האבן האסטרטגית

לפני שבוע נסעתי ברכס הר הזיתים, כמה מטרים מתחת לאוניברסיטה העברית. שטח ישראל, עיר הבירה. לצדי ישב שר הביטחון לשעבר משה ארנס. בנסיעה הלוך זרק צעיר פלסטיני שיצא מבית הספר בא־טור אבן על הרכב. בנסיעה חזור נזרקה אבן נוספת לעבר השמשה. דבר לא קרה מלבד שריטה בחלון הרכב. בישראל איש לא זוכר שריטות. מרבית האירועים עוברים לנו מתחת לרדאר. הנפגעים אלמונים.

חודש לפני הבחירות התפרסמו ברשתות החברתיות סרטונים של חיילים בכפר קדום ובשכונה בחברון נמלטים מפני מתקפת אבנים של צעירים פלסטינים. התמונות נגעו בעצבים חשופים. כשחיילים בורחים מאבנים - המסר בעייתי. כשהאינטרס המשותף של הפלסטינים והישראלים בורח מהאבנים - הבעיה חמורה יותר. הדיון שהתעורר בעקבות הסרטונים דעך במהירות. אחרי שנים של הבטחות סרק על שלום, חלק ניכר מהישראלים כבר לא מתעניינים בנעשה ביהודה ושומרון, לטוב ולרע. הבחירות הסתיימו, ממשלה הוקמה, אך האבנים והסרטונים עדיין איתנו.

המספרים שבידי מערכת הביטחון מלמדים שאינתיפאדה שלישית כבר כאן. אין לה עדיין שם, כותרת ועניין ציבורי, אבל כבר יש לה נפח פעילות. בחודשים האחרונים אבנים מתעופפות בכל פינה. אזרחים ישראלים נפצעים, חיילים מתמודדים מול הפגנות אלימות. בניגוד לדיון הפילוסופי שמתנהל אצל חלקים מסוימים בשמאל הרדיקלי, אבנים הן לא רק סמל של התקוממות עממית. אבנים הן פוטנציאל תבערה אזורית. ההבדל בין אבן שהורגת לאבן שרק מטרידה את הסטטיסטיקה הוא מזל.

יש הרבה צדק בטענה של המתנחלים על כך שאי־אפשר להתעלם מההסלמה באיו"ש. לא צריך להיות מתומכי מפעל ההתנחלויות כדי להבין את פוטנציאל הנזק. השקט, אגב, הוא נכס בעיקר למי שמחפש פתרונות מדיניים. כשנלחמים, קשה יותר להבחין בין מחרחרי השלום למחרחרי המלחמה.

שתי האינתיפאדות הקודמות הזיקו לשני הצדדים. דם משפיע באופן ישיר על רמת החיים ברמאללה ובירושלים. הכלכלה הישראלית, למרות הגירעון, תשרוד גם אם האלימות תתגבר. הכלכלה הפלסטינית, לעומת זאת, תשלם מחיר שהיא לא יכולה לעמוד בו.

כדי לעצור את סבב האלימות צריך פעילות צבאית נחושה. ההיסטוריה הלא רחוקה מלמדת שהפלסטינים יודעים להתחיל אינתיפאדות, לא לסיים אותן. מצד שני מדינת ישראל ניצבת בפני דילמת הרב"ט האסטרטגי, וליתר דיוק: האבן האסטרטגית. בעיני ההנהגה הפלסטינית, האבנים הן המשך של המאבק על הנרטיב, על דעת הקהל הבינלאומית. אלימות שמצטלמת טוב. הפלסטינים מחפשים את התמונה הנכונה. אבן שנזרקת על ידי ילד פלסטיני מול חייל שמגיב באלימות. ברמאללה לא צריך את תוצאות התחקיר הישראלי על מוחמד א־דורה כדי להבין שתמונות מסוימות מזיקות יותר מהחלטות אנטי־ישראליות באו"ם.

אי־אפשר לסיים סבב אלימות כזה בעזרת אצבע קלה על ההדק נגד נערים זורקי אבנים. צריך אצבע חכמה – לא רק מטעמי מוסר, אלא גם מטעמי תועלתנות. בניגוד לדברי ההבל שהשמיע ראש מועצת שומרון גרשון מסיקה, אין צבא ומפקדים צבאיים שחושבים שאפשר להכיל טרור. ככל שקצב האירועים מתגבר כך יגבר הלחץ הצבאי. אין נוסחה אחרת. לצה"ל יש עוד הרבה מה לעשות כדי לפגוע בתשתיות מארגני ההפגנות גם בלי עצות מאנשי המועצה האזורית שומרון על הוראות הפתיחה באש. "תנו לצה"ל לנצח‭;"‬ אל תבלבלו לו את המוח.