה. אצלי זה 'קטינים', לא מדברים על עונש, מדברים על שיקום. זה לא נתפש. אפשר לרצוח ומערכת המשפט פשוט מגבה את זה".
מיכל מצטרפת לביקורת: "לצערי, מהמקרה של גדי נפתחו לי העיניים. הזדעזעתי ממה שגיליתי. עד אז היו לי משקפיים ורודים על החיים, המדינה שלנו. כשגדי נרצח נהיו לי משקפיים שחורים. ראיתי כמה שאנחנו במצב קשה, שמשטרה זה לא משטרה. במיוחד כשעשו מה שעשו ושיקרו, וגם לגבי מערכת המשפט - שהכול נסגר בהסדר טיעון כי אין להם זמן וכי בתי המשפט קורסים מרוב תיקים, אין כוח אדם. אני חושבת שבזה צריך לטפל בראש ובראשונה. לא משחררים רוצחים לחופשי כי אין כוח אדם וזמן. אני לא צריכה לנהל מלחמה שהצדק ייעשה. זה צריך להיות מובן מאליו. בשביל זה יש בית משפט. בשביל צדק".
רק השבוע נחשפו השניים להסדר הטיעון שנחתם בעניינו של הנער בן ה-16 שירה למוות במרס בשנה שעברה בג'ורג' סעדו מרמלה. לפי ההסדר, הנער הורשע בהריגה ולא ברצח כפי שהואשם בתחילה וירצה 12 שנות מאסר. מיכל ואיציק זועמים, הם חוששים שגם הנאשמים בתיקים של קרוביהם יגיעו להסדר דומה. "הייתי בכמה דיונים שהתנהלו בתיק הזה", אומר איציק, "אתה רואה מי מנהל את המשפט שם. עורכי הדין, לא השופטים".
איציק מספר שגם אחד הנאשמים במעורבות בדקירת בנו עומד לפני הסדר טיעון. לדבריו, "המצב במדינה נהיה יותר גרוע. מערכת המשפט, הסנגורים, הפרקליטות גם והשופטים, נותנים יד ותומכים. הם לא מבינים שבדרך כזו או אחרת הם לא ממגרים את הפשע במדינה אלא תורמים לה".
מיכל מסכימה לכל מילה וקובעת: "אזרחים לא מרגישים בטוחים ללכת ברחוב ולהסתובב. את לא יודעת איך יבואו אלייך. את בטעות מסתכלת על מישהו לא נכון, על סיגריה, כיסא בחוף ים, מפוצצים מישהי במכות. אין דין ואין דיין. אם היו מחמירים בעונשים אנשים היו חושבים פעמיים".
"עסקה תעשו בבורסה"
איציק: "אחרי שקמתי מהשבעה הייתי כל כך תמים. אמרתי שהם (הנאשמים. א"ק) מקבלים שלושתם מאסר עולם. ביום הראשון שהגעתי לדיון השופטת לא ראתה את התיק ואמרה 'יש כאן על מה לדבר'. במשפט רצח יש הרכב של שלושה שופטים, שאחת מהם, לא מפסיקה להאיץ ולדחוק בצדדים לעסקה. היא אומרת 'תסגרו, מה אתם רוצים מאיתנו?
תנו לנו מנוחה'. ככה זה נראה. ואתה רותח. רצחו לך את הילד, העולם שלך חרב, ולא מספיק האבדן שאנו חווים, החלל העמוק שכלום לא ימלא אותו. כל יום שאתה הולך לבית המשפט אתה אומר 'אוי אוי אוי. הם עוד מעט ייצאו לרחוב'. אני אמרתי תלכו עם התיק עד הסוף. השופט ישפוט. ללכת לעסקה? עסקה תעשו בבורסה. חיי אדם נהיו כלום. אחרי שאנחנו קוברים את הילד הוא נהפך למספר תיק, וככה מתייחסים לזה".
למרבה הצער, השיחה בין האלמנה והאב השכול לא מסתיימת בנימה אופטימית. מיכל עוד מקווה שעדן אוחיון, הנאשם ברציחתו של גדי, יורשע ברצח ויקבל מאסר עולם, ואולי זה יזעזע וירתיע אנשים אחרים. היא נפרדת ממשפחת מואטי, מאיציק ומאשתו אירית, שגם שנה אחרי האסון עדיין לא מסוגלת להביט בתמונותיו של בנה המת. בקרוב יתקיימו הסיכומים בתיק הרצח של גדי. אולי התקווה של מיכל באמת תתממש.
לפנייה לכתב/ת 
