שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: shutterstock

    לבד בהפסקה: טיפול בבעיות חברתיות בגיל ביה"ס

    כאשר ילד בגיל בית הספר מתלונן שאין לו חברים, יש לנו נטייה להקטין את הבעיה ולחשוב שזה יעבור. אך בעיות חברתיות ש"נגררות" לגילאים הללו לרוב אינן חולפות מעצמן. ליאת קרן מסבירה מתי אכן מדובר בבעיה ומציעה כמה רעיונות שיעזרו לכם לעזור לו

    הילד צלח את הגן והגיע לבית הספר. הציפיות ממנו עולות, הלימודיות והחברתיות. כשבאים אליי הורים לילדים בגילאי בית הספר פעמים רבות הם נוגעים גם בעניינים החברתיים של ילדיהם. לרוב ההתייחסות מגיעה בצורת תלונה שנשמעת כך: "הוא כבר עוד מעט בן 11, אני לא מבינה למה הוא לא יכול פשוט להרים את הטלפון ולהזמין חבר. אם אני לא מנג'סת לו הוא יכול להיות סגור כל היום בחדר שלו עם המחשב" או "הוא אוהב לשחק כדורגל, אבל כבר לא מזמינים אותו לשחק כי כשהוא מפספס הוא מתרגז ובועט לא רק בכדור".

     

    עוד חדשות ועידכונים בפייסבוק של ynet

     

    מהטורים הקודמים של ליאת קרן :

     

    יש הורים המגיבים בדאגה ויש בביטול ("טוב, הוא רק בכיתה ב', זה יעבור, הוא יסתדר" או "גם לי לא היו הרבה חברים בגיל שלו"). אז יש לי בשורה טובה ובשורה פחות טובה: הבשורה הטובה היא שכישורים חברתיים ניתן ללמוד וללמד. הבשורה הפחות טובה היא שילד שהתחיל ב"מסלול" של בעיות חברתיות, לרוב לא "יסתדר" מעצמו, לפחות לא כפי שאתם מקווים. הוא יזדקק לעזרתכם או לעזרה מקצועית ויפה שעה אחת קודם, כדי לא לצבור צלקות, תיוגים חברתיים ופגיעה בבטחונו העצמי.

     

    מלבד ההתייחסות לבעיה במסגרת בית הספר, ניתן ומומלץ לעזור לילד לפתח את כישוריו החברתיים גם אחר הצהריים, במסגרת הבטוחה של הבית. החופש הגדול שמתחיל בקרוב יכול גם הוא להוות הזדמנות לפתח את הכישורים החברתיים ולייצר קשרים חדשים.

     

    מאיפה להתחיל? 

    התחילו בשיחה עם הילד שלכם, כמובן. כשהוא אומר "אין לי חברים" או "אף אחד לא רוצה לשחק איתי" זה מצביעה על נקודה מאוד כואבת. שבו לדבר איתו ונסו להבין מה מביא אותו לומר זאת. זהו מה הקושי שלו.

     

    לעתים הפתרון יימצא מעצם השיתוף. כשתבינו טוב יותר את המצב איתו הוא מתמודד תוכלו גם לעזור לו ולדייק יותר בחשיבה משותפת למתן פתרונות אפשריים לבעיה שהציג בפניכם.

     

    שימו לב: שיתוף בקושי דורש פתיחות וחשיפה שאינה קלה. הילד צריך להרגיש מוגן ובטוח לעשות זאת. היו רגישים אליו. גם אם הקושי שהוא חווה לא נראה לכם עניין גדול, אל תבטלו אותו. מה שמשנה זה שזה עניין גדול עבורו ולכן חשוב שתתייחסו לכך בהתאם.

     

    חשוב גם לא להקל ראש במצב או לפתור אותו ב"יהיה בסדר" או "דבר עם המורה". זה רק יסגור אותו וימנע שיתוף בעתיד.

