האם מותר לגבות תשלום עבור מטפל לדייר מוגן?
בעקבות פניית עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל, הסכימו חלק מבתי הדיור המוגן לבצע שינויים מהותיים בחוזים האחידים עליהם חתומים הדיירים. המחלוקת שנותרה נגעה לזכותם של הבתים לגבות תשלום נוסף מדייר שמבקש לשכן ביחידתו מטפל סיעודי. מה נקבע?
בפברואר 2011, ביקשה עמותת דיירי הדיור המוגן מבית הדין לחוזים אחידים בירושלים, לבטל תנאים האוסרים על דיירים לשכן מטפל סיעודי ביחידת המגורים שלהם, בחוזים האחידים של 39 בתי דיור מוגן בארץ.
בזמן הדיונים בבקשה, חוקקה הכנסת את חוק הדיור המוגן, אשר הכיר בזכותו של דייר להכניס מטפל לגור עמו ביחידה. לפיכך, ובהתאם להמלצת בית הדין, ניהלו הצדדים הליך גישור, במסגרתו הגיעו להסכמות במרבית הנושאים הכרוכים בשיכון המטפל, למעט סוגיית התשלום עבור מגוריו.
העמותה טענה בין היתר כי זה לא מוצדק לגבות מדייר, שגם כך משלם סכום ניכר עבור מגוריו, תשלום נוסף. לטענתה, יש פער כוחות משמעותי בין הדייר לבית הדיור המוגן, כאשר לדייר אין מקום מגורים חלופי אם הוא חייב מטפל אך אינו יכול לשלם עבור מגוריו. עוד טענה, כי חוק הדיור המוגן החדש לא מאזכר את נושא התשלום, ומכך משתמע שהוא אוסר עליו.
חלק מבתי הדיור המוגן, בהם שרונים אבן יהודה, נופי השרון, פאלאס אמריקה ושבעת הכוכבים, הגיעו להסכמות עם העמותה. במסגרת זו, הם התחייבו שלא לגבות תשלום נוסף עבור מגורי מטפל, או לגבות תשלום סביר במקרים שמצדיקים זאת.
לעומת זאת, הסכסוך נותר בעינו עם חלק מהבתים, ובהם- אחוזת בית, אחוזת פולג, אחוזת ראשונים, אחוזת צהלה, בית בלב ועוד רבים אחרים.
בין השאר, הם טענו, כי משהחוק אינו אוסר במפורש את גביית התשלום על מגורי המטפל - הדבר מותר. עוד נטען, כי חוזי הדיור המוגן כלל אינם אחידים, שכן פעמים רבות הם משתנים בהתאם למשא ומתן עם הדייר.
לבסוף טענו, כי לא מדובר בחיוב שרירותי, שכן שהות אדם נוסף ביחידה גוררת הוצאות נוספות, כמו חשמל, מים, בלאי וכיו"ב, וכי הסכום שידרשו יהיה צנוע וסמלי.
עקרונית - תשלום נוסף אינו מקפח
בפסק דינם, קבעו שופטי בית הדין, השופטת תמר בזק-רפפורט והחברים ד"ר משה גלברד וד"ר יהודה אדר, כי חוזי בתי הדיור המוגן הינם חוזים אחידים לכל דבר ועניין. זאת, מאחר שגם אם הם משתנים לעיתים, מי שניסח אותם הוא העסק- בית הדיור המוגן.
בית הדין הוסיף וקבע, כי במישור העקרוני, תנאי המחייב בתשלום נוסף עבור הכנסת מטפל ליחידה, אינו סעיף מקפח בחוזה אחיד. עם זאת, ניגש לבדוק כיצד נוסח תנאי זה בכל חוזה וחוזה של כל אחד מבתי הדיור המוגן. את חלק מהסעיפים אישר, וחלק שינה או המליץ על ביטולם.
בדיון שערך לגבי חוק הדיור המוגן, הוא קבע כי אינו אוסר על גביית תשלום עבור מגורי מטפל, והוסיף כי יש בכך גם כדי להכיר בזכותו של הבית המוגן להתנהל חופשי בהתאם לכוחות השוק.
בית הדין הוסיף, כי אם יאסור על תוספת התשלום, הבתים המוגנים יגבו אותו בעקיפין באמצעות העלאת מחירים כללית, ובכך ייפגע האינטרס של הדיירים שאינם זקוקים למטפל. עם זאת, המליץ בית הדין שהתוספת לא תהיה מופרזת ובלתי סבירה, שכן בכך יהיה, ככל הנראה, כדי לסתור את הוראות החוק.
לבסוף, ציין בית הדין, שהעמותה העלתה לפניו נושא ציבורי חשוב ביותר, וכן שיבח את נכונות הצדדים לפתור את חילוקי הדעות בשיתוף פעולה. על כן קבע, כי כל צד יישא בהוצאותיו.
איזון בין האינטרס של העסק לזכות הדייר
לדברי עו"ד רקפת מדרכי שפיים, העוסקת בתחום הדיור המוגן, "מדובר בפסק הדין הראשון, אשר מפרש את הוראות חוק הדיור המוגן, שזה עתה נכנס לתוקף, וכבר מעורר מחלוקות.
"אמנם הקביעה מעניקה לגיטימציה לבתי הדיור המוגן לגבות תשלום עבור מגורי מטפל אישי כדי לשמור על האינטרס הכלכלי שלהם. אך עם זאת, הדיירים עדיין יצטרכו לבדוק, האם זכותם הלגיטימית של בתי הדיור המוגן אינה פוגעת בזכויות הדייר המוגן, המעוגנות בחקיקה ופסקי דין, ולנהל איתו משא ומתן פרטני בנושא".
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