     

    עודדו אותו לספר לכם את שעל ליבו ("אני רואה שמשהו מציק לך. מה קרה?"), אשרו עבורו את רגשותיו ("אם זה היה קורה לי גם אני הייתי נפגע") ויחד נסו לחשוב איך אפשר לשנות את המצב. לדבר עם המורה בהחלט יכולה להיות אחת האפשרויות, אך לבטח יש אפשרויות נוספות בהן תוכלו לעזור לו ולעודד אותו להיות פרואקטיבי לשינוי מצבו.

     

    לפניכם מספר אפשרויות שיכולות לסייע:

     

    1. משחק משפחתי

    הבית הוא החממה של הילד והמקום ממנו הוא מקבל את כישוריו החברתיים הראשוניים. בדור הזה, בו שני ההורים עובדים שעות ארוכות והילדים מבלים בין זמן מסך לצהרונים או חוגים, הולך ומתמעט זמן האיכות המשפחתי בו יושבים כולם ביחד למשחק משותף. כך מתפספס הלימוד הראשוני של כישורים חברתיים, בסביבת הבית הבטוחה. לכן אני ממליצה בחום למצוא את הזמן לעשות זאת ולו פעם בשבוע, בבוקר שבת למשל.

     

    משחק הוא דרך נפלאה לשלב זמן איכות עם למידה. כמעט כל משחק שתבחרו יעבוד על כישורים חברתיים בסיסיים, כמו למידת "חוקי המשחק", ללמוד לשחק בתורות, להתמודד עם נצחון/הפסד, השמת גבולות, תכנון, קבלת החלטות ועוד. כל אלו, במסגרת משחק משותף, מושפעים כמובן גם מהשחקנים האחרים ומהתגובות ההדדיות.

     

    התחילו במשחק מוכר, בו הילד מרגיש הכי נוח לשחק, ואתגרו אותו בהדרגה למקומות בהם הוא חווה קושי, כדי שיתמודד עם עמו במסגרת הבטוחה של הבית. כך, למשל, ילד שלא מסוגל להכיל הפסד לא יועיל לו אם כדי למנוע התפרצות תתנו לו תמיד לנצח. אימרו לו בתחילת המשחק שאתם רוצים לשחק איתו את המשחק שהוא אוהב, אבל שידע מראש שיתכן וינצח ויתכן שלא.

     

    שאלו: "רוצה לשחק?", ואם הוא יענה "כן, אבל רק אם אני מנצח" הוציאו את המשחק, אימרו לו "ניצחת" והחזירו בחזרה. גם הוא יבין שככה זה לא כיף ויבקש לקיים את המשחק. אז אמרו לו את התנאים שלכם, וכי אתם רוצים "משחק הוגן" בו גם לכם תהיה את ההזדמנות לנצח. ליתר בטחון בחרו משחק "גורל" כמו "מלחמה" או "סולמות וחבלים" כדי שנצחון/הפסד לא יאמר דבר על כישוריו של המפסיד/מנצח.

     

    במשחק המשותף אתם זוכים לחוות במקצת ממה שחווים חבריו של הילד. מאחר ולרוב קשה לנו לראות את עצמנו בעיני אחרים, ייתכן מאוד שהוא כלל לא יודע למה לא רוצים לשחק איתו יותר. לכן חשוב שכשעולות בכם תחושות לא נעימות במהלך המשחק המשותף תשקפו לו אותן. אמרו לו: "זה לא נעים לי כשאתה צועק עליי במשחק. זה מעליב אותי" או "אני לא רוצה שתלך במקומי, כשאתה עושה את זה אז אני מרגישה מיותרת", וכדומה.

     

    הזהרו שלא לפגוע בו במשפט כמו: "בגלל זה אין לך חברים". הוא יבין לבד ברגע שילמד, דרככם, איך אופן המשחק שלו משפיע על רגשותיהם של האחרים. במקביל תנו לו גם חיזוקים חיוביים על התנהגויות שנותנות לכם הרגשה טובה, כמו התחשבות וחוש הומור.

     

    2. הזמנת חברים

    כשהמשחק כבר זורם ומהנה והמשפט שעולה לכם הוא "כיף לי לשחק איתך" זה הזמן להזמין חברים. לא תמיד זה קל כמו שזה נשמע. לפעמים הילד כבר "תוייג" כילד שלא "כיף" לשחק איתו ולכן לא משחקים איתו בהפסקות והוא גם לא מוזמן אחר הצהריים, וכמובן שלא נענים להזמנותיו.

     

    אז מה עושים? צריך לעזור לו ליצור הזדמנות שתאפשר לו מפגש חברתי חיובי כדי שחבריו ישימו לב לשינוי וירצו להיות במחיצתו. תחשבו על משהו מרגש, שקשה יהיה לסרב לו, כמו למשל טיול, מסיבת פיג'מות או פיקניק בפארק. הקפידו להזמין חבר אחד בכל פעם, כיוון שקל יותר להתחיל אחד על אחד. אחרי שנוצר החיבור החיובי קל יותר יהיה להזמין את אותו ילד שוב, גם למפגש רגיל של אחר הצהריים.

     

    אל תחכו זמן רב מדי בין אירוח אחד לשני, שכן אותו חבר שהיה אצלו בבית עלול עדיין לא לשחק איתו בבית הספר אם הוא מתוייג. כדי לבטל תיוג אתם רוצים כמה שיותר חוויות חברתיות חיוביות, עם מספר ילדים, שיאפשרו באופן טבעי לשמועה החדשה להתפשט.

     

    חשוב להקפיד כשבא חבר להישאר במרחק שמיעה, ולכן לפחות בהתחלה הישארו בסביבה. לא בתוך שטח המשחק של הילדים, אך מספיק קרוב כדי לשמוע אותות מצוקה, במידה ויהיו. הסיבה לכך היא לא כדי שתוכלו לזנק אם תשמעו שהטונים עולים לכדי ויכוח, אלא כדי שאם הם לא יצליחו להגיע לפשרה תוכלו לבוא ולהציע את עזרתכם לפני שתהיה הסלמה והחוויה תהפוך ללא נעימה.

     

    במידה ויש צורך בהתערבותכם המנעו מלקחת צד. שאלו על מה המהומה והקשיבו לשני הצדדים, אחר כך שקפו להם את שהבנתם ובקשו מהם רעיונות לפתרון. ייתכן וכבר בשלב זה תיפתר הבעיה, אך אם לא - הציעו מספר רעיונות נוספים משלכם.

     

    במידה והילד שלכם חוזר לדפוסי עבר, כאלו שהרחיקו ממנו את החברים, קראו לו אליכם לרגע כדי לא להביך אותו ליד החבר ושקפו לו את מה שאתם רואים. למשל, "שמתי לב שכל מה שינון רוצה לעשות אתה לא מסכים. זה בטח לא נעים לו לבוא לשחק עם מישהו שלא מרשה לו לעשות שום דבר".

     

    3. יצירת תחומי עניין משותפים

    ייתכן שלילד שלכם אין תחומי עניין משותפים עם בני גילו, אבל זכרו שכל מה שהוא צריך זה חבר אחד או שניים, שיהיה לו כיף לבלות במחיצתם בהפסקות ובשעות אחר הצהריים. אין זה משנה כלל אם הם "מקובלים" או לא, אלא רק אם יש להם שפה משותפת והם נהנים ביחד. אתם רוצים עבורו את הטוב ביותר? זכרו, זה הטוב ביותר עבורו!

     

    אז הוא לא אוהב לשחק כדורגל. חשבו מהם הדברים אותם הוא כן אוהב לעשות. קריאה? קסמים? משחקי מחשב? אם יש לו תחביב מיוחד אולי אפשר למצוא את הדרך להציג אותו בפני הילדים בכיתה וכך להפוך אותו למעניין ומיוחד, במובן הטוב של המילה. עודדו אותו להשתמש בתחביב כנקודת מוצא להכיר חבר, כי מהמקום הזה, המהווה את נקודת העניין שלו, הוא גם ירגיש בטוח יותר להתחבר ולהזמין אליו הביתה.

     

    חברות נרקמת מתוך קרבה והכרות אישית. עברו על רשימת הכיתה. למי מהילדים הוא ייתן הזדמנות להכיר אותו טוב יותר? כשאתם מציגים זאת כך הוא יבין ויפנים שלהיות חבר שלו זו זכות, כי דווקא משום שהוא לא "כמו כולם" הוא יכול להיות חבר אמת - לא מושפע מ"מה יגידו" וטרנדים.

     

    אם הוא ממש לא מוצא מישהו איתו ירצה להתחבר בכיתה נסו לחשוב על ילדים מהכיתה המקבילה כפוטנציאל לחברים. דווקא העובדה שהם פחות מכירים אותו יכולה לתת לו הזדמנות חדשה ואולי נוחה יותר לפתח חברות ולבלות יחדיו בהפסקה. עודדו אותו להזמין הביתה את הילד אותו בחר, כדי להכיר טוב יותר ולפתח את החברות.

     

    4. לא רק מחשב

    הורים רבים מתלוננים שאי אפשר להזיז את ילדם מהמחשב, גם כשבא אליו חבר. נתחיל מכך שהמשפט "אי אפשר להזיז אותו מהמחשב" הוא בעייתי, מכיוון שהוא מקבע את המצב באופן סופי ובלתי ניתן לשינוי וזה ממש לא חייב להיות כך. נכון, הוא אוהב לשחק במחשב וכשהוא מתחיל הוא יכול לשכוח את עצמו ולא להרגיש איך שהזמן חולף. זה חלק מהעניין ופה הוא צריך את עזרתכם.

     

    חשוב להבין כי ילדים עם קשיים חברתיים, המוצאים עצמם אחר הצהריים בלי חברים, נוטים לברוח למשחקי מחשב העוזרים להם להעביר את הזמן בנעימים. המשחקים הופכים לחברים הטובים ביותר שלהם וכך, גם במקרים הנדירים בהם יבוא אליהם חבר, הם יברחו אל המוכר. אם החבר יהיה בעניין - מה טוב, אך אם לא - יהיה להם קשה מאוד להשתחרר ולמצוא אלטרנטיבה שאינה כוללת מסך. זהו מעגל אכזרי הפוגע בהם חברתית.

     

    מה עושים? בכדי לשחרר קיבעון זה התחילו בלהגדיר זמני מחשב, שיבואו אחרי
    שהילד סיים מטלות הכרחיות כמו שיעורים, לסדר את החדר ולהוציא את הכלב - ויהיו מוגבלות בזמן. כשהוא משחק הוא אמנם לא מודע לזמן החולף, אבל אתם כן. כדאי גם לחשוב איתו יחד מה יוכל לעשות חוץ מלשחק במחשב, כדי שיהיו לו אלטרנטיבות לזמנים בהם זמן המחשב שלו הסתיים.

     

    אגב, לא תמיד זה רע שכאשר בא חבר הם משחקים במחשב. במשחקי מחשב רבים ניתן לשחק ביחד. זה מתחיל להיות בעייתי כשרק אחד רוצה לשחק והשני לא. אם זה המקרה, והדבר חוזר על עצמו, עדיף שתכוננו חוק בבית האומר ש"כשיש חברים אין מחשב/טלוויזיה" - ותקפידו שכך יהיה. זה חוק.

     

    עוד לפני שמגיע החבר הזכירו לילד: "הזמנת את אורי ועוד מעט הוא יבוא. אתה יכול לשחק עד שהוא מגיע, אבל כשהוא בא תצטרכו למצוא משהו אחר לעשות. אתה זוכר שיש לנו חוק, נכון?".

     

    הכותבת היא פסיכותרפיסטית לילדים ונוער ומטפלת משפחתית מוסמכת, מטפלת פרטנית ומנחת קבוצות לכישורים חברתיים. לאתר של ליאת קרן לחצו כאן





     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    בעיות חברתיות. חשוב לטפל בשלב מוקדם
    צילום: shutterstock
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים